דו"ח השכר חושף עוד פרט: צה"ל זנח את הזירה התקשורתית
צה"ל עובר תקופה ממש לא טובה, בכל מקרה מבחינה תקשורתית וציבורית. מדד אמון הציבור בצבא -הארגון החשוב ביותר במדינה - נמצא בשפל; הביקורת על התפקוד המבצעי של צה"ל, בעיקר בשטחים, אבל לא רק, מתעצמת ומקבלת תהודה גם משמאל וגם מימין; שחיקת ההרתעה המתמשכת מול עזה ותחושת החמיצות מתוצאות מבצע "שומר חומות" רק הוסיפו עוד לאווירה השלילית כלפי הצבא ומפקדיו. וזה בלי לדבר בכלל על זירת התקשורת הבינלאומית.
צה"ל, שלא בטובתו ולא ביוזמתו, נגרר בשנים האחרונות עמוק לתוך הבוץ הפוליטי הישראלי. הפעילות של צה"ל בתחומים החברתיים והפוליטיים הנפיצים ביותר במדינה, וביניהם חוק הגיוס, גיוס חרדים, סוגיות הדת, הטיפול בעבירות מין, מעמד האישה, אחוזי הגיוס, המוטיבציה לשירות משמעותי, העימותים היומיומיים ביהודה ושומרון עם המתנחלים ועם הפלסטינים. כל אלו, ועוד רבים אחרים, בוודאי שכרסמו רבות באמון הציבורי בצבא העם. בצה"ל, יש מי שמסתכל ורואה מסביב את הירידה באמון הציבור ברשויות ובמוסדות אחרים במדינה, ומסביר שזה חלק ממגמה מקומית ועולמית. אבל, כנראה שלא לוקחים בחשבון שכבר קיימת מסה מצטברת של דברים ששוחקת מאוד את תדמית צה"ל, מפקדיו ומשרתיו.
בתוך כל הסיטואציה הזו, נכנס צה"ל בשנתיים האחרונות עמוק לתוך השיח בזירה התקשורתית-כלכלית. ב-20 השנים האחרונות, ואף יותר, תקציב הביטחון תמיד הפך לזירת עימות והתגוששות בין משרד האוצר לבין הצבא. היו שרי אוצר וביטחון שעבדו בשיתוף פעולה, אבל גם היו כאלה שניהלו ביניהם מלחמה של השמצות שהקורבנות שלה היו בסופו של דבר התדמית של צה"ל ומשרתיו. סוגיית תוספות הרמטכ"ל, הפנסיות המשולמות לגמלאי צה"ל, שכר חיילי החובה ותנאי השירות שלהם, הם נושאים שצה"ל נגרר גם אליהם ומשלם עליהם מחיר כבד בשנתיים האחרונות.
- יאיר המבורגר הופך להיות האיש החזק במשק - האם לזה התכוון המחוקק ברפורמת בכר?
- שבועיים לאחר המינוי: גיל מסינג מוותר על תפקיד דובר צה"ל
הבוקר פורסם בתקשורת דו"ח אגף השכר במשרד האוצר לגבי נתוני השכר והפנסיות במערכת הביטחון. לראשונה, גם הוכנסה השוואה בינלאומית לארגוני ביטחון וצבאות אחרים בעולם. השוואה שכמובן לא מחמיאה לצה"ל. מול הקמפיין התקשורתי המתוזמן והמתוזמר של משרד האוצר, נראה שצה"ל והאגף הכלכלי במשרד הביטחון פשוט הרימו ידיים. הנתונים הללו גם יוצאים רגע לפני שוועדות הכנסת והמליאה שלה מתחילים לעסוק בסוגיית הגדלת הפנסיות הצבאיות. זה אף פעם לא היה נוח לדובר צה"ל ולדוברות משרד הביטחון להתמודד עם שיח תקשורתי שנמצא בעיקר בידיים של מערכות התקשורת הכלכליות, כתבי ופרשני מאקרו כלכלה, ולעומת זאת הכתבים הצבאיים והפרשנים כמעט ולא שותפים אליו. אבל, בעבר, צה"ל כן נלחם לאזן את השיחה בזירה הזו.
דוגמה? כשמהרן פרוזנפר וראם עמינח שימשו כתפקידי ייעוץ למשרד הביטחון וצה"ל (היו בין היתר היועצים הכספיים של הרמטכ"ל), הם הסבירו כיצד מתנהל מבחינה כלכלית תקציב הביטחון, מדוע יש חשיבות במענקים של הרמטכ"ל כדי להשאיר הון אנושי איכותי במערכים מסוימים וחשובים. בנוסף, משרד הביטחון וצה"ל לא הפקירו את הזירה התקשורתית למשרד האוצר, ועלו למתקפה נגד תוכניות האוצר להדק את החגורה בגזרת השכר והפנסיות.
