הונדה שולפת את הילד הרע - ובייביליס מגזימים ומצחיקים

הונדה CIVIC TYPE R משיקה את הדגם בקמפיין שמה שמיוחד בו זה לא הטיעון הקלאסי, אלא איך טוענים אותו. את נושא הביצועים אנחנו מכירים. חווית נהיגה שמגיעה לשיא במהירות שיא. לא חינוכי בעליל אבל מה לעשות - זה הילד הרע בכל מי ש'מגיע בשביל הבטיחותיות אבל נשאר בגלל הריגוש'.

 

אז במקום לשעמם הופכת הונדה סיביק טייפ אר את ההגדרה. לא 'משפחתית שיש לה גם ביצועים' אלא 'ביצועים עם משפחתית'. המשפחתית, כאמור, היא התירוץ. אפילו זה כבר לא חדש כי הונדה טוענת מזה שנים שלמשפחתיות שלה יש נשמה של רווק. זוכרים את "לפעמים אתה שוכח שהיא מכונית משפחתית"?

 

מה שחדש זה הפוקוס על היצר לנהוג מהר אשר לשמו חוברה ההגדרה הפורמאלית "מכונית מירוץ חוקית לכביש". הדבר היחידי שמאפשר להפוך את מכונית המירוץ לחוקית אינו אלא נהיגה לחדר לידה. שום שוטר לא יכול לעמוד בפני יולדת עם צירים מתקדמים.

הסיפור ברור. כדי ליהנות מהביצועים של "המפלצת" כדברי הפרזנטור, מביימת הונדה שחקניות מקצועיות להתנהג כמו נשים שהתחילו תהליך לידה דהיינו - צירים תכופים. הסרטון, שכנראה משמש ירייה ראשונה בסדרת מהלכים דיגיטאליים/ ויראליים, מדגים קורס הכנה ללידה של נשים שאינן בהריון אלא מדמות הריון מתקדם. כל זה - כדי שהשוטר שתופס את הנהג, שמשחק את "הבעל",  על מהירות מוגזמת - לא יפריע לנו להמשיך ליהנות ממהירות מופרזת. היולדת שאוטוטו "יולדת באוטו" תגרום לשוטר לוותר לנהג.

המכונית שמגיעה למהירות 270 קמ"ש לא יכולה לקבל במה סבירה בכבישי ישראל ולכן יש צורך ביולדת במושב הקדמי שצועקת "סע או שאני יולדת לך באוטו!". הפאנץ' נחמד והסיפור בולט על רקע האופציות להמשיך לדבר על ביצועים ולשעמם אותנו למוות. מאידך, באווירה של ריסון הנהיגה אני לא בטוחה שהרשויות הציבוריות יאהבו את הפרסומת והיא צפויה לעורר ויכוח ורעש והמולה. יתכן שגם זה כלול בתכנית לשים את הונדה סיביק טייפ אר על סדר היום הציבורי.
 

בייביליס// ההגזמה שאינה כל כך רחוקה מהמציאות

 
בייביליס מצליחים לנפח את החשיבות של פריט המצוי על סף טריוויאליות. הכוונה היא לסינר שמסייע באיסוף שיער עבור גברים שמעצבים את הזקן שלהם.

אז אנחנו יודעים שזקן עבוט ממשיך, איכשהו, להיות באופנה "לא בקטע של הומלס אלא בקטע של אני היפסטר שדווקא מריח טוב". אבל כדי להמשיך להיות אופנתי ואסטטי אנחנו רואים את הגיבור שלנו מעצב, לצלילי בטהובן, את הזקן שלו ממצב פרוע למצב מרוסן יותר.

 

הבעיה המאד לא מעניינת היא שיער שמתפזר לכל עבר והאתגר - להתמודד עם פריט שנראה מאד מביך, על גבול הנשי, אל מול הצרכן שהוא גבר-גבר. כלומר, איך לשכנע איש מערות ללבוש סינר שמתחיל כמו סינר של תינוק כרוך סביב הצוואר ומסתיים כמו סבונייה שנצמדת למראה...יש משהו מאד לא סקסי בגבר ששומר על הנקיון באופן כה מופגן כמו להשתמש בסינר הפלא של בייביליס.

אז כדי לא להיות איסטניסטים, נכנס הסרטון לשרשרת אירועים מידרדרים שמתחילים משיער על מברשות השינים ומקלוני האוזניים (איחס) ומגיע לסתימת הכיור, חברה עצבנית ואבא שלה שמגיע להשפיל אותך, כי לתקן כיור אפילו אתה לא יודע.

בשורה התחתונה החברה שלך עוזבת אותך ואתה נותר למות לבד אחרי שנים של חוסר ביטחון. האופציה השניה, כמובן, היא להשתמש בסינר כי עדיפה ההשפלה הרגעית של לשמור על הנקיון, בהשוואה להתרסקות החיים.

זה לא סרט הפרסומת היחידי, ever, שמאפשר לך "לבחור" בין התמוטטות לבין תקומה, עיין ערך 'מימון ישיר' שמשתמש באותו פטנט ומציף שתי 'אופציות' כאשר אחת מהן קולוסאלית:

 
 
אבל אהבתי את ההגזמה שאינה כל כך רחוקה מהמציאות אם נעצור לרגע ונחשוב על זה. גברים באמת לא יכולים להתמודד עם האחריות הכבדה הכרוכה בתיחזוק וטיפוח של זקן סבוך, וסינר איסוף שיער הוא האופציה הבלעדית לשמירה על שלום בית. הקריינות מצחיקה והמוצר הקטן קיבל יותר מאשר אי פעם דמיין שמגיע לו.