סקרים כן, פיקוח ברשת לא: על המלצות חוק תעמולת הבחירות
אחרי עשרות שנים, עומדת ישראל להיכנס סוף סוף למשפחת העמים בכל הנוגע לשידור תעמולת בחירות בטלוויזיה וברדיו. כן, עד כה, לא יכלו מפלגות ומועמדים להגיע להציג את מרכולתם הפוליטית בפני העם בטלוויזיה. הסיבות לכך הן אנכרוניסטיות ולא חשובות. מה שחשוב שהמצב עתיד להשתנות - כך קבעה לאחרונה ועדה מיוחדת בראשות נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש, שמונתה לבחינת הדרכים לעדכון תעמולת הבחירות.
הוועדה דנה והמליצה עוד שורה של סעיפים, למשל בנוגע למקומם של תשדירי הבחירות הוותיקים, חוקים אנכרוניסטים ומגוחכים כמו איסור על נשיאת לפידים בעצרת בחירות, מגבלות על הסקרים וכדומה.
הוועדה הלכה צעד אחד חשוב קדימה בנושא תשדירי הבחירות בטלוויזיה, אבל, לצערי, גם כמה צעדים אחדים אחורה. תשדירי הפרסום הפוליטי מוגבלים ברגולציה אין סופית, למשל מספר התשדירים, הפרדתם מפרסום רגיל, עלותם, אחוז התשדירים הפוליטיים מתוך סך הפרסומות ועוד. יש למנן את התערבות החוק בשוק הפרטי. המדינה לא חייבת כל הזמן להסדיר את השוק בכל דבר. הייתי ממליץ למחוקק להוסיף את דקות הפרסום הפוליטי בתקופת בחירות לדקות המותרות על פי חוק, ולא להשאיר את דקות הפרסום כפי שהן. קצת פחות התערבות בתעמולת הבחירות וקצת תמיכה בחברות המשדרות.
- כל הכותרות
הצעת החוק החדשה משיתה את חוקי הבחירות גם על האינטרנט. לדעתי מדובר בצעד מיותר לחלוטין, שהרי אם למשל מפלגה כלשהי מוציאה דיבה על מועמד או רשימה אחרת - יש לכך תרופה בחוק הקיים. הדבר היחיד שאין בו מענה בחוק הרגיל היא פיסקה הקובעת כי כלי התקשורת השונים, בטלוויזיה, רדיו ובאינטרנט יתנו "ביטוי הוגן שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות". נראה לכם שתחנת טלוויזיה או אתר אינטרנט יאזנו בין הבית היהודי לעלה ירוק? נראה לכם שאתרים רבים באמת יאזנו בין הרשימה המשותפת לליכוד? זו תהיה מילה ריקה בספר החוקים.
ולסוגיית הסקרים: בצד צעדים חשובים הקובעים כי עורכי סקרים המתפרסמים בתקשורת יחויבו לפרסם מי הזמין את הסקר, כמה נשאלים לקחו בו חלק, כמה אנשים סירבו לענות, מתי בדיוק הוא נערך ועוד, ישנו צעד שהמניע לו הוא התנשאות על העם. הכוונה היא ל"חוק הצרפתי" (כן, גם בתעמולת הבחירות יש חוק כזה...) לפיו אסור לפרסם סקרים בפרק הזמן של 4 ימים לפני יום הבחירות. המחשבה היא שסקרים "עלולים" להשפיע על הבוחר. ואני אומר שתוצאות סקרים הם חלק מהמידע שעל הבוחר לדעת במסגרת שיקוליו. למשל, האם להצביע הצבעה אידיאולוגית ("אני תומך במרצ") או הצבעה אסטרטגית ("למרות שאני תומך במרצ אידיאולוגית, אצביע למחנה הציוני כי רק להם יש סיכוי להפיל את הליכוד"). זיהוי מגמות הצבעה הוא מידע לגיטימי ביותר, ו-ועדת בייניש החליטה שלא לתקן את החוק הקיים.
הופעתי בפני הוועדה וניסיתי לכוונה להקלות ולמינימום של התערבות בדרכי התעמולה. בעיני - על כל מפלגה להוציא את תקציבה (אגב, הקבוע בחוק) על פי שיקוליה. אני מתכוון לבקש להופיע גם בפני הועדה בכנסת שתדון בכך ולנסות להשפיע ולהפחית עוד יותר את התערבות המחוקק בתעמולה ובפרסומים התקשורתיים.
עדיין, לסיכום, ועדת בייניש מקדמת אותנו ואת סיכוייהם של רשימות להשפיע באפקטיביות על דעת הקהל, וזאת מהות הביקורות שהבעתי. נקווה רק שחקיקת החוק תושלם עוד לפני הבחירות הקרובות.
רוני רימון הוא יועץ אסטרטגי ושותף במשרד רימון-כהן ושות'. הוא ניהל את קמפיין הבחירות של בנימין נתניהו בשנת 2009, בסיומו נבחר לראשות הממשלה, ושל מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ ב-2006
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
