מודעת אבל קטנה הבוקר (יום א') בעיתון הארץ על לכתו של אחד מענקי השידור הישראלי בכל הזמנים, יצחק רועה ז"ל, צבטה את ליבי. רועה בן ה-80, התמודד בתקופה האחרונה עם מחלה קשה שהכריעה אותו בסוף השבוע האחרון.
אחת המהפכות הגדולות ביותר בשידור החדשות בישראל רשומה על שמו. עד ראשית שנות ה-70 יומני החדשות של קול ישראל היו מלאי פאתוס, דיקציה קפדנית, האותיות ח', ע' ו-ר' קבלו מקום של כבוד בכל דיווח לצד השימוש ב"כוחותינו", "דובר צה"ל מודיע", "ראש ממשלת ישראל אמר" (ולא ראש הממשלה) וכו'. בסיום מהדורת החדשות שלאחריה שודר היומן, הודיע הקריין בדרמטיות מהדהדדת - "האזינו ליומן החדשות", ואז נשמעה נעימה שכאילו נלקחה מסדרת מתח שאסורה להאזנה לילדים קטנים, ומגיש המהדורה נשמע כמתאר המעמד של "העם הרואים את הקולות" בהר סיני. הבומבסטיות הזאת אפיינה באותם הימים גם את שידורי קול הרע"מ מקהיר (תחנה מצרית ששידרה דברי תעמולה בעברית) וגם את שאר תחנות ערב. אמנם את שגרת הדרמטיות שבר פעמיים ביום עמק פרי, קריין החדשות של הגל הקל שהכניס למהדורות בשנות ה-60 טונים פחות מכופתרים, אך המסגרת הממלכתית נשמרה בקפידה.
בראשית שנות ה70 ניהל חגי פינסקר את "המחלקה לענייני היום" בקול ישראל ולצדו אושיות רדיופוניות מבריקות כדוגמת שלמה אהרונסון, ירמיהו יובל, יוסי שריד, דליה יאירי, יגאל לוסין, אריה מקל, ירון לונדון וכמובן מיודענו יצחק רועה. פינסקר הפקיד בידיו של רועה את משדר הצהריים 'בחצי היום'. קודם לכן קיבל ירון לונדון את משדר הערב 'היום הזה' (אנשים ומאורעות בחדשות כפי שהיה קרוי אז) והבשורה של אותם הימים הייתה האיחוד בין מהדורת החדשות לבין היומן. המהדורה נפתחה עם אות היומן ואליה הפנה לאחר הפתיח מגיש היומן.
- כל הכותרות
יומן 'בחצי היום' בהובלתו של רועה הוא אבן דרך חשובה בשידורי החדשות ברדיו. רועה היה משוחרר לחלוטין בהגשתו מהכללים שאפיינו עד אז את ההגשה הרדיופונית. לראשונה השתלבו שירים ביומן (במשך שנים רבות ההגדרה של 'בחצי היום' הייתה-חדשות ומוזיקה) עליהם היו אמונים בראשית הדרך מיטב העורכים המוזיקליים של קול ישראל, לימים שניים מהם מונו למנהלי רשת ג' - גלעד בן שך ואמנון שילוני.
מודעת האבל הקטנה הבוקר ב'הארץ'
רועה דיבר למאזין בגובה העיניים (או ליתר דיוק - האוזניים) ואף העלה תהיות וסימני שאלה מלווים בקריצות לפני ואחרי שידור הכתבות. הוא מזוהה יותר מכל עם השימוש ב"ודומה ש.." שהיה תמיד ציורי ושובה אוזן. בערבי שבתות וחגים תיבל רועה את ההגשה בהגיגים ובמדרשי חז"ל והכניס את המאזין בחגיגיות לאווירת המועד.
רועה הביא את סגננו הייחודי גם למהדורת 'כמעט חצות' בטלוויזיה שאף זכתה לשבחים נדירים ממבקרת הטלוויזיה הקטלנית והמושחזת של הארץ דאז, הדה בושס. סגננו הלא מכופתר ו"הרמות הגבה" הרגיזו לא פעם את קברניטי רשות השידור של אותם הימים (לאור התגובות שהתקבלו מהפוליטיקאים) ורועה "התפוטר" מההגשה.
סגנון ההגשה הייחודי של 'בחצי היום' נשמר גם בתקופותיהם של הבאים אחריו, ובהם עמיקם רוטמן וגבי גזית. רוטמן ראה ברועה מודל לחיקוי ואף לקח אף כמה צעדים קדימה את סגנון ההגשה האישי המכניס את המאזין ל"תיאטרון הדמיון" עם שלל תמונות וגוונים. סגנון דומה לזה של רועה ניתן למצוא גם היום דווקא בטלוויזיה במהדורות 'היום שהיה' בערוץ 10 בהגשתו של גיא זוהר.
לימים עבר רועה לאקדמיה ובה כתב עבודת דוקטורט מרתקת על הרטוריקה של החדשות ברדיו הישראלי וגם שם כמו ברדיו היה סמן ימני בפועלו האהוד על תלמידיו.
חשוב שכל מגיש ברדיו ילמד לעומק את תורתו של יצחק רועה שהצליח בזכות סגננו הייחודי להפוך כל תכנית בהגשתו למזוהה עמו ובכך קידש את צמד המילים החשוב ביותר ברדיו "הרגלי האזנה".
ויותר משהתרגלנו להגשתו, התאהבנו בה. יהי זכרו ברוך.
תומר סגיס הוא עורך ומגיש תכנית הנוסטלגיה הישראלית והזמר העברי 'הכל זהב' בתחנות רדיו תל אביב, גלי ישראל ורדיו חיפה. היה פרשן ומבקר הרדיו של מעריב בין השנים 1998-2004
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
2."סמן ימני"? (ל"ת)אולי טעית 26/07/2017 03:43הגב לתגובה זו0 0סגור
-
1.יצחק רועה ז"למיכאלה פרויליך 24/07/2017 02:02הגב לתגובה זו2 0כל כך אהבתי אותו ועכשיו אני יודעת גם מדוע, בזכות מאמרו של תומר סגיס. אהבתי גם את קולו של יצחק רועה, שאגב שינה את שמו ל"רועה" כי בצעירותו אכן היה רועה צאן... אכן חולל מהפכה שמפירותיה אנו נהנים עד היום - הגשת חדשות בסגנון רך ואישי. יהי זכרו ברוךסגור
