השרות בחברה קדישא והעורב הכועס: מה היה השבוע במקומונים
והנה אנחנו חוזרים כבר בפרק השלישי של המדור החדש של אייס 'לוקאלי', ואחרי האייטמים הלוהטים על 3 ראשי העיר לשעבר שמאחדים כוחות לקראת הבחירות הקרובות, ראש העיר שמגיע לפגישות בטרנינג, האיסור להציב דודי שמש והקלטות שנזרקו לזבל, אני שמחים להציג לכם סיפורים חדשים שמתרחשים ממש מתחת לבית שלכם, ואתם אפילו לא יודעים מזה.
עבירות בנייה – מהמקפצה
עמרם מצנע הוא אייקון ישראלי: אלוף, ראש עירייה, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ציוני שהלך בהתנדבות לשליחות ציבורית-מוניציפלית בנגב. ומשום כל אלה ועוד, היה אמור להיות הד משמעותי לדברים שדורון סולומון הביא בשמו בידיעות חיפה. "ראש עירייה הולך על חבל דק בין החוקים", אמר מצנע בכנס בחיפה והמחיש את דבריו בדוגמאות הבאות: "כאשר עמדתי בפני פיתוח אזור הצ'ק-פוסט וסלילת כביש 22 וכביש מנהרות הכרמל, לא המתנתי לאישורים ונתתי הוראה להתחיל לעבוד באופן מיידי. אם הייתי ממתין לאישורים, עד היום הכבישים לא היו נסללים".
- כל הכותרות
לקרוא ולא להאמין. רק נסו לדמיין פקח בעיריית חיפה - תחת הנהגתו של ראש העירייה מצנע - תופס תושב בעיר שהרחיב את ביתו, במגרשו הפרטי; אלא שכל זה נעשה ללא קבלת אישורים. "מה יש לך לומר על כך", היה שואל מן הסתם הפקח את עבריין הבנייה, שהיה עונה בנון-שלנטיות: "אם הייתי מחכה לאישורים שלכם, עד היום החדר הזה לא היה נבנה". הבדל בין פרטי לציבורי? ממש לא. גם אם תנועת נוער, למשל, הייתה מקימה סככה לא-חוקית לטובת החניכים - זה לא היה עובר את הפיקוח העירוני.
אבל היה גם פן משעשע בידיעה. הספתח שהביא סולומון מדברי מצנע באותו אירוע היה הציטוט הבא: "התכונה הנדרשת מראש עיר, וממנהיג בכלל, היא דוגמה אישית". המדהים הוא שווידוי - מאד גלוי-לב ובעיקר נדיר - של מנהיג ציבור, שמצהיר און-רקורד כי פעל ללא אישורים חוקיים כלל לא עלה לסדר היום הציבורי: לא במישור הארצי וגם לא במישור המקומי. אפילו המקומון שהביא את הדברים הסתפק בהפניה מהשער. הידיעה עצמה עומדָה רק בעמוד 20 - בכפולה המערכתית השלישית של אותו גיליון. אין ספק - רף הריגוש שלנו בתחומים אלה, גבה מאד בשנים האחרונות.
למות מאטימות
לעיתים נראה כי זלזול ואטימות משמשים כלי עבודה יום-יומיים בידיהם של משרתי ציבור, עד כי ניתן ליצור ביניהם את טורניר "המתעמר הבכיר בתושב". באליפות פיקטיבית זו יש סיכויי זכייה של ממש לאנשי המועצה הדתית בקריית גת. כך עולה מידיעה שפרסמה בלהה לוטן בהמקומון קריית גת (קריית גת.co.il). זו הביאה לקוראיה את שעבר על תושב העיר דניאל סויסה בשנתיים האחרונות, מאז נפטרה אִמו.
לאחר שקם מאבלו, פנה סויסה למועצה הדתית כדי לרכוש עבורו חלקת קבר בצמוד לקבר אמו. מזכירת המועצה, על פי עדותו בידיעה, אמרה לו: "בדיוק כרגע אין מכירת קברים. תבוא בזמן אחר". והוא הגיע בזמן אחר. ליתר דיוק - בזמנים אחרים. לוטן משתפת את הקוראים כי 64 פעמים התייצב סויסה באותו מקום, ובכל הפעמים לטובת אותה מטרה. מניין הביטחון שלה במספר הזה? מהמשפט הבא שבידיעה: "הוא תיעד בכל פעם, כאשר הגיע למשרדים. שוב ושוב אמרו לו שאין מכירה של קברים, שיבוא בפעם אחרת".
לאחרונה שב סויסה ופקד את קבר אמו. הפעם, הוא מעיד, ראשו הסתחרר. "הרגשתי שכל העולם מסתובב סביבי". חלקת הקבר הסמוכה לקבר אמו ושהייתה פנויה עד אז - כבר לא הייתה פנויה.
מקריאת הסגיר של הידיעה מתברר שלמועצה הדתית יש תשובה טובה מדוע לא נמכרה לסויסה חלקת הקבר. "בבית העלמין נותרו רק כ-950 מקומות קבורה", הגיבה המועצה הדתית. "חברה קדישא מטפלת בכ-340 מקרי פטירה בשנה, בממוצע. כדי שלא להגיע למצב שלא יהיה ניתן לקבור נפטרים מהעיר, נאלצה המועצה לקבל החלטה שלא למכור מקום קבורה בחיים אלא רק לבן הזוג של הנפטר וזאת על פי חוק".
