למה לפרסומאים ולאסטרטגים נמאס מקמפיינים פוליטיים?
יאיר לפיד ונפתלי בנט. בדרך לעוד בחירות? (צילום: חיים צח, לע"מ)
.
הפצצה שהטילה ח"כ עידית סילמן מסיעת ימינה כשאתמול בבוקר הודיעה על פרישתה מהמפלגה ומהקואליציה, הצליחה לזעזע את המערכת הפוליטית. סילמן שימשה כיו"ר הקואליציה, התפקיד הכי חשוב במארג הכוחות בין הסיעות המרכיבות את הממשלה, וספגה מאז הקמת ממשלת בנט-לפיד לא מעט ביקורת, עקיצות ואיומים על הקמת ממשלה יחד עם רע"מ של מנסור עבאס, והתנהלותה הכללית - בין היתר בפרשת התקיפה שלה שהייתה או לא הייתה.
עם פרישתה של סילמן, לקואליציה אין רוב, אבל גם לא לאופוזיציה, כך שאם סיעת הליכוד לא תצליח "לשתות" עוד חבר כנסת אחד לפחות מימינה למשל, אנו צפויים לשיתוק פרלמנטרי, כאשר הממשלה לא תוכל לקדם חוקים ורפורמות.
.
כבר לא יום חג
.
אבל למהלך של סילמן יש השפעה גדולה גם על שוק הפרסום והייעוץ האסטרטגי. אם הולכים לבחירות, המפלגות יגייסו פרסומאים ויועצים בתחום התקשורת, לפרק זמן של כמה חודשים. פעם נהוג היה לומר שבחירות הן חגם של משרדי הפרסום. פעם, כלומר בתקופות בהן מערכות בחירות היו מתקיימות אחת לארבע שנים לערך. למה חג? כי בפרק זמן קצת יחסית אפשר להרוויח הרבה מאד כסף, ממאות אלפי שקלים ועד כמה מיליונים בודדים.
במהלך השנה מאפריל 2019, התקיימו שלוש מערכות בחירות (פלוס אחת נוספת ב-2021), ומשרדי הפרסום כבר הרבה פחות נלהבים מלטמון את ידם בצלחת. בשיחות שקיימנו לאורך השנים האחרונות וגם כעת, עם אישים בולטים בענף הפרסום והייעוץ התקשורתי, יותר ויותר מהם מצהירים כי המשרדים שלהם החליטו לא לעבוד עם אף מפלגה. הסיבה: קמפיין בחירות שואב את כל המשרד לפרק זמן של כשלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית, דבר שעשוי לפגוע בפעילות השוטפת של המשרד עם הלקוחות הרגילים. לא בטוח שהכנסה שמנה אמנם לקמפיין שווה הפסד של לקוח עם תקציב שמן אף הוא.
- כל הכותרות
כך גם עם היועצים התקשורתיים והאסטרטגים: זמינות של 24/7 ללקוח שלך - המפלגה והיו"ר שלה, תגובות בצורה שוטפת, מהלכים אסטרטגים ומשברים על ימין ועל שמאל. ומה עם הלקוח הקבוע שלך, רשת מרכולים או חברת סלולר, צריכים אותך כאן ועכשיו בגלל איזה משבר שצץ? מה אם הם משיקים מוצר וצריכים אסטרטגיית פעולה? שיחכו? לא בטוח.
אבל לא לדאוג, המועמדים לא יישארו ללא ליווי של קמפיין וייעוץ אסטרטגי ותקשורתי. בשנים האחרונות החלו המשרדים לבנות כוורת קמפיין עם גיוס של אישים ספציפיים לכל תפקיד. "מי שקבע את הסטנדרט זו הליכוד", אומר בכיר בשוק הפרסום. "כבר בבחירות 2019 א' הקימו שם צוות מומחים שתפקד ממש כמו במשרד פרסום, והמשיך ככה גם במערכות הבחירות שהתקיימו בהמשך. את רכש המדיה עשתה המפלגה עצמאית, ולא באמצעות משרד פרסום".
כך יוצא שלמשל בכיר בתחום הקריאייטיב, גויס ישירות על ידי מפלגה כזו או אחרת, יצא לחל"ת ממקום העבודה שלו לתקופה של כחודשיים וחצי-שלושה, הרוויח הרבה מאד כסף, והמפלגה עצמה חסכה בשכירת משרד פרסום שלם שעל רכש המדיה היה גם גובה עמלה גבוהה. "כשאתה לוקח צוות מומחים, אתה בכל מקרה חוסך כסף", אמר הגורם.
