האיש שהמציא תכניות רדיו: נפרדים מאיש קול ישראל זאב ענר

"ושם נטמן מטמון..". כך היה מסתיים מידי שבוע כתב החידה של תכנית הרדיו המיתולוגית 'מחפשים את המטמון'. המטמון היקר והרוח החיה של התכנית במשך שנים רבות, זאב ענר הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר ונטמן ביום ראשון בבית העלמין שבכנרת. בן 85 היה במותו.
 
ענר ניהל עד לפרישתו לגמלאות את מחלקת הבידור של קול ישראל בתל אביב וניתן להכתירו כאב הרוחני של התכניות מז'אנר "שיחות עם מאזינים" בהם נטלו חלק אקטיבי במרוצת השנים מאזינים רבים. זכורות לטובה התכניות 'חיוג ישיר - הצוות לרשותכם' בה יכלו ליטול חלק אף 3 מאזינים בעת ובעונה אחת אחת) ששודרה ב-1965, וכמו כן התכנית 'מכירה פומבית' בה נאספו כספים למטרות לאומיות וחברתיות חשובות.
 
ענר היה ללא ספק אחד הידענים הגדולים בתחום לימודי והיסטוריית ארץ ישראל. בידע הזה העשיר ענר מידי שבוע את המאזינים בתכניות הבלתי נשכחות שלו ובהן 'זיכרונות ארץ ישראל' שהביאה את סיפורי ההתיישבות מפי דור המייסדים, וכמובן התכניות שהינן לדעתי ספינות הדגל שלו - 'מחפשים את המטמון' ו'משחקי לילה' ששודרו בלילות ברשת ב' הזכורה לטוב בתקופת רשות השידור המנוחה.
 
'מחפשים את המטמון' שודרה במשך 30 שנה החל משנת 1961. העורכים והמגישים הראשונים שלה היו יצחק שמעוני ונקדימון רוגל. היא שודרה אחת לחודש בגרסתה הראשונה. בהמשך ובאותו פורמט (אחת לחודש) הועברו המושכות לענר ומרדכי נאור שלצדם בהגשה גם משה חובב ויורם ארבל.
 
שנת המפנה הגדולה של 'מחפשים את המטמון' הייתה 1979. מאז ועד ראשית שנות ה-90 עברה למתכונת שבועית בניצוחו הבלעדי של ענר שהיה אחראי על כתב החידה ולצדו התחלפו בהגשה משה טימור וקובי ברקאי. התכנית השבועית שודרה ב-23:00 בלילה ואתגרה בכל שבוע את המאזינים בניסיונם לסייע למטמונאי באולפן להגיע ליעד תוך פיצוח כתב החידה. אין ספק כי דור האינטרנט והטלפונים החכמים של היום לא יוכל להבין את הפורמט הרדיופוני המנצח ששודר בימים ההם, בשעה שבה הערוץ הטלוויזיוני היחיד סיים את שידוריו ובזכותו הכניסה לתוגת הלילה (כמו גם הקונספט של 'משחקי לילה' עליו נרחיב בהמשך) הפכה למאירה יותר.
 
המאזינים שנשארו ערים החליפו את 'ספירת הכבשים' בנבירה באנציקלופדיות ובספרי עיון במטרה לסייע למטמונאי המתחלף לפתור את כתב החידה. אכן קראתם נכון - המאזינים נעזרו בספרים... ה"וויקפדיות" הדיגיטליות לא היו קיימות אז אפילו בדמיון, ו"עם הספר" - בזכותו של ענר - התעמק בספרי העיון על כל המשתמע מכך. התכנית הייתה ללא ספק סוג של ריאליטי ואולי אף מותחן אינטלקטואלי. אות התכנית הבומבסטי שכלל תרועות מתוך האופרה 'אאידה' של ורדי בישר על הדרמה  שצפויה לנו בשידור. המותחן סביב התכנית החל כבר כמה שעות לפני השידור, עת הוכנס המטמונאי לחדר במלון 'לרום' בירושלים ובודד מהעולם עם כתב החידה, ועד לרגע בו אישר כתב השטח את מקום הימצאו של המטמון.
 
יש לזכור שבאותם הימים "הרדיו החי" בלילה היה הקשר היחיד שלנו בשעות הקטנות לנעשה בחוץ, תוך חיזוק העובדה כי אנחנו לא היחידים שערים בשעות הללו. אני זוכר שכילד ממש התרגשתי בלילות החורף הסוערים מהקולות שיצאו באישון לילה ממקלט הרדיו של תשובות הפותרים בבית שהיו מעבירים אותן לטלפניות באולפן ודרכן לענר, וכן לאותם אמיצים שעשו דרכם, לאחר חצות, למקום הימצאו של המטמון על מנת לפגוש את כתב השטח של קול ישראל (וכאן נזכיר את חיים יבין, מנשה רז, נעם אבירם ואחרים) שגם העניק להם את השי הצנוע של נותנת החסות לתכנית.
 