והפעם נראה שצה"ל מפספס את האירוע בגדול. לצבא, באמצעות דובר צה"ל והאגף הכלכלי במשרד הביטחון, יש הרבה מאוד מה להסביר, הוא מחזיק בנתונים שיכולים לשפר את התמונה ואפילו לאזן את השיח, וממש לא ברור מדוע הוא לא עושה זאת ויוזם מבחינה תקשורתית.
מדי יום נאבק צה"ל כדי להשאיר אצלו לשירות קבע את הקצינים והנגדים הטובים ביותר. הוא נאבק בכך בידיים כמעט קשורות כי השכר שהוא יכול להציע לטאלנטים האלה נמוך בצורה משמעותית ממה שהם יכולים למצוא באזרחות, ותנאי השירות ירודים לעומת מה שמציע המגזר הציבורי והפרטי לעובדיו, ולא רק בהייטק. מי שבוחרים בקריירה צבאית של שירות קרבי, מקריבים יותר מ-25 שנים מחייהם לטובת צה"ל. קצין או נגד בשירות קרבי מקבלים תגמול מינימלי לשעות העבודה, הכוננות וההשקעה שלהם. הם עושים זאת תוך הקרבת חיי המשפחה כפי שמכירים אותם מרבית הישראלים.
- מיסטר ביסט רוצה להפוך לאימפריה: האם שווי של 5 מיליארד דולר מוצדק?
- הנחמה המתוקה של כאן 11: קופה ראשית עם רייטינג של 9.6%
- תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
הסיפור דומה גם אצל אנשי צוות אוויר ואנשי חיל הים. גם בציבור קיים קונצנזוס שלאנשי קבע שעשו שירות צבאי משמעותי מגיל 18 ועד 45, מגיע לפרוש מצה"ל בכבוד עם פנסיה הולמת. אבל, משום מה צה"ל לא מעצים את הנראטיב הזה בתקשורת. שום פרשן כלכלי לא יכול לטעון שלמג"ד ולמח"ט שלא היו בבית כשילדיהם נולדו, גדלו והתחנכו, לא מגיעה הפנסיה שהם מקבלים.
לצה"ל גם יש טיעונים חזקים לגבי משרתיו בתחומי המודיעין, ההנדסה, התפעול והטכנולוגיה. מדובר בקבוצה של משרתים שהשוק הציבורי והפרטי מציע להם תנאים משופרים (ואף מופלאים) של שכר, קידום וניהול, כבר מיום שחרורם מצה"ל בסוף שירות החובה. וגם פה צה"ל ומשרד הביטחון מפספסים בענק, הרי זה ברור שכל אזרח ישראלי רוצה שבמערך הסייבר, יחידות המודיעין השונות, המערך המקצועי והטכנולוגי של צה"ל שמטפל ומפתח את אמצעי הלחימה באוויר, בים וביבשה, ישרתו הישראלים המוכשרים והטובים ביותר שיש. המחיר של משרתים בינוניים בתחומים הללו הוא סכנה מוחשית לתפקוד המדינה וגם חיי אדם. הנתונים, גם במקרה הזה, ישחקו לטובת צה"ל. מכונאי מטוסים בתעשייה האווירית, הנדסאי חשמל באלביט או רפא"ל, מתכנת בסטארט-אפ, נהנים משכר ותנאים טובים משמעותית מזה שצה"ל יכול בכלל להציע להם.
אז מה אפשר להסיק מכך עד כה? תפקידם של שר הביטחון והרמטכ"ל הוא לא רק לפגוע בהתעצמות של איראן בסוריה, למנוע מחיזבאללה יכולות של דיוק טילים, לנטרל מנהרות טרור של חמאס בעזה או למנוע פיגועים שיוצאים מיהודה ושומרון. בני גנץ ואביב כוכבי, באמצעות דוברות משרד הביטחון ודובר צה"ל, צריכים להגן על התדמית הפגיעה והנשחקת של צה"ל, מפקדיו, משרתיו ופורשיו. ההגנה עליהם ועל השירות שלהם הוא הבסיס של אמון הציבור בצה"ל. את המלחמה הזו צריכים לנהל באולפנים ובמערכות. את היוזמה ההתקפית צריכים לבצע מול המערכות הכלכליות השונות.
יובל לידור הוא שותף במשרד היחסי הציבור והאסטרטגיה "פרו אסטרטגיה", לשעבר יועץ התקשורת לשר האוצר ד"ר יובל שטייניץ ואיש מילואים ביחידת דובר צה"ל
