"לא אשכח איך נכנסתי לפתוח את תיק האימוץ שלי עם מצלמה נסתרת עבור ערוץ 10"

בבקרים, שרובנו עדיין ישנים, ואפילו הציפורים "עדיין נוחרים על העצים" כפי שאמרו פעם הגשש החיוור, יישנם כאלה שכבר נמצאים באולפן, בודקים את הטקסטים האחרונים, ואז צועקים "שוט" למגישים.
 
אח כזו היא ליאת בל סומר, עורכת בתכנית הבוקר אורלי וגיא בערוץ 10. סומר (32) נמצאת בתפקיד ב-5 החודשים האחרונים, ובעבר עבדה אצל המתחרים – בתכנית הבוקר של קשת. אבל את הקריירה החלה במקומון של ידיעות אחרונות בירושלים: בגיל 20 התחלתי לעבוד בידיעות ירושלים ונשארתי שם 8 שנים. אי אפשר להתפרנס רק מכתבות בעיתון, כך שנאלצתי לעבוד בעוד 2 עבודות. במקביל עבדתי כתבת חדשות ברדיו ירושלים וערכתי אתר אינטרנט מקומי. בגיל 28 החלטתי לעזוב את החממה הירושלמית ועשיתי מעבר לטלוויזיה. התחלתי כתחקירנית ב'בוקר של קשת' ומהר מאד התחילו להגיע הסיפורים והפכתי להיות הכתבת של התכנית. כשעזבתי את 'הבוקר' עברתי לצד השני של והתחלתי לדברר בכנסת. עולם הפוליטיקה תמיד עניין אותי ולנצח אפלרטט איתו. עבדתי עם טאלנטים מרתקים כמו שי שטרן ואפילו נסעתי עד לדרום אמריקה לעבוד בריאליטי שעולה בקשת עוד מעט".
 
לצד עולם התקשורת, מנהלת בל סומר גם מאבק חברתי לפתיחת תיקי האימוץ של ילדים מאומצים. היא אחת כזו, ולא מתביישת לספר את סיפורה האישי, ולעשות שימוש בתקשורת כדי לנצח במאבק. אם אתם מחפשים באותה ברשתות החברתיות, אז בפייסבוק תוכלו למצוא אותה.

יחד עם אורלי וילנאי וגיא מרוז. ליאת בל סומר (צילום: בני בכר)
 
1. עבודה: הבית הקודם שלי היה אצל המתחרים בבוקר של קשת והרבה דעות קדומות על אורלי וגיא. אבל כבר בפגישה הראשונה עם השניים היה ברור שמדובר בחיבור מעולה. להיות עורכת בתכנית אקטואליה יומית זה סביב השעון, יש לי חברים שעד היום לא מבינים את שעות העבודה שלי כי אין מגבלת שעות וזה הופך להיות החיים שלך. אני עדיין לומדת את התפקיד, יש בו לא מעט מורכבויות ורגעי לחץ. הרגעים הכי יפים ביום הם כאשר יורדים משידור אחרי תכנית טובה. גם אצל 'אורלי וגיא' אני לא יכולה להתעלם מהעיתונאית שבי, ויוצא לי לשבת עם תחקירים באולפן. אין כמו סיפור טוב, זו מהות חיי.

  

2. בית: אני ובן זוגי בני כבר למעלה מ-6 שנים ביחד. אנחנו מתחזקים זוגיות לא דביקה, אבל בהחלט צמודה וחזקה. עברתי לגור עם בני ביפו לפני 4 שנים כי אנחנו לא בנויים למגורים במרכז תל אביב, אבל עדיין נהנים מזה שיש לנו AMPM מתחת לבית. בני הפך להיות המשפחה שלי, במיוחד אחרי שאיבדתי את אמי לפני 3.5 שנים. כל הזמן שואלים אותנו "מתי החתונה?". אני לא בטוחה שתהיה אחת כזו.
 
3. ילדות: אני ילדת פריפריה. עד גיל 10 גדלתי בראשון לציון ולאחר מכן עברנו לבאר יעקב. גדלתי כבת יחידה ותמיד מעצבן אותי שאנשים אומרים לי: "אה, אז בטח את מאד מפונקת". לא, אני מאד עצמאית, התחלתי לעבוד בידיעות אחרונות כבר בגיל 16, אומנם כמוכרת מנויים של ראש 1, אבל זה הכי קרוב לתקשורת שמצאתי באותו הזמן. בתיכון שידרתי ברדיו המקומי, ובעצם עשיתי שם כל תפקיד אפשרי. כך התחיל הרומן עם הרדיו, והייתי בטוחה שאגיע לגל"צ, אבל בסוף התגלגלתי להיות מ"כית בנים... כמה אנשים מהנהנים עכשיו ובטח אומרים לעצמם: "מתאים לה".

