מאכזב ומביך - הפרסומת לעידוד 5 יחידות מתמטיקה מטיפה מוסר, מפלה ומטפחת דעות קדומות

ארבעה מצליחנים מצהירים כי חמש יחידות במתמטיקה היה מה שסלל להם את הדרך. מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, רואה במתמטיקה כרטיס כניסה לעולם החדשנות וכלי עבודה שעושה דמוקרטיזציה לכשרון ולהצלחה, כי בסופו של יום נשיא ארצות הברית ואנחנו משתמשים באותו מנוע חיפוש. קרן פלס לא יכלה לשאת את זה שהיא תלמד ארבע כשאפשר חמש. זאת - למרות שהיא במקצוע שאין בו נכון או לא נכון, ובכל זאת גם מי שעוסק במוזיקה צריך להתמודד עם מקצב ומבנה של פרטיטורה.

את המילה פרטיטורה הוסיפה כותבת שורות אלו בכוחות עצמה כדי להיראות אינטליגנטית כי סיימה בגרות של 4 יחידות מתמטיקה בלבד, ולכן, כנראה, אינה עורכת את Vogue אלא רק כותבת במגזין אייס.

מקסין פרברג, סגנית נשיא אינטל העולמית ומנכ"לית אינטל ישראל חושבת שחמש יחידות מתמטיקה זה כרטיס כניסה לעולם המצליחנות דוגמת התפקיד שהיא ממלאת.  חמש יחידות יפתח לילד דלתות בהמשך אותן הוא לא רואה עכשיו. נעה ידלין, זוכת פרס ספיר לספרות טוענת שבחרה ללמוד חמש יחידות מתמטיקה מרצונה החופשי. מתמטיקה זה דיוק. אין בה מספרים סתם. גם בספרות אין מקום למלים סתם. כלומר - כדי לכתוב ספר מדויק צריך ללמוד חמש יחידות מתמטיקה...התפיסה שאמנים לא צריכים להבין במספרים היא, לדעתה של ידלין, תפיסה אווילית. חמש יחידות, מסכמת ידלין, זה משהו שמחזק אותך כאדם בוגר בחיים. סוג של תחושת כוח שמלווה אותך כל החיים.
 
הקמפיין מעודד, מלבד בידי נפתלי בנט, בידי עמותת קרן טראמפ ובשיתוף קשת. אבל אם נניח לטראמפ שמשום מה צורמנית לי נוכחותו האגבית בקמפיין הזה, ונחזור לעיקר, נשאלת השאלה - לא האם הקמפיין טוב או רע - אלא האם לגיטימי למכור את ה'מוצר' הזה, הלא הוא התנאי להצליח בחיים, שמגיע בדמות חמש יחידות מתמטיקה.

איני מערערת על הסוגיה שמתמטיקה היא מדע קסום. בעזרתו נבין מדוע יש 24 שעות ביממה וששים דקות בשעה. מה מסתתר מאחורי מספרים ראשוניים וכיצד נוצרות סדרות הנדסיות מרתקות שיש להן מקבילה בטבע החי, הדומם וביקום. אבל להכריז בשנת 2016, במדינה שהדמוקרטיה שלה תלויה על בלימה, שעדיף להיות עשיר, יפה וחכם מאשר פחות מזה - אינו לגיטימי בעליל. להתנות הצלחה בחיים במגמה בתיכון  - עוד פחות לגיטימי.

לדעתי אנחנו מדינה לא פשוטה עם הרבה מאד אתגרים פוליטיים וחברתיים אולם הדבר שבו אני עדיין רוצה לחוש גאה זה הפלורליזם שלנו והרשות לקבל את האחר כמות שהוא. לפעמים עדיין נדמה לי שחלק מה-Start Up Nation שאנחנו, מגיע דווקא ממקום של כבוד ליצירתיות באשר היא, ולא להליכה בתלם הממסדי.