תשובה כואבת, אך הגיונית ומשכנעת. מדוע אם כן היא לא נאמרה לסויסה כבר בביקורו הראשון במשרדי המועצה? מדוע הוא הגיע לשם לחינם עוד 63 פעמים? פנינו לאבי רוזן, דובר המשרד לשירותי דת עם שאלות אלה. "אם כך התנהגו איתו – זה לא בסדר", הגיב בשיחת טלפון. "שְלח לי מייל עם השאלות, אברר ואחזור אליך". כנראה שהבירור עדיין בעיצומו.
לחיות בשל אכפתיות
האם אותה אטימות שמאפיינת רבים מעובדי הציבור, מחלחלת לכל רבדי החברה הישראלית? לשמחתנו ממש לא. מיכאל פרוסמושקין מהמקומון קול רענן בשרון פרסם ידיעה על נערה בת 16, המתגוררת ביישוב סמוך לרעננה, שדיכאון גרם לה למעשה אובדני: היא בלעה עשרות כדורים של משככי כאבים והתכוננה לשינת נצח.
אלא שרגע לפני הבליעה, היא העלתה לאינסטגרם תמונת סוף שלה עם מילות הסבר מדוע הגיעו חייה לדד-אנד: "בשנתיים האחרונות סבלתי כל-כך ובתקופה האחרונה זה רק התגבר. שום טיפולים או כדורים לא עוזרים (...) משפחה שלי, אבא, אמא, אני יודעת שאני לא קלה וכל מה שקרה בבית זה באשמתי ואני לוקחת אחריות".
משתמשים ערניים ברשת חברתית זו נחשפו לתמונה ולטקסט הנלווה עם עלייתם לרשת, ומיהרו להפעיל את כל צופרי החירום האפשריים. מתנדבים של משמר הגבול החלו לבצע סריקות מקיפות, ובעזרת אמצעים טכנולוגיים של המשטרה, איתרו הכוחות במהירות את הנערה בשטחים חקלאיים הסמוכים למקום מגוריה. היא הובהלה אל בית החולים מאיר בכפר סבא. חייה נִצלו.
הציפורים
אם אתם מסתובבים בימים אלה באילת ופוגשים קשישה שהולכת ברחוב עם מטרייה, אל תחשדו בה כי היא אריסטוקרטית בריטית שמגנה על גופה מקרני השמש. כלומר, היא בהחלט מגנה על גופה אבל ממשהו אחר לגמרי. אהובה מאמוס מהמקומון ערב ערב באילת, מביאה את סיפורה הלא ייאמן של רותי שני (79) מעיר התיירות הדרומית: "הכל התחיל לפני שבוע. בחצר ביתי יש קן של עורבים. אחד הגוזלים נפל ארצה. עוד לפני שהגעתי לגוזל, הכלב שלי טרף אותו. מאותו יום התחיל הסיוט. מאותו יום עורב תוקף אותי בכל הזדמנות. אני ממש צריכה לברוח ממנו ולהתחבא".
מה זה אומר "העורב תוקף אותי"? לטענתה של הגברת שני, היא כבר נוקרה בראשה 3 פעמים. "גם את הכלבים שלי הוא תוקף. אני פוחדת שהוא ינקר לי את העיניים". שני פנתה בבקשת עזרה לרשויות השונות, אך אלה, כפי שניתן ללמוד מהתגובות לידיעה, הטילו את האחריות זו על זו. וכך יצא שמי שמצאה מזור לצרה היא רותי שני עצמה. אם תראו קשישה באילת הולכת עם מטרייה, קבלו טיפ חינם – תפסו ממנה מרחק.
הצלצול הוא בשביל השיווק
לפני כחצי שנה הפיקוmako וסמינר הקיבוצים פרויקט מעניין בו מנו כ-30 משפטים אלמותיים שאומרים מורי ישראל לדורותיהם לתלמידיהם בכיתה. את המקום הראשון תפס, כמובן, "יש לי עיניים בגב". באמצע הטבלה הם מִקמו משפט מרגיז אחר: "הצלצול הוא בשבילי". האם זה באמת כך?
אביגיל קדם מ-mynet רחובות הביאה סיפור יוצא דופן (כך יש לקוות, בכל אופן) מחט"ב קציר א' בעירהּ. שם בחרו למנגינת היציאה להפסקות והחזרה לכיתות, את שיר הפרסומת החדש של עומר אדם לבזק. לטובת מי שלא נחשף עדיין: מדובר על טקסט שיווקי למוצר חדש של החברה, שהולבש על השיר המוכר "בוקר טוב" מהמחזה "עוץ לי גוץ לי".
יונתן, שגר בסמיכות לחטיבת הביניים, התרעם: "ממתי שמים פרסומות בבית ספר? זה לא אסור?". שכנה אחרת הוסיפה: "הם אשכרה מפמפמים לתיכוניסטים בהפסקות תוכן שיווקי".
עיריית רחובות בתגובה: "השיר נבחר על ידי התלמידים ויוחלף היום". התלמידים עצמם, מדווחת הכתבת, לא מבינים את פשר הבעיה. "זה רק שיר. רוב התלמידים אוהבים אותו. הוא עושה שמח", אמרו לה.
אם נתקלתם באייטם מקומי מרעיש על ראש העירייה או בסתם ידיעה משעשעת על ריב השכנים בגלל חתול סורר, אתם מוזמנים להפנות אותם אלינו למייל - לחצו כאן
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
