מסע בין אתרים: יצאנו לבדוק את אתרי המפלגות וחטפנו מיגרנה

הבחירות המתקרבות סיפקו שפע של פרנסה למתכנתים, מעצבים, אנשי קריאייטיב וצלמים, ששקדו על הקמת אתרים. זה רק הגיוני שמפלגה צריכה להנגיש את המצע שלה, את ההיסטוריה שלה ואת אנשיה למצביעים המתלבטים, אבל אחרי שהתעמקתי ברוב האתרים הגעתי למסקנה שבסופו של יום האתרים משכנעים את המשוכנעים, וכלל לא בטוח אם הם משפיעים על המהססים. דבר אחד בטוח: הם שם.

מרצ – איפה הערבים? בצד השמאלי של המפה, שוכנת מרצ הנאורה, המכילה, הסובלנית. אני מצפה מהמפלגה הזאת, שמתיימרת לייצג יהודים וערבים, לפנות אליהם באופן שווה. רגע, אז למה אתר הבחירות הוא רק בעברית? חשבתי לתומי שמפלגה שחורטת את הדו קיום על דגלה, תנסה לפנות לציבור הבוחרים בערבית ולתת גם להם מידע.

את חווית המשתמש באתר של מרצ במובייל אני מדרג בציון "זוועה". ועוד החמאתי. אולי במרצ לא מעודכנים כל כך, אבל 80% מהגולשים עושים זאת בסלולר. גלילה בתוך גלילה מבלבלת ומכניסה את הגולש לתחושה של דיסאוריינטציה. במילים פשוטות, הגולש יוצא מהאתר הזה עם כאב ראש כללי.

• מי את אורלי לוי-אבקסיס - בוגדת או נאמנה לעקרונות?

גשר -  חלום ליל קיץ על משרד הבריאות אורלי לוי אבקסיס, כיאה למפלגה של אישה אחת, הפיקה אתר של דף אחד. לי לגמרי נראה שזה נעשה כדי לצאת ידי חובה או בחיפזון. אמנם יש מצע, אבל הוא מוגש בקובץ   PDF להדפסה. 63 עמודים של פונט קטן, צפוף. אני די חושד שמי שכתב אותו היה די בטוח שאף אחד בכלל לא יטרח לקרוא אותו.

מור נחמני. ריצ'קיד

האתר מתאפיין במיעוט תוכן. דף אחד, שלוש לשוניות: הצטרפו לאורלי, בואו נפגש, קראו את המצע. יתכן שדלות התוכן מעידה על כך שאין לאורלי מה להגיד? מבחינת הנפשות הפועלות, רק לוי מככבת באתר כך שאם הגולש המבולבל תוהה מי ברשימה של אורלי, האתר ישאיר אותו בערפל. כותרת האתר חיה באילוז': "אורלי לוי אבקסיס – שרת הבריאות של ישראל". בואי, תעברי קודם את אחוז החסימה.

עוד תכניות

ש"ס – המהפכה המזרחית שומרת נגיעה אני מודה שהאתר של ש"ס סיפק לי רגעים ארוכים של בידור, ולא רק בגלל הסלוגן "ביבי צריך אריה חזק". רוחו של מר"ן מרחפת על האתר והיעדרותו מעולם הזה מודגשת באמצעות צילום של הכס המיותם שעליו נהג לשבת. לעומת זאת, הנשים נעדרות. כנראה שפוליטיקה זה עניין של גברים בלבד.

• חדשות 14 חזרה למקום השני; חתונה ממבט ראשון מובילה בפריים טיים
• חתונה ממבט ראשון ממשיכה להוביל בפריים טיים עם 21.4% צפייה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

האתר כל כך גרוע שכשמחפשים בגוגל מפלגת ש"ס, מנוע החיפוש מסרב להציג אותו בתוצאות החיפוש והמפלגה צריכה לקנות את השם של עצמה כדי להופיע בתוצאות הממומנות.

בש"ס, כנראה, לא חושבים שהקהל שלהם גולש באינטרנט, כי לא ניתן למצוא באתר מידע בסיסי כמו: מה המצע? מי בכירי המפלגה? איך אפשר להצטרף  או להתנדב? כנראה שהכל זה מלמעלה.

בנוסף, האתר מפליג למחוזות הביזאר כאשר בסרטון אילוסטרציה שמשובץ בו מופיעה אוטוסטרדה אורבנית עם שילוט בערבית. נראה כאילו הסצנה הזו צולמה באחת מנסיכויות המפרץ. מעניין אותי לדעת מי הגאון, שמצא את הסרטון הזה באיזה מאגר סרטונים גנריים ואמר לעצמו: "הופה! דובאי, זה מה שמתאים למפלגת ש"ס".

כחול לבן – הבוט פלט דף מסרים המלל באתר של כחול לבן נראה כאילו יצא ממחולל הסיסמאות הריקות של יאיר לפיד, עם אמירות מיופייפות כמו "אנחנו ניקח את ההגה לידיים ונמשיך מכאן לדרך חדשה".

כנראה שבמפלגה המאוחדת לא באמת מאמינים שקהל ערבי יצביע להם משום שאין שום מידע בערבית. כיאה למפלגה של גנרלים, כל הטקסטים לוחמניים, מיליטריסטיים, עם ביטויים כמו 'יחידות קומנדו'. המצע פרוס על פני 45 עמודים, שנמצאים בקובץ PDF שאם מישהו ינסה לפתוח אותי במובייל – שיהיה לו בהצלחה!

