"על סגירת הרשות שמעתי כשלחמתי ב'צוק איתן'; הפוליטיקאים קוברים את העבודה שלך באמצע מלחמה"
הוא נולד בבניין בו הוא עובד ב-12 השנים האחרונות, ודואג יותר מכל לעתיד מקום העבודה. שלומי קיים (עוד רגע בן 39, נשוי 2), עוזר בכיר לדוברת רשות השידור ומנהל תחום מחקר וסקרים, הגיע לרשות השידור בספטמבר 2003, לאחר סיום תואר ראשון בתקשורת, כאשר ברזומה שלו כתב תרבות וחיי לילה בירושלים במגזין zoom עליו השלום. "אני רואה ברשות השידור בית, כי נולדתי בשנת 1977 בחדר הסמוך למשרדי כיום בבית רשות השידור, ששימש בעבר כבית החולים שערי צדק הישן, מבנה ירושלמי מרהיב ביופיו שנבנה בשנת 1902", הוא מספר למדור Under40. "בהמשך, זכיתי לערוך ברית מילה לבן שלי בשנת 2013, זמן קצר לאחר חנוכת בית הכנסת ההיסטורי של המבנה המשמש גם כחדר הישיבות של הנהלת הרשות".
אייטם ברשת מורשת על הברית של בנו של שלומי
על פי חוק, הרשות צפויה לסיים את דרכה בסוף ספטמבר, ויחליף אותה תאגיד השידור הציבורי. אז איך התחושות בימים אלו? "לא פשוט בימים אלו להיות עיתונאי ברשות השידור, כאשר אתה למד על עתידך המקצועי מכותרות בעיתונים ומבלוני ניסוי שעפים לתקשורת", אומר קיים. "מאחורי הפאסדה המקצועית יש פה אנשים עם מחויבויות ומשפחות לפרנס אני מאמין שהמהלך הזה באופן שהוא נעשה, מהווה באופן מידי אגרוף בבטן הרכה של ירושלים עיר בריתנו שלמעשה יוצאת מהמשחק ומפסידה שוב לאחותה המטופחת תל אביב. אני מרגיש חלק מהרקמה החייה והמקצועית ביותר בשירות השידור הציבורי של אנשי תקשורת ועיתונאים עם חדוות יצירה ואני מקווה שימצא בתאגיד השידור הישראלי, בית חדש לעשייה ויצירה מקורית וחדשנית".
ואם אתם מחפשים את שלומי ברשתות החברתיות, תוכלו למצוא אותו בפייסבוק – לחצו כאן.
עבודה: אני עובד מזה 12 שנים כעוזר בכיר לדוברת רשות השידור ומנהל תחום מחקר וסקרים, בעבודת הדוברות יוצא לעסוק ולקדם תוכן נהדר ואיכותי שמשודר אצלנו בכל פלטפורמות השידור. חלק מהעבודה זה להיות גם מעורב בשלבי ההפקה של תכניות כמו היהודים באים או לעבוד עם אילן פלד ויעל פוליאקוב שסיפקו את החלק הקומי בבחירות האחרונות, ולעסוק במשדרי אירוויזיון ובמופעי תרבות גדולים לצד תכנים חדשותיים ותיעודיים.
על מרפסת בית רשות השידור (צילום: דוד וינוקור)
כאיש דוברות ויחסי ציבור, לא קל במאבק הסיזיפי לקדם אייטמים שלנו, כאשר העיתונאים המסקרים לרוב מעדיפים לקדם "גיבורי תרבות" חדשים מהאח הגדול והישרדות על פני משדרים תיעודיים בעלי חשיבות ציבורית שמשודרים אצלנו, כמו נתניהו במלחמה, ג'יהאד עכשיו והגלצניקים. לשמחתי ,יוצא לי לעבוד במחיצת "גיבורי תרבות" שאני מעריך ואוהב.
עם המשפחה על סט הצילומים של 'היהודים באים 2' בים המלח (צילום: רפי דלויה)
3. ילדות : ילד טוב ירושלים, רוב ילדותי ונעורי הוקדשו לפעילות חברתית עם ב"צופים" ומשם לגרעין נח"ל ובהתנדבויות שונות ומגוונות. בטלוויזיה יש לי פינה חמה לסרטים הערביים ביום שישי ששודרו בעידן של תמימות.
4. לא יודעים עליי ש... במשך שנים למדתי עיסוי רפואי הוליסטי ועיסוי תינוקות, ואני עדיין עוסק בזה בתור תחביב לנשמה, שעושה הרבה טוב למשפחה ולחברי הקרובים.
