עיתונאות או חיסול חשבונות? ערוץ 14 צריך להחליט מה הוא

ערוץ 14 חגג לפני כחודש שמונה שנים לפעילותו. בתחילה נקרא ערוץ 20, ובשנה האחרונה עבר לאפיק 14 ושינה את שמו ל"עכשיו 14". בעשור האחרון חל שינוי אדיר בתקשורת הישראלית - וככל שיש יותר פלטפורמות תקשורת, הציבור הישראלי רק מרוויח. בלי להיכנס לשינוי המשמעותי בין סעיפי רישיון ההפעלה המקוריים של הערוץ (ערוץ מורשת) לתוצאה הסופית שאנו רואים עכשיו (ערוץ חדשות), הגדלת המטריה של חופש הביטוי חשובה, והאפשרות לחלקים לא קטנים בציבור הישראלי - שחשו מודרים מתקשורת המיינסטרים - לקבל ביטוי בפלטפורמה חדשה, הכרחית לדמוקרטיה.
.
*כשלא סופרים את הצופים: על שיכרון הכוח של חדשות 12
.
אבל לציבור הצרכנים של הערוץ מגיע גם כלי תקשורת שפועל על פי פרמטרים עיתונאיים - אתיקה והוגנות. כן, התקשורת המקומית סופגת לא אחת ביקורת - לעיתים מוצדקת לחלוטין - על התנהלותה: אתרוג, נקמנות, אג'נדה.

אבל נראה שלעיתים ערוץ 14 ממש משתדל לחצות את הרף הזה. בחודשים האחרונים נהנה ערוץ 14 מכוחם של הטאלנטים שלו - שהפכו לרוטווילרים שלו נגד כל מי שלא נעם לערוץ. איך בדיוק?

לשכת הפרסום הממשלתית (לפמ) בחרה לא לפרסם בו משום שלא יכול היה להציג נתוני רייטינג המקובלים על שוק הפרסום הישראלי? ערוץ 14 ניהל קמפיין שהתבסס בין היתר על חשבונות הסושיאל הפופולאריים של בועז גולן, אראל סג"ל וינון מגל, שפמפמו את הטענה כי מדובר בהחלטה פוליטית שמתיישרת עם ממשלת בנט. חברות מסחריות בחרו לא לפרסם בערוץ? מגל קרא להחרים אותם - ועדיין מנהל מלחמת חורמה בתנובה.
 .

נערכים לתשעת הימים: לא תנובה pic.twitter.com/E4LWW5Bczg

— ינון מגל (@YinonMagal) July 24, 2022

. 
כן, גם נגד לפמ עולה ביקורת, הן מצד גופי תקשורת והן מצד משרדי הפרסום. מדובר בגוף ממשלתי שמרכז באמתחתו את כל הקמפיינים של משרדי הממשלה ויחידות הסמך הממשלתית, בלי יותר מדי שקיפות ציבורית. הטענות נגד לפמ הן שהיא מוותרת על פרסום בגופי תקשורת קטנים, למרות שכגופים נישתיים - הם דווקא יכולים לשרת את משרדי הממשלה ברצונם לפלח אוכלוסיות ולהגיע לקהלי יעד ספציפיים. משרד הפרסום טוענים שיש להפריט את השירות הזה, ולאפשר לשוק הפרטי לקבל אליו את תקציבי הפרסום. 

ועדיין, בבואה להקצות תקציבי פרסום לגופי המדיה השונים, מעוניינת לפמ לקבל נתוני צפייה/האזנה/חשיפה. בתחום הטלוויזיה המדד המוסכם הוא נתוני הרייטינג של הוועדה למדרוג. בערוץ 20/14 היו מסוכסכים עם הוועדה, פרשו ממנה ולכן לא יכלו לספק נתונים כאלה. באותה עת - אי-שם ב-2019, נתוני הצפייה של ערוץ 20 היו נמוכים, סביב אחוז בפריים-טיים. בלפמ המשיכו לפרסם בערוץ בהתבסס על נתוני עבר, לאחר פרישת הערוץ מהוועדה למדרוג. לאחר שהקפיצו בשלב מסוים את מחיר חבילות הפרסום, בלפמ החליטו לשבור את הכלים - ולהפסיק לפרסם. לאחר לא מעט חודשים, הגיעו הצדדים להבנות. 

