מילקי מהפנט: רועי כפרי לוקח את המרושעות המצחיקה של המותג למקום חדש ורענן

אחרי שנים רבות של שמירה אדוקה על הגחלת, מופיע אייטם שלא ברור אם הוא הבלחה חד פעמית או סנונית של שינוי. בכל מקרה יש בו שינוי מהותי לגבי האופן שבו מילקי משפיע עלינו.

שנים שמילקי "הוציא" את השפל המאניפולטיבי מתוך כל אחד מאיתנו. הילד הרע. מילקי גרם לנו לתעדף אותו על פני חברים ובני זוג וטלטל את סדר העדיפויות שלנו, ולו לרגע, עד כדי פגיעה בערכים ובמוסר. זה היה תמיד מצחיק ומוגזם והדגיש את האיכות הכה - מפנקת של המוצר.

בסרטון ויראלי חדש מקבל מילקי, שמגיע הפעם בדמות מילקי mousse, תפקיד חדש. מילקי מהפנט את כל מי שעובר לידו באופן מפתיע על ידי הטקסט השיווקי המוצמד לו. הקרבן מתנתק מהמציאות, נשאב לאסוציאציות מהעבר וזה חזק ממנו כי זה קורה לכולם.

רועי כפרי נלכד על ידי הטקסט שעל המוצר ומתחיל להתנהג כמו אדם מהופנט. זה מצחיק כי הסינר הקטן המצורף למוצר הוא לרוב הקטע הפחות משמעותי של הפרסום והשיווק. הוא גם כתוב בלשון קיטשית ומוגזמת ואפילו המונית, ובעיקר מתחיל ב"ברוכים המתפנקים" המשעשע ומושמע בקול של קריין מתקתק על גבול הפרוורטי. מה שמיוחד זה שרועי כפרי מוציא אותו לחלוטין מהקונטקסט הסתמי שתמיד יש לו, לטקסט הקטן והחנפני הזה, והופך אותו למאסטרפיס. מה אם באמת ניקח ממש ברצינות את הטקסטים הדלוחים על כל האריזות ונציית להם כאילו הם פקודה מגבוה?

 

כפרי מאבד תפיסת מציאות ועוזב באמת הכל (סל נופל מידיו עם כל המוצרים) ומבצע את פקודות הטקסט. הוא 'שוכח' כל מה שידע על מעדני חלב, עוצם עיניים, נזכר באהבה ראשונה ונכנס יותר ויותר לסצנה. אחריו עוד ועוד אנשים מתמסרים למסע הטוטאלי אל אהבת הילדות שלהם באופן שגובל אם תרצו בסוג של אוטיזם רגעי. כולם חושבים שהקופאית, שברור שנמאס לה כבר מזה, היא היא אהבת הילדות שלהם כי עוד לא התעוררו מהטראנס. והפשט ברור - המוס והקצפת וההשפעה הקיצונית שיש לה עלינו.

כל מה שאסור להגיד על אלכוהול נברא כנרטיב לגיטימי דרך מילקי. המרושעות המצחיקה של המותג לא אבדה אבל הסיפור נדד למקום חדש ורענן. מה שנותר זה לקלף לאט את המכסה ולחכות לראות מה הלאה.
 
 

אושרי כהן מנקה את החופים 

כחלק ממהלך עולמי גורף, מצטרפת ישראל ל"2 דקות לנקיון החופים" הממותג #2minute beach clean. בכל מקום מייצרים אדפטציה עם טאלנט מקומי שמעביר את המסר שהוא: הים שם בשבילינו מאז ועד עולם, אבל אנחנו מחזירים לו זבל.

אושרי כהן הרים את הכפפה בארצנו, יחד עם עוד רשתות דיג, בקבוקי פלסטיק ופחיות משקה, ויצר את הקליפ היפה הזה שממש עושה חשק לים ומזכיר לנו כמה דברים טובים עושה לנו הים הזה סביב כל עונות השנה. החשק לים מותנה בשמירה על נקיונו. הקליפ לא מאיים עלינו ולא מטיף לנו. פשוט מסביר שבסופו של דבר זה יפגע בנו ואף נותן דוגמא מוחשית - סרטן שאוכל חתיכת פלסטיק שנאכל על ידי דג שנאכל על ידי דג יותר גדול שבסוף מגיע לצלחת שלנו. אכלנו את הפלסטיק שזרקנו בצורה של בקבוק משקה או אולי שקית ניילון. אושרי מרים הכל מהחוף ומתרומם כשהוא לבוש כל פעם אחרת, פעם כגולש ופעם ככדורגלן, ולבסוף בבגד ים נשי כדי להבהיר שהוא לא מדבר רק לגברים.

 

אושרי מבקש מאיתנו לצלם את עצמינו עם הפסולת ולתייג בעמוד הפייסבוק הייעודי. אין פה בשורה פורצת דרך אבל יש פה בהחלט עמידה בפיתוי העז לנזוף ולאכוף. בעיקר משום שהמדיה החברתית כבר לא שייכת לרשויות אלא להמונים ומי שרוצה לדובב את השימוש בה - צריך לדעת לקחת את זה בחשבון ולנהל את המשימה בדיוק משם. הקליפ יפה ולא יומרני ועושה חשק לקחת חלק בשתי דקות לים נקי.
 
 הגרסה האנגלית של המהלך

 

קוקה קולה// תראו מה שקש מפוצל אחד יכול לעשות

מהלך דיגיטאלי פשוט אבל חכם נעשה בידי קוקה קולה שמחזירה את 'טעם החיים' לקדמת הבמה. כדי להפיח רגש במותג שכבר שנים רבות מגיש את עצמו דרך המוני בני נוער שרוקדים ומבלים וקופצים ומבטאים שמחה מבויימת, יצרו מניפולציה קטנה אך גדולה - לתת לזרים לשתות בקבוק קוקה קולה בקש מפוצל, ולראות מה באמת קורה.

הזרים קובצו בקומבינציות רבות כגון שלישיית גברברים, דתיה וחילונית אשה מבוגרת וגבר צעיר ועוד. את הממש טובים ערכו לקליפ והוכיחו לנו שלחלוק רגע באמת פירושו להתמסר לתחושת אינטימיות על הנעים והפחות נעים שזה מעורר בכולנו. כי כאלה הם הרגעים האמיתיים שלנו, בואו נודה. רגע של קוקה קולה קיבל משמעות קצת יותר עמוקה ופחות המונית מהרגשות המאד מתוסרטים ושטוחים של המותג מזה זמן רב.

 

אהבתי את האורגאניות של הרגעים אפילו שהסיטואציה היתה מתוכננת. כל פעם שלוכדים משהו שאינו סינטטי זה תורם לסיפור המותג ומשאיר אימפקט לא פחות דרמאטי מאשר הסרט הגדול והיקר. תראו מה שקש קטן מפוצל לשניים או שלשה יכול לעשות.

השבוע בניתוח