עברנו מהפיכות בהגדרת מושג ההצלחה שנותקה מסטנדרטים מערביים נוקשים וכאלה שתלויים באתניות ובמעמד כלכלי. בנינו עולם שבו הצלחה יכולה להיות מושתתת על אומץ, התמדה ובעיקר - נאמנות ליכולות הליבה האישיות. והנה מגיע מהלך שמתחשק לו לבעוט בקערה שהתמלאה בעמל רב ולרוקן אותה.
 
מערכת החינוך עשתה ועודה עושה מאמצים עילאיים לראות את התלמיד כשחלומו במרכז וכשרונו האישי משמש כוכב צפון. הפוקוס עבר, במאמצים,  מהתיישרות קרה אל מול סקאלת דרישות חיצונית - אל מיקוד ב"אלמנט" של התלמיד אליו יועד. לא מכבר אמר קן רובינסון, שלא בכדי הפך פופולארי בעידן הנוכחי, כי על התלמיד למצוא את האלמנט שלו, דבר המצריך התעלמות מנורמות ומוסכמות של המערכת, וכי הנורמות שנשענות על ציונים חיצוניים במקצועות הקלאסיים עלולת לפגוע במערכת יותר מאשר בתלמיד... רובינסון מערער על המודל האנכרוניסטי של חינוך והשכלה הרתום לדעות קדומות כגון "אנשים מוכשרים ואנשים לא מוכשרים". במקום להתאים עצמינו לתלם יש לחרוש מחדש את התלם.

באחת מהרצאותיו הוא מספר על ילדה שכמעט אובחנה כהיפר אקטיבית עד שמורה חכם הבחין בכך שהיא קופצת וזזה רק כי למעשה נועדה להיות רקדנית, ועד שלא תמצא את עצמה במסגרת שמלמדת מחול - תמשיך להיות מאובחנת כמועדת לכשלון. בדיעבד הפכה הילדה לאחת הכוראוגרפיות המובילות בתקופתה.

מצליחנים רבים בתחומים רבים לא סיימו חמש יחידות מתמטיקה אבל הם הצליחו למרות זאת, כי העולם כיום אפשרי ומשתנה ומתפתח לקלוט את הניצוץ האינדיבידואלי באשר הוא. מערכת שמתנה הצלחה בחיים במסלול של חמש יחידות מתמטיקה ועושה שימוש באנשים מצליחים כדי לבסס אמירה זו, לוקה בבוטות והעדר חמלה ואמפטיה כלפי הפרט, ואף מציגה עצמה כאנכרוניסטית ברמה התרבותית. במקום שבו מערכת החינוך אמורה לקבל ולעזור לפרט למצוא את דרכו, היא מפצירה בו ללכת בדרכה ומשמיעה קול דק של הטפת מוסר מאיימת תוך כדי.

מילא מנכל"ית אינטל שמדברת במבטא אנגלו-סכסי וברור שנועדה למצקועות הריאליים, אבל קרן פלס ונעה ידלין? לא ברור לכן שמנצלים אתכן? על כל אחת כמותכן שאהבה מתמטיקה בתיכון יש אלפי אנשים שהצליחו למרות ולא בזכות המתמטיקה?

הקמפיין יגרום לתלמידים והורים רבים להרגיש רע עם עצמם ולא, הוא לא דש באופן אובייקטיבי ביופיה של האלגברה והמשוואה המאוזנת. הוא קמפיין מפלה ומטפח דעות קדומות. הוא מיועד להזכיר לנו שיש מוכשרים ומוכשרים פחות – עובדה שלקח לנו הרבה זמן להניח אותה בצד כדי לקבל את עצמינו כפי שהננו ולהאמין ביכולת שלנו למרות שאנחנו לומדים או למדנו ארבע או שלש יחידות חשבון.

לסיכום, חושבת שהקמפיין הוא על גבול פוליטיקלי אינקורקט, מאכזב ומביך. הזדמנויות גדולות לא תמיד מתחילות בחמש יחידות. הן מתחילות בכל מיני מקומות אחרים שחשוב לא להחטיא אותם ולהיות נוכחים כל הזמן כדי לקחת את מה שהחיים מציעים לנו. זה מאד רחוק מלהתעקש על מגמה ריאלית. אבל ממש.