אפליקציית עזריאלי קוראת אותנו - והפרסומות שלה שנונות

אז הסטייל שלך הוא בוהו-שיק, אומר הקריין לארבל קינן "זרקה על עצמה משהו שמצאה בשקית הכביסה מהבומבמלה, אבל האמת נראית כמו מיליון רופי", לכאורה. "את  נזיר שמכר את הפרארי שלו אבל בכסף שקיבל - עשה שופינג", ממשיך הקריין ומוסיף: "אז אם את משקיעה שעות רק כדי שיחשבו שלא השקעת - אנחנו איתך, עזריאלי app האפליקציה שיודעת מה את אוהבת ומעניקה לך הטבות מותאמות אישית".

 

    כדי להוכיח שהאפליקציה באמת מותאמת אישית לכל סטייל ואינה שופטת אותנו, עלו במקביל 4 סרטונים - כאשר בכל אחד מהם מוגש סגנון שונה. הגות-שיק ("עצוב זה השמח החדש" וגם "אז מה אם את מתלבשת אותו דבר לחתונה וללוויה?") משוחק נפלא בידי נועם פרוסט,  האורבאן שיק ("גדלתי ברחוב" וגם "אם ברחוב אתה מרגיש הכי בבית - אנחנו איתך"), והווינטג' ("אתם חיים את הרגע. שכבר היה" וגם "אז מה אם הלהתחדש שלכם הוא בכלל להתיישן").

   

 

כל הסגנונות מוגשים באופן שנון שלא רק מציף את העובדה שיש חנויות שונות עם סגנונות לבוש שונים, כי זה משעמם ולא מחדש. מה שמחדש ומרתק במהלך הנוכחי הוא הקשר בין סגנון הלבוש לתובנות המתקשרות אליו. כל סגנון חושף למעשה עולם שלם של פנטזיות שיש לנו על עצמנו. מה שאנחנו לובשים זה מה שאנחנו מאמינים לגבי עצמנו וגם מה שאנחנו מעוניינים שיחשבו עלינו. אבל אנחנו לא ממש מודעים לזה ולכן זה משעשע. אנחנו חושבים "אני המצאתי את זה ששחור זה דרמטי" או "זרקתי על עצמי משהו" או "מקורי מצידי לשלוף בגד מלפני 40 שנה ולהפוך אותו ל-cool".   קשה לנו לראות שאנחנו חיים במלכודת אופנה שאכלה רבים וטובים כמותנו לארוחת הבוקר. קשה לנו להבין שיש מישהו שקורא אותנו כמו ספר פתוח ואפילו רוקם עבורנו דילים והטבות שיפגשו את הנטיות שלנו... זה קצת מצחיק ואפילו טיפה פאטתי אבל מאד אמיתי להתמקד במניעים הנסתרים של המתלבשים.   עזריאלי אומרים לנו - זה בסדר גמור. אנחנו "זורמים" אתכם, מקבלים אתכם. מי אם לא אנחנו, עזריאלי, מבינים שמה שאתם לובשים פירושו הסיפור שאתם מספרים על עצמכם.   הפירעון הממשי של ההבטחה הזו מגיע בדמות אפליקציה פרואקטיבית - שלומדת ומנתחת את הפעילות המסחרית של הפרט ומציעה לו הצעות מותאמות אישית. האלגוריתם הזה אינו חדש, אבל הקונטקסט שלו כבוחן נטיות צרכניות וככזה שמצליח לחשוף אותן ולפגוש אותן עם הצעות מכר רלוונטיות - חדשני. האפליקציה כאילו מתמללת את מה שאנחנו אומרים על עצמינו על איך שאנחנו בוחרים להתלבש, ומאותו מקום היא מאפשרת לנו להיות עוד יותר כאלה באמצעות הצעות מכר.   מעניין במיוחד שמדובר בחוויה צרכנית שמתקיימת בתוך גבולות של קניון שהוא גדול ומגוון מחד, אבל בעל גבולות ברורים מאידך. דהיינו - גדול יותר מאמאזון או סופרפארם - רשתות שמציעות הצעות ערך דומות אבל מאד תלויות נקודת מכירה - אבל מצומצם יותר ממועדוני לקוחות מפוזרים ומבוזרים כגון כרטיס אשראי שופרסל שקשה להכיל את גבולות הגזרה שלו (מלבד השופרסל - גם פז וגם הצעות ערך של לאומי קארד).    ועוד משהו. החזרה ללימודים השבוע גורמת למותגים לחשוב איך להיות הכי מניפולטיביים ולפנות לילדים ובני נוער באופן שישכנע אותם - לא בגדנו בכם, אנחנו בצד שלכם וכולנו, כולל אנחנו (שמוכרים לכם בגדים וציוד) – לא ממש רוצים לחזור לבית הספר. 2 דוגמאות לכך הן קסטרו וקרביץ.

• הדדליין מתקרב: אמזון מצטרפת למרוץ לרכישת טיקטוק
• איירובוט צוללת ב-35% - חשש שהחברה לא תוכל להמשיך בפעילות

   

    בקסטרו הבינו שיותר ויותר קשה לפנות לבני נוער. את האפשרות לרכוש חולצות בית ספר עם לוגו היה צריך להסוות מאחורי קליפ שכל כולו מיועד להעביר לצעירים את המסר - אנחנו בעדכם, אל תכעסו שאנחנו מחזירים אתכם לבית הספר. אז המוצר הוא בסיסי - חולצות עם לוגו בית הספר.   הפורט'ה שלו הוא האפשרות להתאים חולצה - דגם, מידה וצבע ולבחור בית ספר מרשימה של רוב או כל בתי הספר בישראל דרך אתר ידידותי ומעוצב, במחיר מאד סביר. ובכל זאת, פעם זה באמת היה פשוט יותר. כיום צריך להיכנס לתודעה של בני נוער מהדלת האחורית. שלא ישימו לב שקסטרו הוא "בעד המערכת". מערכת החינוך במקרה הזה.   אז מצד אחד יש לנו קליפ שלם של עיוותי פנים (אפליקציית face warp? Crazy Helium?) שהולך על הקצה עם דוגמנים יפים שלא אכפת להם לא להיראות יפה ואז יש להם, נגיד, עין אחת או פה במקום עינים, או אף מחוץ, כל זה כדי להסיח את הדעת מהמטרה המרכזית - חוזרים לבית הספר וצריך ללבוש תלבושת אחידה. כמובן שהתוספת "אם זה לא מעניין אתכם זה בטח יעניין את אמא שלכם" - הכרחית כדי לשכנע את הצעירים שקסטרו בצד שלהם, הייתה ותמיד תהיה.   וגם קרביץ נזהרה מאד שלא להיות במקום הצפוי והממוסד של חנות למכשירי כתיבה וציוד לבית הספר, כי גם בקרביץ הבינו שלא מדברים באופן ישיר על חזרה לבית הספר עם בני נוער.

 

    כדי לממש את הדרך העקלקלה אבל הבטוחה ביותר לנהל שיח על חזרה לבית הספר עם ילדים ומתבגרים, יצרו בבית קרביץ קליפ "ביי לחופש" עם נעה קירל רק כדי לחתוך אותו לגרסה קצרה יותר שמציעה הצעת ערך מעשית שנחתמת בשורה "לא חוזרים ללמוד בלי קרביץ", שורה חכמה שמכילה את המשפט שלילדים נעים לשמוע - "לא חוזרים ללמוד".