הברנז'ה לא מפרגנת, הרגולציה הורגת: מה יהיה עם ערוץ 20?

בעוד 3 חודשים, בעזרת השם, אהפוך לאבא. בשבוע שעבר התחלנו לחפש רכב ובקרוב אנחנו מתכננים גם לעבור דירה, מי יודע, אולי גם לקנות. אני מסתכל על הבטן שלה, שהולכת ותופחת, ואם עד עכשיו שאלנו את עצמנו שאלות בנאליות של הורים לעתיד, כמו איך נתמודד עם שעות השינה או האם הוא ייצא ג'ינג'י, אתמול הכל השתנה.   בשעות הצהריים כינס אותנו בדסק הערוץ שכי פרנץ (מנכ"ל ערוץ 20) והסביר כי ראשי הערוץ הבינו שאין טעם להמשיך "להיאבק בטחנות רוח". כנראה שבאמת אין מילים אחרות שמתארות את הסיטואציה הנוכחית.   כולנו הרגשנו את זרוע הרגולטור, כל אייטם נמדד: האם הוא מורשת, האם לאו? האם ייספר בתוך 75 האחוזים או שמא ב-25 האחוזים האחרים. האם זו ידיעה חדשותית - ואם כן היא נפסלת למסך ועוברת אלינו לאתר או שהיא "אקטואליה". הגבולות הדקים הללו, שיצרו לא פעם עבודה מיותרת ומסורבלת, היוו כנראה פתח למי שרוצה להחליש את פעילות הערוץ.   אם גם משרד התקשורת וגם מועצת הכבלים והלוויין מסכימים שהרגולציה המיושנת לא רלוונטית לחיינו בשנת אוטוטו 2018, למה היא עדיין קיימת? בפועל, אנחנו שומעים קולות שמבטיחים לעזור, לסייע, לקדם, לפעול, אך בפועל - הסחבת עשתה את שלה.   היום, ביום שאחרי, האווירה בערוץ מתוחה. אנשים מתקשים להסתכל אחד לשני בעיניים ובפינות הדסק מסתודדים כתבים, עורכים ומפיקים. אם הייתי מצייר קריקטורה, הייתי מוסיף סימני שאלה סביב ראשיהם.   הגעתי לערוץ 20 לפני כשנתיים וחצי. כחובש כיפה, האמנתי ואני עדיין מאמין שהערוץ הזה מילא חלל ריק. לצופים המסורתיים-דתיים לא הייתה פלטפורמה טלוויזיונית ראויה ועד היום אני שומע את חברי מספרים על היכולת לצפות בטלוויזיה בפורום משפחתי.   אני קורא גם את הביקורות על הערוץ. רובן ברנז'איות ונגועות באינטרסים שלצערי לא נובעות מצפייה, אלא מניסיונות למנוע את הפופולאריות של ערוץ 20. ניסיונות שהתחילו ממש עם העלייה לאוויר, כשהבינו שיש פה פוטנציאל לכלי תקשורת משמעותי. ביקורות אחרות? גם הן קיימות וזה כמובן לגיטימי.   אם אלה מילות הפרידה שלי מחבריי, חשוב שידעו הם והקוראים כולם: ערוץ 20 הוא דוגמא למקום עבודה שהוא "משפחה", בני אדם ואנשי מקצוע מדהימים. שכל יום בו הרגיש שליחות לצד עשייה. ערוץ 20 מורכב בראש ובראשונה מאנשים, אנשים טובים. לא מגיע לנו ללכת הביתה.   עקיבא לם הוא עורך משנה באתר ערוץ 20