ונחזור למגל. השבוע הטאלנט הגדול של הערוץ ואחר האנשים הכי משפיעים ברשתות החברתיות בישראל, זעם על כך שהסולחה בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ' נעשה על המסך של ערוץ 12. "כל הכבוד לסמוטריץ ובן גביר שמנהלים מו"מ דרך ערוץ 12. זה ימין ערכי!", צייץ, ספק נעלב, מגל בשני בערב.
. 

כל הכבוד לסמוטריץ ובן גביר שמנהלים מו"מ דרך ערוץ 12
זה ימין ערכי!

— ינון מגל (@YinonMagal) August 1, 2022

. 
בהמשך אמר בתוכניתו "הפטריוטים": "בערוץ 12 הם סוגרים דילים. זה ימין ערכי. הם עובדים עם ערוץ 12. בצלאל, כל הכבוד. ממלכתי מאד מצידך... אני לא אוהב את הדבר הזה. כרגע אני כועס על שני אלה".
.

ינון כועס על התרגיל של סמוטריץ' ובן גביר #הפטריוטים@YinonMagal pic.twitter.com/lz3NcRH4iY

— עכשיו 14 (@Now14Israel) August 1, 2022

. 
אין אם כך בעיה שעובד "נעלב" בשם המעסיק שלו, אבל לא כאן הבעיה. מה קרה בהמשך? הפתעה. דוברי מפלגת הציונות הדתית על שלל חלקיה, קיבלו שלשום בלילה ואתמול בבוקר הודעות מאנשי ערוץ 14, על ניתוק מגעים: בלי סינקים עם אנשי המפלגה, בלי ראיונות באולפן. חרם. אני מנסה לזכור מתי בפעם האחרונה ערוץ או כל מערכת חדשותית אחרת, החרימה פוליטיקאים. אולי אני טועה, אבל זה לא קרה, בטח לא בשנים האחרונות.

החרם הזה מצטרף לחרם שהטילו בערוץ, בעיקר מצידו של שמעון ריקלין, על נפתלי בנט וחברי ימינה לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד. "ביקשתי מהעורכת של התוכנית שלי לא להזמין אף אחד מימינה ותקווה חדשה לראיונות אצלי", צייץ קצת אחרי כינונה של ממשלת בנט-לפיד. "אין לי עניין לדבר עם נוכלים ובעיקר עם אנשים שלא יודעים להתנהג כמו בני אדם", המשיך, גם הוא כנעלב.

אי-אפשר כמובן להתעלם מכך שהיחסים בין ערוץ 14 לבנט כל כך מתוחים, שבנט עצמו החליט באקט לא ממלכתי להחרים בעצמו את הערוץ, מאז הקים את ממשלתו. בכמה סבבי ראיונות שקיים בנט בשנת כהונתו כראש ממשלה, הוא לא ספר את ערוץ 14 ובחר שלא להתראיין אליו. 

ועדיין, עיתונות לא צריכה להחרים פוליטיקאים. היא צריכה להזמין אותם להביע את עמדותיהם, ועל הדרך לענות לשאלות הכי קשות שאפשר לשאול אותם. בעיני רוחי אני אני כבר יכול להאמין אילו שאלות למשל היו שואלים מגל, ריקלין, סג"ל וחבריהם, אם היו נפגשים עם בנט באולפן.  

 .
שלשום פורסם בוואלה כיצד נדרש עורך במערכת ערוץ 14 לדאוג להוציא מראיון שקיים יעקב ברדוגו עם רעייתו של משה סעדה, סגן ראש מח"ש לשעבר, את הכותרת שעניינה שאיילת שקד ידעה והכירה את הטענות שסעדה השמיע נגד הפרקליטות, אך לא עשתה דבר בנושא. תגובת הכחשה של שקד לא פורסמה, תגובתו של סעדה עצמו, שאף הוא הכחיש את הדברים, פורסמה רק באתר והוצנעה בסוף הידיעה.

לא מדובר פה בסיפור ימני, ואפילו לא בתמיכה לגיטימית בעמדה פוליטית. כוכבי הערוץ מובילים אותו למחוזות האבסורד - בלי בדל ביקורת על מי שהיה פה ראש ממשלה 12 שנים ברציפות. . בכל שמונה שנות קיומו, אתם זוכרים תחקיר, תחקירון, ביקורת או אפילו אי-הסכמה קטנטונת עם נתניהו? 

"הארץ" שמאלנים - כך טוענים בימין. ומי חשף את פרשת האי היווני של אריק שרון? נלך רחוק עוד יותר: מי חשף את חשבון הדולרים של לאה ויצחק רבין? ומה עם שלל פרשיות אולמרט - בהן פרשת "הולילנד" שנחשפה במקומון כל העיר ועל ידי יואב יצחק?

