במערכה הראשונה הגיבורה מתה, עכשיו היא נולדה מחדש בדמות מומחית לסקס – וזה טוב

מסתבר שיש חיים אחרי המוות. רבקה מיכאלי כבר הספידה את עצמה והכריזה שהיא סיימה למחזר כי לא אכפת לה איזה עולם היא משאירה מאחוריה. כל זה כדי לשרטט את העולם שכל מי שנושם ויש לו דופק - עתיד לחיות בו, ולהציע לנו, אגב זאת, כמובן, למחזר.
 
אחרי השיא הזה, יש החושבים שכבר אין עתיד תרתי משמע, אבל מסתבר שאת הרעיון הצליחו תאגיד אל"ה ומשרד הפרסום לפתח למחוזות רעננים ומעניינים בלי לחזור על עצמם או שמא נאמר למחזר?
 

הסרטון הראשון בו נפרדת רבקה מיכאלי מהחיים
 
בסדרת הסרטונים החדשה שרובה ככולה מעודדת אותנו להשליך בקבוקים למיחזורית, מופיעה שוב מיכאלי, אבל הפעם בתפקיד אחר תוך כדי שהאינטרפרטציה החדשה למושג המיחזור מתנוססת מלמעלה. והפעם: "תקופת המיחזור" והייעוץ הסקסולוגי הראוי לה.
 
מיכאלי מופיעה בתפקיד "אלסה אנדרוקו" - יועצת לחיי מין שבהחלט קשה לא לחשוב כי מדובר בד"ר רות וסטהיימר, היועצת היידישיאית המיתולוגית למשחקים מקדימים. וכמו בכל פינה לייעוץ מיני, פונים צופים למערכת ומציבים סוגיות מיניות, מביכות באופיין ובכנותן, אלא שבמקום "מין" מופיע הפועל "למחזר". הם מדברים דרך מצלמת המחשב, רעיון מופרך שהרי אילו היתה קיימת הפינה במציאות, ברור שהם היו מעדיפים לדבר בעילום שם כאשר פניהם מפוקסלות...
 
כל הפונים מתלוננים, או אולי נאמר מתאוננים, על אספקט כזה או אחר של "מיחזור" לקוי, שתדירותו ירדה ואשר מעורר חשש שבן הזוג התרחק מהם...
 
המיחזור נארז בעטיפה סקסית ובתוך שכזו, הוא פחות משמים ויותר מרגש ומשאיר אותנו דרוכים ומרוכזים מול המסך. זה לכשעצמו הישג שהמהלך יכול לרשום לזכותו. אז אם במערכה הראשונה הגיבורה מתה, עכשיו היא נולדה מחדש בדמות מומחית לסקס. מעניין מאיזה אפר היא תתרומם בפרק הבא, ובתור מה.
 
אחת הפונות חושבת שבעלה ממחזר במילואים אחרי שלא הצליח להתאפק, והדוקטורית המיומנת מדקלמת קלישאות כמו "במיחזור כל אחד אחראי למעשיו", וכי "גברים במילואים נוהגים להתפאר במיחזורים שכלל לא היו ולא נבראו". מתלונן אחר חושד כי החברה שלו ממחזרת עם אחרים כי היא כבר לא ממחזרת איתו כמו בעבר.
 
"אלסה אנדרוקו" מציעה לבחור ללכת יד ביד למיחזורית כי הדרך לא פחות חשובה מהעניין עצמו, וכי בחורות שונות מבחורים שרוצים רק לדחוף את הבקבוק למיחזורית ולחזור הביתה לישון. כאשר בחורה מספרת לה היא שמה לב שבן הזוג שלה מסתכל על מיחזוריות אחרות כשהם יוצאים למחזר יחדיו - ממליצה לה ד"ר אלסה אנדרוקו להסתכל גם היא על בקבוקים אחרים, ושישים לכך לב. צופה אחרת מספרת לה שהחשק למחזר ירד עם השנים, והדוקטורית אומרת לה שזה אך טבעי, וכי כדאי לגוון ולהפוך את זה למשחק. "עייפים מדי בערב? נסו בבוקר. אולי לצרף זוג חברים כשהולכים למיחזורית??"

  
  
  
  
 
בכל פעם מסיימת הדוקטורית עם המשפט "זיכרו שכמו באהבה גם במיחזור, בקבוקים לא נופלים בפח, רק במיחזורית".
 
אהבתי את ההומור העצמי שתאגיד אל"ה עוטה, אל מול נושא כה רציני וקטסטרופלי כמו ההכרח למחזר בקבוקי פלסטיק. הרי ברור שבסאבטקסט מדובר בהתחממות כדור הארץ, פינצ'ור שכבת האוזון והקץ לחיים על פני האדמה. ואולי דווקא בגלל אפוקליפטיות זו, הבין התאגיד שמסרים שנושאים אך ורק איום כשלצידו הטפת מוסר, לא ישיגו את המטרה כאשר ברור שהמטרה היא בראש ובראשונה מודעות והתכוונות שהן תנאי מקדים לפעולה.
 
מהלכי החינוך למיחזור התבגרו משלבים מוקדמים רוויי הפחדה, הטפת מוסר וצדקנות, והגיעו למקום שמבין שרק מודעות עצמית ואבסורד יכולים לגרום לכולנו לעצור ולהבין שמדובר במשהו הרבה יותר גדול מהמערכונים הקצרים והמאד מצחיקים הללו, ולחבר אותנו למוטיבציה לייעד את כל בקבוקי השתיה הריקים לכלוב המיחזור, ששמו בישראל - המיחזורית.
 
ההשוואה לחיי מין והפינה המושאלת מזו של הסקסולוגית המפורסמת, רק הופכים את המיחזור ממושג שחוק ומשעמם למרגש ונישא על כפיו של נושא אחר, שלפחות פרויד חשב שהכל סובב סביבו. אז אם זה יפיח רוח חיים במוכנות שלנו לצאת מדרכנו ולהתחיל למחזר ולהקפיד על הפיכת העניין להרגל, יתכן שהעולם יהיה מקום קצת יותר טוב להמשיך לחיות בו ואולי זה אפילו יגרום לנו לשקול מחדש את חיי הזוגיות והמין שלנו, ואז בכלל.
 
ובמחשבה קצת יותר פילוסופית ועמוקה, עתיד החיים על פני כדור הארץ תלוי במיחזור בה במידה שהמשך האנושות תלוי בקיומם של יחסי המין. ההקבלה הזו בהחלט נכונה והיא משמשת בסיס להשוואה בין מיחזור לחיזור, מה שהופך אותה ללגיטימית ובלתי שרירותית.