ענר אמנם היה שייך למערכת תל אביב של קול ישראל אך 'מחפשים את המטמון' שודרה מאולפני הרדיו בירושלים, דבר שהוסיף ממלכתיות לכתב החידה ולסוגיה ההיסטורית מתולדות ארץ ישראל  עליה הוא התבסס. המונח "ידע אישי חינם" שעד היום נפוץ במחוזותינו, נולד בתכנית והתייחס לאותם מאזינים טובי הלב שהציעו תשובות חינם אין כסף למטמונאי על מנת לסייע לו במשימה. ענר היה קפדן מאוד ומעת לעת אף נזף במטמונאי בשידור כאשר ניסוח השאלה שלו היה מסורבל או לא מובן דיו. ענר הצליח להפוך את התכנית למוסד איכותי בו נטלו גם חלק דמויות מפורסמת כדוגמת יוסי שריד ז"ל, ראובן ריבלין ושלמה בר שביט יבדלו לחיים ארוכים ועוד רבים וטובים. בתקופת השיא של התכנית, היא נהנתה מכמיליון מאזינים ואף הייתה יעד אטרקטיבי למפרסמים גדולים.
 
ובמעבר חד, כפי שנהוג לומר ברדיו. יומיים לאחר שידור 'מחפשים את המטמון', שודרה החל משנות ה-70 ועד לשלהי שנות ה-90 התכנית 'משחקי לילה', וגם אותה הוביל במשך שנים ענר ולצידו משה טימור (בתכנית השתתפו גם שמואל שי, רויטל עמית, מיכל רמות, ריקי הראל ואחרים). התכנית הייתה קלילה יותר והומוריסטית החל מהשלום ההדדי של השניים בפתיחה. לעומת ה"ערב טוב זאב" הרשמי של 'מחפשים את המטמון', כאן נפתח הכפתור בחולצה והשניים (טימור וענר) הפכו למושיק וזאביק. ועל אף הרוח הקלילה, התכנית חדה חידות אינטלקטואליות למאזינים בנושאים רבים ומגוונים שהעשירו את הידע שלהם, עליהן היה אמון מידיי שבוע ענר. התכנית קיבצה סביבה מאזינים רבים שכבר בערב טוב הראשון שלהם, ידע ענר במי מדובר. ובין הקבועים זכורים חווה ענבר, אביגיל ינאי, תאודור וולפסון, רפי לירז ועוד רבים וטובים. ענר שילב בפינות את מרבית חבריו בקול ישראל בתל אביב. כך לדוגמה פינת התעלומה מהזמר העברי הופקדה בידיו של אמיתי נאמן, פינת הלשון בידיה של יועצת הלשון ציפורה שפירא, וכן זכור אמנון פאר שהביא לנו קולות מחיי הלילה שנערכו במקביל לשידורה של התכנית.

 הפתיח של 'משחקי לילה'
 
גם 'משחקי לילה' שודרה בין 23:00 ל-1:00 בלילה בגרסתה הראשונה, ורשמה שעורי האזנה גבוהים במיוחד. מפרסמים רבים ראו בה פלטפורמה טובה לניתנת חסות. המוסף 'סגנון' של מעריב ערך בראשית דרכו הפעלות בתכנית. ענר חד שאלות שקשורות בכתבות שהתפרסמו בו. גם העיתון דבר העניק מנוי חצי שנתי לפותרי החידות. אפילו ההפוגות המוזיקאליות שבחר מאיר שמעוני (אולדיז משנות ה-60) היו חלק ממאגר החידות, וכאן המאזינים התבקשו לשלוח על גבי גלויות לרדיו כמה שירים נוגנו בתכנית במסגרת הפינה "כמה מוזיקה". ענר פיתח בתכנית גם קונספטים רדיופוניים חדישים לאותם הימים - כמו התקשרות אקריאית למספר טלפון ובמקום אמירת "הלו" ידועה, התבקשו המאזינים לענות בסיסמה שזיכתה אותם בפרס אטרקטיבי במיוחד. וכן זכור שעשועון הומוריסטי לזוגות נשואים שהתבקשו להמר בכן או לא על שאלה שקשורה בהם, אך בניגוד למאזינים - הם לא שמעו את השאלה, ואם הימרו נכונה על התשובה, אזי זכו בפרס נחשק, לאותה תקופה כמובן.
 
הקונספט המתואר כאן נחשב לפני כ-40 שנה חדשני, מרתק ומשעשע בפרט בלילות בהם הפך הרדיו לכלי הבידור המרכזי לאלה שנשארו ערים. ענר ידע באופן מופתי להמציא בכל פעם את הגלגל והרייטינג של התכנית דיבר בעד עצמו.
 
בגלגולה השני שודרה 'משחקי לילה' באמצע שנות ה-90 בשעה 21:00 - שעת הפריים הטלוויזיונית, ובגלגולה האחרון הוגלתה ל-2:00 בלילה. עשה רושם שהדבר כאב במקצת לענר, שאף אמר באחת התכניות שהמועדון הקבוע של המאזינים כבר לא מה שהיה. בהמשך ירדה התכנית בקול ענות חלושה מלוח השידורים. נזכיר כאן כי במשך תקופה מסוימת ענר גם פתח את היום שלנו עת הגיש בסגננו הייחודי ובפרט החברי, את תכנית סקירת העיתונים 'אור ראשון' ששודרה ב-5:00 בבוקר ברשת ב'.
 
קצרה היריעה מלתאר את פועלו הרדיופוני המבורך של ענר וגם לא הזכרנו את הספרים המרתקים שכתב. נחתום במשפט הפרידה הקבוע שלו מהמאזינים - "לילה טוב וחלומות פז". נוח על משכבך בשלום איש יקר מפז.
 
תומר סגיס הוא עורך ומגיש 'הכל זהב' - תכנית הנוסטלגיה הישראלית והזמר העברי המופקת ומשודרת ברדיו תל אביב ומועברת גם ברדיו חיפה וברדיו גלי ישראל. סגיס היה פרשן ומבקר הרדיו של 'מעריב' בשנים 1998-2004