בוטים ופייק ניוז: התנהלות ועדת הבחירות לא מרגיעה אותנו

  הכותב אינו מומחה סייבר אך גם אינו תמים. היכולת שלנו כאזרחים לזהות דיוור ישיר שמוכוון אלינו אישית במטרה להשפיע על אופי בחירתנו - קטן מאד. בעין בלתי מזוינת, מי מאתנו יחשוד בפוסט שחבר שלנו ברשתות החברתיות עשה לו Share (אך בפועל מדובר במשתמש שהוא "כפיל" של החבר המקורי)?; מי לא יאמין לציוץ תמים למראה של גוף מוכר שנחזה להיות לגיטימי (אבל שם הגוף אינו זהה בדיוק לשם הגוף שבו אנו תומכים)?; מי יפקפק בכוונותיו של עיתונאי שפרסם מאמר בגנות פוליטיקאי (רק שהתברר שמדובר במאמר ששונה "מאחורי הקלעים" על ידי תוכנה זדונית המופעלת מרחוק?).   הדברים ברורים. קל יותר לעבוד עלינו יותר משאנו חושבים, ומי שחושב שהוא חסין - משלה את עצמו. לוועדת הבחירות בישראל, כמו גם בכל ממדינה אחרת בעולם, אין נכון להיום כלים אמיתיים ואפקטיביים להתמודדות עם מתקפות סייבר מתוחכמות שעשויות להשפיע לא רק על שרתי פייסבוק, לינקדאין או טוויטר, אלא גם על כל מחשבי ואתרי חברות החדשות - בארץ או בעולם. והדוגמאות לכך ניתנו רק בשבוע שעבר, כאשר ידיעות מפוברקות מאתר גלובס הופצו ברשת והתגלו כ"פייק ניוז"; וגם כאלה שלכאורה פורסמו מטעם רדיו 103FM, התבררו כלא יותר מעוד הונאת רשת פשוטה. כלב השמירה של הדמוקרטיה התברר כליצן מסוכן בתחפושת.   אז מה עושים? קודם כל ובמישור התקשורתי - לא יוצאים בהצהרות, לא מבטיחים משהו שלא ניתן לקיים, ולא מנסים להשרות תחושת רוגע שמשדרת לאזרח הקטן את התחושה שהוא מוגן ושאם רק יהיה יותר מודע וערני - הכל "יהיה בסדר". כי בעיקרון - שום דבר לא בסדר כשכבר לא ברור לנו, כצרכני חדשות, על מי ניתן לסמוך ולמי אפשר, או כדאי להאמין.   בכלל ובאופן עקרוני, כאשר גוף (כל גוף) ציבורי או פרטי - מתמודד תקשורתית עם חזית קשה, ובמקרה הנ"ל אפשרות לתקיפת סייבר שרב בה הנסתר על הגלוי (מי תוקף, מתי, איך באילו אמצעים ועוד), מוטב לו שלא ייצא בהצהרות כוללניות שאין מאחוריהן ולא כלום, ובוודאי שלא אמת צרופה. שכן הדבר צפוי לשוב אליו כבומרנג חזק ומרשים, וכך אנו צופים, יהיה הדבר במקרה של ועדת הבחירות המרכזית. האינטרנט לא שוכח ויזכור כי ועדת הבחירות הבטיחה להגן על כולנו אבל, בסופו של יום, כמו באמריקה הגדולה והבלתי מנוצחת לכאורה, כשלה במאבק.   איתמר חושן הוא שותף במשרד OH! אורנשטיין חושן, המתמחה בייעוץ תקשורת ואסטרטגיה