העבודה -  לפחות יש לך יופי פנימי למפלגת העבודה יש את האתר היפה ביותר מהבחינה האסתטית. הצבעים נעימים, יש שימוש בשפה של אייקונים כדי להציג את עיקרי המצע. בהקלקה על אייקון, מתקבל מה המפלגה מציעה בכל תחום ספציפי יחד עם אפשרות לקרוא עוד עבור מי שרוצה להעמיק. הנבחרת מוצגת יפה - לא נפלו לקלישאה של עולם הפייק עם דמויות מעונבות ותמונות מרוטשות, שצולמו תחת שרביטה של סטייליסטית קשוחה ובפיקוחה של יועצת תדמית מתנשאת. שמרו את זה פשוט, שיבצו תמונות שנראות טבעיות. משב רוח מרענן, לא מתיימר, שמשדר יותר אנושיות ופחות פוזה.

יחד עם זאת, חודש לפני הבחירות, להשאיר את סקשן ה"הצטרפו אלינו", שנועד לעודד התפקדות, כאלמנט הכי בולט באתר – הוא בחירה תמוהה. הייתי מקדיש את המסך המרכזי לחידוד המסרים שהמפלגה נואשת להעביר.

הליכוד – אי אפשר בלי רעייתו של לאתר של הליכוד הייתי נותן ציון 8 מתוך 10. הליכוד וביבי מאמינים מאד בסושיאל מדיה ואפילו פתחו ערוץ טלוויזיה שלא מפסיק להפציץ בתכנים. אלא שבאתר, הידיעה האחרונה היא מה 17.12.  בואו, אפשר היה למצוא זמן לעדכן .

הייתי מצפה שהאתר יהיה שיר הלל לביבי נתניהו, אך לא כך הוא הדבר. האתר מספק מידע שלם על ההיסטוריה המפוארת של התנועה ומנהיגי העבר שלה, מה שלא רואים כל כך באתרים של מפלגות אחרות.

כצפוי, לרעיית ראש הממשלה מוקדש מקום של כבוד באתר. סיפור חייה מובא בהרחבה וגם הפאן פאקט הבא: "הגברת שרה נתניהו עובדת כפסיכולוגית חינוכית מומחית בשירות הפסיכולוגי העירוני של עיריית ירושלים והיא רעיית ראש הממשלה הראשונה בישראל אשר ממשיכה לעבוד בזמן היותה רעיית רה"מ וללכת מדי יום לעבודתה כפסיכולוגית מומחית. היא מעניקה סיוע פסיכולוגי מקצועי לילדים, למשפחותיהם ולצוות החינוכי על בסיס יומיומי". חבל שאין לי ילד. או משפחה. או סיוע.

חד"ש – ישן זה החדש החדש במעבר חד, אני מוצא את עצמי באתר של חד"ש. מצד אחד, העיצוב קצת מיושן, כאילו נתקע בניינטיז. מצד שני האתר די נוח לשימוש, יש בו ערבית, עברית ורוסית – ומרענן לגלות מפלגה שלא מחויבת לצבעי הכחול והלבן הכל כך דומיננטיים במציאות הפוליטית בארץ. האתר לא מותאם למוביייל - אולי כי בניינטיז לא היה מובייל?

הבית היהודי – פלורליזם נשמע כמו שם של מחלה הבית היהודי הצליחו להפתיע אותי עם אתר שכחול הוא לאו דווקא הצבע הדומיננטי בו. בגדול, יחסית למפלגה של אנשים קשים דווקא הצבעים מאד רכים. האתר נעים לגלישה ולסיור. התמונה הקבוצתית הפתיעה אותי לטובה: מצולמים בה דתיים מכל גווני הקשת הישראלית: נשים, גברים, אשכנזים, מזרחיים, צעירים ומבוגרים ומה שיוצר את הרושם שהמפלגה היא מאד פלורליסטית, מה שלא עולה בקנה אחד עם האמירות שנפלטות ממנהיגיה פעם אחר פעם...

מכל המנהיגים שעברו לעולם הבא, מיהו היחיד שמצוטט בכותרת באתר של הבית היהודי? תאמינו או לא, דוד בן גוריון, שאמר: "היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים". מוזר לי שמכל גדולי האומה, הציונים הדתיים שמקדשים את ההתנחלויות, בחרו כפרזנטור דווקא במפא"יניק הוותיק.

הגבה שלי התרוממה קצת, כשגיליתי שמדף הבית של הבית היהודי, בו מתנוססות תמונותיהם של שישה מנהיגים, כולם גברים אגב, נעדר יו"ר המפלגה, הרב רפי פרץ. זה קצת מוזר בהתחשב בכך שמדובר בדמות אלמונית יחסית בעבור מי שלא שייך לציונות הדתית.

נכנסתי ללשונית "חדשות ועדכונים" כדי להתעדכן, אך אבוי – המבזק האחרון התקבל לפני כחצי שנה!

באתי להתפקס - ויצאתי עם מיגרנה אז עד כמה ביקור המומחה שלי באתרי המפלגות השפיע עלי? כמעט כל האתרים, שלבשו חג לקראת הבחירות, עולים על גדותיהם מרוב מלל, תמונות סרטונים, פופ-אפים ומה לא. תחושה שמתנפלים עליך, מלחיצים אותך וצועקים לך באוזן. חוויית הרחוב הישראלי, הרעשני ומבולגן, באה לידי ביטוי גם באתרים. הרשו לי לצטט את חז"ל, סליחה, את מרגול, שקבעה: "פה זה לא אירופה".

אני מדמיין אתר מינימליסטי, מנומס, יפה לעין ומאופק, שלא מנסה לכפות את עצמו על הגולש ומגיש את התוכן והמצע בצורה נעימה ונוחה לקריאה אמיתית. אבל האם בעידן הפוסט אמת, יש בכלל משמעות למצע?

  הכותב מור נחמני, הוא מנכ"ל חברת RICHKID שמתמחה באפיון, עיצוב ופיתוח מוצרים דיגיטליים