5. הישג: מבחינתי הישג בא לידי ביטוי כשכתב מגיע עם אג'נדה מאוד שלילית, מגובשת ומוזנת מגורמים ואווירה ציבורית קשה ובכל זאת אני מצליח לגרום לסיקור שהיה אמור להיות שלילי לקבל תפנית חיובית, זו תחושת גאווה ושליחות לייצג באופן הטוב ביותר את הבית המקצועי שלך ואת השידור הציבורי בפרט.
6. רגע מכונן: על הסגירה של רשות השידור או כפי שהוצגה בתקשורת כ"קבורת השידור הציבורי", שמעתי בין כניסה ליציאה מבצעית מעזה כלוחם במילואים, במבצע צוק איתן. תחושה כבדה ומיותרת היא להילחם בשירות ולמען המדינה בעוד פוליטיקאים מזדרזים בימי המלחמה עצמה "לקבור" באופן חובבני את מקום פרנסתך המכובד שמהווה את הזיכרון האודיו וויזואלי של כולנו כמדינה וכחברה.
יחד עם זאת, להיות בקונטרול בזמן שחיים יבין מסיים את השידור האחרון שלו ומעביר את השרביט לדור הצעיר מירב מילר וינון מגל, אתה מרגיש שהסתיים עוד פרק בשידור הישראלי ותחושת גאווה להיות נוכח בעשייה.
"הייתי בשידור האחרון של חיים יבין". קיים עם "מר טלוויזיה"
- "ארץ נהדרת" הובילה עם 20.4% רייטינג - חדשות 12 עם פער ענק
- הרייטינג לא משקר: חדשות 12 שומרת על הפסגה, ערוץ 14 לא מצליח להתרומם
- תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
7. רגע מביך: כאשר הבנתי שאני מצולם בסרטו של דורון צברי על הרשות - המדריך למהפכה, נדרס על ידי עשרות יוצרים בניסיונם לפרוץ לישיבת מליאת רשות השידור ובניסיוני הדל למנוע זאת מהם. 8. מודל לחיקוי: יש לי שניים כאלה. עידו מינקובסקי, איש תקשורת לא מעונב, חדשני, שמבין ניו מדיה ולמרות שהוא צעיר - עבר קילומטראז' לא מבוטל בתקשורת. פשוט טורף את החיים! השנייה היא סיוון רהב מאיר, שלא מפסיקה לגלות גדלות רוח ודרך ארץ במקצוע הישגי ולעיתים אף דורסני, שחוצבת את מעמדה העיתונאי בזכות, בלב העשייה העיתונאית בעלת הדימוי הגברי, חילוני והשמאלני כאישה וכשומרת מצוות. ומעבר למודל, יש אנשים שאני חייב להם תודה גדולה. הראשון הוא אורן הלמן שקיבל אותי לרשות השידור כשהיה הדובר שלה וכיום הוא סמנכ"ל הרגולציה והתקשורת של חברת החשמל, ועושה עבודת קודש בסיוע לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בחיי החברה. חייב להזכיר את הדוברת הנוכחית של הרשות לינדה בר שאני לומד ממנה בכל יום יותר על עבודת הדוברות והיח"צ ומה שביניהם, ורחלי גל אור שותפתי המדהימה לחדר, לעבודה ולכל מה שעובר עליי ועליה בחיים. 9. חלום: להמשיך ולעסוק בתחום הדוברות ויחסי הציבור. זה מקצוע שרכשתי בדם יזע והרבה צחוק בריא. ואם כבר חלום, אז שלמה גרוניך מצליח לקחת אותי בדילוג מעל ביקורת הדרכונים בטאבה ומאחורי גבם של דאע"ש והאחים המוסלמים ישר לחושה הכי טובה בסיני על קו המים. מתגעגע!
10. מתחרים: לעיתים אני מתקנא בעמיתיי בדוברות של ערוץ 10, קשת ורשת בשל הקלות בה הם מזינים את התקשורת בתכנים. ולמרות זאת, רשות השידור היא עדיין "מגרש המשחקים" הכי גדול ומגוון מבחינה תקשורתית שקיים בישראל, וזה לא מפסיק ללמד ולרגש אותי כל יום מחדש. טיפ לסיום: לעולם אל תפסיקו לנסות להיות בני אדם טובים יותר.
- 1.סידור רכב תל קציר 24/03/2016 12:24הגב לתגובה זובתודה, גרעין פרש.
