על המשמעות התקשורתית של התנצלותו של נתניהו לנוסבאום

שיחת ההתנצלות שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו עם כתב המשטרה של חברת החדשות, משה נוסבאום, הזכירה לי סיפור שאחד המרצים שלי בחוג לתקשורת נהג לספר לנו. לא ברור אם מדובר בסיפור מאומת או אגדה אורבנית, אבל הוא בהחלט משל נפלא על מהות ההתנצלות והמשמעות התקשורתית שלה.   הסיפור הולך ככה: הנפיל הנדיר, ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל, מצא את עצמו בערב לונדוני קר בהצגת בכורה באחד התיאטראות בווסט אנד. בהפסקה של ההצגה ביקש ראש הממשלה להתפנות ומצא את עצמו מול המשתנה בשירותי הגברים. לצדו, עמד והטיל מימיו העורך הראשי של הגרדיאן.   בעוד 2 המכובדים עומדים ומנהלים ענייניהם מול המשתנה, פונה עורך העיתון אל ראש הממשלה ואומר לו: "אדוני המכובד, אני מבקש להתנצל בפניך מעומק לבי על מאמר המערכת שפרסמנו הבוקר בגרדיאן. מדובר במאמר נוקב שבו לא הקפדנו לשמור על כבודך ועל כבוד תפקידך, ירדנו נמוך ומתחת לחגורה ובהחלט היה ראוי שלא היה מפורסם בנוסח שבו פורסם".   צ׳רצ׳יל המופתע מההתנצלות הלבבית של העורך פנה אליו בחיוך ואמר לו: "להבא, אני מעדיף שתתקוף אותי בתא השירותים ותתנצל בעיתון ולא להפך".   ולענייננו: ברור שהחיקוי הזול של ראש הממשלה בהדלקת הנרות של תנועת הליכוד בכפר המכביה ביום שלישי, הוא בסך הכל עוד אחת מדרכיו היותר יצירתיות לפגוע בתקשורת הישראלית המסקרת את פרשיותיו. חיקוי הגבות של נוסבאום הוא עוד פרק בכרסום המתמשך שמנהל נתניהו ביד רמה כלפי האמינות והמשמעות שהציבור נותן לדיווחים התקשורתיים אודות החקירות המתנהלות נגדו.   וצריך לומר את האמת, האסטרטגיה של נתניהו עובדת ומצליחה. האמינות של התקשורת, בקרב הציבור הישראלי, נסדקת, נחלשת ומתרסקת. השנאה היוקדת ברשתות החברתיות כלפי עיתונאים מובילים במערכות התקשורת המסקרים את פרשיות נתניהו היא תוצאה ישירה של הקמפיין שהוא מנהל בשיטתיות שבהחלט ראויה להערכה. למעשה, בקדנציה הנוכחית, מול נתניהו, התקשורת הישראלית הפכה ליותר ויותר חלשה וכנועה.   בחזרה לסיפור על צ'רצ'יל: בדיוק כמו שראש ממשלת בריטניה שלח את עורך הגרדיאן להתנצל מול קוראיו, ככה בדיוק נוסבאום וראשי חברת החדשות צריכים לשלוח את נתניהו להתנצל מול באי אירוע הדלקת הנרות בכפר המכביה ומול אזרחי ישראל.   יובל לידור הוא שותף ומנהל מקצועי בחברת הייעוץ התקשורתי 'פרו אסטרטגיה'