תנסו אתם לשער מה היה קורה אם היה נופל בידי ערוץ 14 סיפור לוהט על נתניהו, כזה שאן שני לו - מה היו עושים איתו? 

תתקשו למצוא בפאנלים הבלתי נגמרים של שידורי הערוץ, משתתפים שאינם מתיישרים על פי הקו הזה. תראו מה קרה ב"פטריוטים", אולי התוכנית החשובה והנצפית ביותר של ערוץ 14. פעם עוד הייתה נציגות לשמאל מבין הפאנליסטים, כדי לעורר ויכוח לטובת עירנות הדיון. היום מדובר במקבץ של משתתפים, מוכשרים ככל שיהיו, אבל מתוכנית פוליטית אפשר לצפות לבניית עניין, ואיפה מוצאים כזה כאשר הפאנל מסכים פחות או יותר בכל נושא, ובעיקר כמה נתניהו מוצלח ולפיד ובנט פחות. טוב, הרבה הרבה פחות. 

אין בעיה עם ערוץ ימני, או בז'רגון שאומץ על ידי האגף הזה בפוליטיקה הישראלי - שמרני (אל מול הליברלים הפרוגרסיביים של השמאל כמובן), ואני חייב גם גילוי נאות: לא אחת הוזמנתי לאולפני הערוץ בירושלים ובמודיעין כדי להביע את דעתי בסוגיות תקשורתיות, ולא רק. אבל מערכת עיתונאית לא יכולה לאמץ שיטות מאפיוזיות של חיסולי חשבונות, לא נגד מפרסמים ולא נגד פוליטיקאים.
.

.

.
בקטנה. אולי פספסתם את הפרגון של נחום ברנע לבועז ביסמוט, חברו לשעבר למערכת "ידיעות אחרונות". "אילו הייתי חבר ליכוד, האם הייתי בוחר בבועז ביסמוט בפריימריז? התלבטתי בעניין לא מעט, ואני שמח לבשר לקוראים שהתשובה חיובית. לגמרי", כתב. 

במחשבה ראשונה לא בטוח שלברכה הזאת פילל ביסמוט. "את המועמד אני מכיר מתקופת עבודתנו המשותפת ב'ידיעות אחרונת'... הוא היה מגיע ראשון לכל מדינה נידחת, עוינת, מסוכנת, מרביץ כותרת שנפתחה בדרך כלל במילים המהדהדות 'שליח ידיעות אחרונות מדווח מ...', וחוזר עטור ניצחון לפריז או לתל אביב... ביסמוט, בשנים העיתונאיות שלו, ידע להשיג נגישות. אולי הסוד היה המבטא הצרפתי הדק, אולי סבר הפנים התם, החף מחטא, אולי תנועות הידיים האקספרסיביות. יש בו עוד צד, שליווה אותו בהמשך דרכו, בחינמון ובטלוויזיה: חשוב לו מאד לרצות אנשים, בעיקר אנשים שאלם הוא עובד... אין בו שמץ זדון כי הוא קול אדוניו".

"אם ייבחר", המשיך ברנע, הוא ייצג את הליכוד בכנסת נאמנה, מתוך שכנוע בצדקת הדרך, כל דרך. הרטוריקה שלו תהיה קרובה יותר לאופיר אקוניס מאשר, נניח, למאי גולן. אני לא יודע אם ההמלצה הזאת תקדם אותו, אבל אני יכול להבטיח לליכודניקים שביסמוט הפוליטיקאי יהיה בלתי מזיק בעליל, נוח לבריות, כמעט מאמי". 

לברנע חשבון פתוח עם ביסמוט, שעיתונו "ישראל היום" פרסם - כך על פי טורו של ברנע - "לא מעט סיפורים שקריים, מופרכים, מנוולים על אנשים - גם עליי: זה היה האינטרס שלהם, זאת הייתה האסטרטגיה. ביסמוט היה רק השליח".

מצד שני, ייתכן שהברכה הזאת של ברנע דווקא תעשה טוב לביסמוט בבחירות המקדימות על מקום לכנסת מטעם הליכוד. אם ברנע, עיתונאי בכיר ומוערך, שסופג בשנים האחרונות לא מעט ביקורת על התנהלותו, "מברך" אותך על כך שאתה "שליח" ו"קול אדוניו" של נתניהו, זה עוד עשוי להשיג לך נקודות זכות בקלפי.