סערת הרב קרים: עצה ידידותית - אין דבר כזה "שיחה פרטית"
מה קורה כאשר שהישראלית פוגשת יהודית ובאופן מקרי 2 השפות מדברות בעברית. החודש הוא חודש אוגוסט והשנה - שנת 2007. דרשת מוצאי שבת של הרב עובדיה יוסף, במהלכה אומר הרב משפט שעתיד להפוך ולהיות אחד מן המשברים הקשים בתקופה בה כיהנתי כדובר תנועת ש"ס ויועץ יו"ר ש"ס לתקשורת. "מה זה פלא, חס ושלום נהרגים חיילים במלחמה כי לא שומרים שבת, לא שומרים תורה", וסיים את השיעור בברכה ותפילה לשמירה על חיילי צה"ל.
במשך יומיים שלמים כל התקשורת הישראלית עסקה רק בהתבטאות הרב. התסכול היה גדול כי ברור היה לכולם שהרב יוסף ציטט מבואה מהמקורות, ולבטח לא התכוון לכוונת המבואה במשמעותה האקטואלית. במשך יומיים ניסו כל בכירי ש"ס להסביר באמצעי התקשורת כי הרב לא התכוון למה שהשתמע, אך ללא הצלחה. מתי תם המשבר? כאשר בכירי ש"ס הפנימו שנכון לעשות את מה שהרב יוסף עצמו הציע. המשבר נולד במהלך שיעור תורה? הפתרון יגיע בשיעור תורה.
בשיעור שאמור היה להעביר 3 ימים לאחר השיעור המדובר, הבהיר הרב בקולו ובדמותו את משמעות הדברים המקורית, והמשבר תם. הרב יוסף הבין כי דרשותיו נאמרות בשפה היהודית, התקשורת שקשובה להן מבינה ישראלית והפער בין 2 השפות הדוברות עברית יצר את המשבר.
- כל הכותרות
את מה שהבין הרב עובדיה יוסף, לא הבין הרב הצבאי הראשי המיועד איל קרים. מעמד פומבי של הרב קרים בו הוא היה מניח "על השולחן" מיוזמתו את כל אמירותיו, כאלו שאנחנו מכירים וכאלה שלא, היה ממצב את הרב קרים כמי שבטוח בכוונתו ומוכן אפילו לעמוד ולהשיב על שאלות ולא רק לשלוח הודעות הסבר והבהרה. הרב קרים לא הביט ללבן בעיניים של המשבר, אלא התחמק. מה שידע הרב קרים לעשות בשדה הקרב, לא הצליח לעשות בשדה התקשורתי.
בצד העיסוק בהיבט ההלכתי-תקשורתי, נכון לרב קרים (וליתר אושיות ומנהיגי הקהל הווירטואלי בעיקרו) להבין כי זירת "השיחה הפרטית" לא קיימת יותר. תשובה קצרה במייל לתלמיד ששואל שאלה הלכתית, זהה בהשלכותיה הציבוריות לשיעור תורה הנישא בפני אולם ענק. הפרטי נעלם וזהו מצב נתון שאינו בר שינוי. חובת הדובר להבין כי "למה התכוון המשורר" חזק הרבה יותר מכוונתו האמיתית. והתשובה לשאלה "למה התכוון המשורר" ניתנה על ידי עורך העיתון כמובן, ולא על ידי הרב קרים. העדר ההבנה הזאת פתחה פתח לכלי תקשורת מרכזי בישראל, ידיעות אחרונות, לחולל את המשבר בקול תרועה רמה (הרב קרים התיר לכאורה אונס, דבר שהוכחש על ידי אתר כיפה - שם פורסמו דברי הרב) ולנסות להחיות אותו יום לאחר מכן בקול תרועה פחות רמה (גיוס נשים, עדות נשים). מורכבות השיח לא הקלה על העורכים שם.
אסיים בהארה ובעצה. אני מבקש להאיר כי למרות הקמפיין הממוקד ברב קרים, ברור מהרגע הראשון כי הרמטכ"ל גדי אייזנקוט יבטל את המינוי. הטעם? הקושי במציאת מועמד חלופי. אין רב בעל שיעור קומה הראוי להיות רב צבאי ראשי והוא לא ענה אלפי תשובות הלכתיות באינטרנט שכמה מהן עתידות היו לסבך אותו. עצתי לרב קרים היא: תבחר לך נושא בצה"ל הנתון בקונצנזוס ותפעל בו ללא יחסי ציבור מוגזמים. עבודה נכונה ושקטה היא המחיקון היעיל ביותר.
רועי לחמנוביץ שימש יועץ יו"ר ש"ס לתקשורת ודובר תנועת ש"ס, וכיום מנכ"ל קואליציית 'שבת שוויון'
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.לחמנוביץ צודק טקטית, אבל נכשל בהבנת משהו עמוק ומהותיאֶלְיָקִים 03/08/2016 15:31הגב לתגובה זו0 0"וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה." (ישעיהו ל'ו) צודק לגמרי לחמנוביץ כשהוא הוא אומר שאין "שיחה פרטית" ואין אימייל אישי - הכל בחזקת דרשה הנאמרת בציבור ומהדהדת בכל מקום מחוץ לכתלי בית המדרש. גם העצה לרב קרים נכונה: להתמקד בנושא שבקונסנזוס ולהשקיע בו את כל המאמצים. אבל דבר מהותי אחד לא הבין לחמנוביץ: כשהוא כותב על המשבר שחוללו דברי הרב עובדיה ש"המשבר תם" והוא מניח שצריך להסביר את "כוונת המשורר" כדי להרגיע את הסערה - הוא טועה בענק. הוא לא מבין שהאמירה שחיילים נהרגים בגלל שלא שמרו שבת מזעזעת עמוקות כל חילוני - גם אם נאמרה ע"י רבי עקיבא בהקשר של מרד בר-כוכבא וגם אם נאמרה בישבת פומבדיתא כפרשנות למלחמות החשמונאים. התפיסה שלפיה אי שמירת שבת ע"פ ההלכה (או אי שמירת כשרות או מזוזה וכו') היא קריטריון אפשרי לעונש משמים מנוגדת באופן עקרוני ועמוק להשקפת עולמו הבסיסית של החילוני ופוגעת ברגשותיו. משל למה הדבר דומה? לאישיות ציבורית חילונית שתכריז מעל במה בפני קהל נאספים גדול, שמי שלא אוכל חזיר משול לחזיר בעצמו. כל יהודי מסורתי או דתי ברמה כזו או אחרת יזדעזע עד עמקי נשמתו, נכון? ואם אותה אסגור