-וכמה אותו אדם שנשכר לבחירות יכול להרוויח?
"סוגרים את זה בחוזה אישי לכל תקופת הבחירות. חוזה כזה יכול להתחיל בעשרות אלפי שקלים לחודש, והפיגורות בתחום - למשל אלה שינהלו את הקמפיים - יכולים להרוויח אפילו כמה מאות אלפי שקלים בכל חודש עבודה".
גם משרדי הייעוץ התקשורתי כבר לא ששים להשקיע את כל כולם בקמפיינים פוליטיים. שותפים במשרדים ובכירים יקבלו הצעות ללוות את הקמפיין, ויצטרפו לצוות של המפלגה. המשרד שלהם ימשיך לתפקד כרגיל לתת מענה ושירות ללקוחות הקיימים שלו.
.
מאיפה מגיע הכסף?
.
המדינה מממנת מפלגות קיימות בסכומי כסף גדולים לבחירות. החישוב פשוט: על כל מנדט תקבל מפלגה 1.9 מיליון שקלים, אבל מדובר על ממוצע בין מספר המנדטים בכנסת היוצאת למספר המנדטים בכנסת הנכנסת, פלוס מנדט נוסף. אם בכנסת היוצאת היו למפלגה פלונית 10 מנדטים, ובכנסת הנכנסת 20 מנדטים, הממוצע הוא 15 מנדטים, ואליהם יש לצרף עוד מנדט. כלומר, 16 מנדטים כפול 1.9 מיליון שקלים, שהם כ-30 מיליון שקלים. לכך יש להוסיף עוד כמה שקלים המתקבלים מתרומות מאנשים פרטיים.
מימון המפלגות הזה כולל שכירת עובדים ויועצים, משרדים, כלי רכב, ניהול יום הבחירות, מערכות טכנולוגיות לניהול מערכת הבחירות, פרסום ועוד. בסבב הבחירות הראשון של 2019 למשל, הוציאה הליכוד 83 מיליון שקלים, מהם שישה מיליון הקצו לפרסום. בסבב הבחירות השני באותה שנה, בספטמבר, ההוצאה עבור פרסום קטנה ל-3.6 מיליון שקלים, והתמקדה בדיגיטל וברשתות החברתיות.
אבל כל מה שצוין כאן למעלה, יקרה רק אם בסופו של תהליך נלך לעוד סבב בחירות. בשביל זה יש עוד זמן. בהנחה שבאופוזיציה יצליחו לשים ידם על ח"כ נוסף מהקואליציה ולגנוב אותו, המצב במערכת הפוליטית יקבל תפנית חדה: הקואליציה תכלול 59 חברי כנסת בלבד ולאופוזיציה 61 חברים. אבל המספר הזה הוא טריקי: ששה ח"כים הם חברי הרשימה המשותפת בראשותו של איימן עודה. האם הם ירימו ידיים בעד הפלת הממשלה יחד עם חברי הכנסת איתמר בן גביר, אבי מעוז ובצלאל סמוטריץ'?
אי-אמון בממשלה אינו אומר בהכרח בחירות. בליכוד ינסו לגבש מספיק ידיים (61) כדי להביא לבחירתו של בנימין נתניהו עוד בכנסת הנוכחית. הסיכוי לכך קלוש. על מועמד אחר מטעם המחנה הלאומי הס מלדבר אחרי השבועה של חברי הליכוד, ש"ס ויהדות התורה להתייצב באש ובמים אחרי נתניהו.
במצב כזה, עולה כאמור על סדר היום אופציית הבחירות. רק צריך להעביר את חוק פיזור הכנסת, לקבוע מועד לבחירות, והיידה. ומה אז? גם על פי הסקרים האחרונים שהתקיימו אתמול, נתניהו והליכוד אמנם התחזקו משמעותית, אבל עדיין אין לראש הממשלה לשעבר 61 אצבעות עם שותפיו הטבעיים. אז יהיו בחירות, ושוב אי אפשר יהיה להקים ממשלה, ושוב בחירות? לא יכול להיות. בעצם כן, שלוש השנים האחרונות הוכיחו שבישראל הכל אפשרי.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