 וזה השיר שנותן לה השראה. Under The Bridge של רד הוט צ'ילי פפרס

4. לא יודעים עליי ש... הייתי פעם גבר. טוב נו, לא באמת, ואף אחד גם לא יאמין לזה. אני בשלנית אלופה, לא חביתה וסלט. אני מסוגלת להרים ארוחות ערב מטורפות, זה פשוט לא קורה מפאת חוסר זמן ולרוב בן הזוג שלי הוא זה שמבשל. אה...דבר נוסף - אנשים לא יאמינו, אבל אני מסוגלת להתנתק מהנייד שלי לכמה שעות.
 
5. הישג: רחוקה מהטופ, יש עוד הרבה לפני. מרגישה שסך הכל אני נמצאת בעליה כל הזמן. הישגים זה משהו יום יומי, זה משהו שחשוב לי להעביר לתחקירנים שלי: כל נושא סגירת המרואיינים, הסקרנות שצריכה להיות במהלך תחקיר ופיצוח האייטם בצורה המרתקת ביותר. זה דברים שגם אני עדיין לומדת מהעורכים הבכירים שלי.
 
6. רגע מכונן: היו שניים כאלו. הראשון בגיל 20. זה היה יום עצמאות וכל פרשת טלנסקי התפוצצה. בן הזוג הקודם שלי עבד במשרד המשפטים ואני נאלצתי לעזוב את המנגל ולהגיע איתו לעבודה. בזמן שחיכיתי לו על מדרגות המשרד, החלו להגיע כלי תקשורת רבים. תפסתי שיחה עם אחד הכתבים של 'ידיעות אחרונות' והוא זה שסידר לי את העבודה הראשונה בעיתון.
 
הרגע השני ואולי החשוב ביותר בחיי היה המאבק של המאומצים ופתיחת תיק האימוץ שלי. אומצתי בגיל שבועיים ורק בשנים האחרונות הבנתי כמה זכויות נשללות ממני בתור בגירה מאומצת. הזכות הבסיסית לי, לבוא ולספר ברבים על מי שאני, גרמה לי ולשותפיי מקבוצת המאומצים, להרים זעקה ולהילחם על מה שמגיע לנו. לעולם לא אשכח איך נכנסתי לפתוח את תיק האימוץ שלי עם מצלמה נסתרת לכתבה שעשינו במגזין 'שישי' של ערוץ 10.

 נלחמת לפתיחת תיק האימוץ

7. רגע מביך: מה שהכי זכור לי לא קשור לעולם התקשורת. כפי שהזכרתי קודם, לא תמיד פשוט להתפרנס אך ורק מכתיבה בעיתון ולכן בעבר ניהלתי סטודיו לכלות עם חבר טוב. הגיעו אלינו כלות מגוונות, אך יום אחד הגיעה פאקצה אמיתית, הבריידזילה האולטימטיבית. כתבתי לשותף שלי הודעה על כמה הכלה הזו בלתי נסבלת ושלחתי את זה ללקוחה שישבה מטר ממני. אין ספק שמאז אני משתדלת לעבור על הודעות לפני שהן נשלחות ליעדן.
 
8. מודל לחיקוי: התשובה הזו חוזרת אצלי בכל ראיון עבודה, התשובה תמיד זהה: איתי אנגל. הוא העיתונאי הכי מוכשר והרפתקני. הוא לוקח את הסיפור לקצה ולא מפחד למתוח גבולות. חוץ מזה שהוא גם סקסי בטירוף.

 מודל לחיקוי, וסקסי. איתי אנגל

9. חלום: ניו יורק בייבי, זה לא סתם עוד חלום אמריקאי, זה החלום שלי. בכל ביקור בעיר, בנסיעה בסאבווי, מפנטזת על היום שאהיה בדרך לאיזו עבודת חלומות בתחנת טלוויזיה בתפוח הגדול.
 
10. מתחרים: כיום משודרות מולנו עוד 2 תכניות בוקר, כל אחת חזקה במשהו אחר. לאורלי וגיא יש אג'נדה מנצחת, ואף אחד לא יכול לקחת את זה מהם.
 
טיפ לסיום: תמיד תגידו כן, אחרי זה תחשבו למה לא.