תוחלת החיים עולה, הקצבה החודשית בפנסיה תקטן

התארכות תוחלת החיים בישראל בשנים האחרונות עלולה להשפיע על ההחלטות שאנחנו עושים לקראת גיל הפרישה. מצד אחד, אנחנו חיים יותר אחרי גיל הפרישה ומצד שני - ההון שצברנו עד יום הפרישה לא השתנה. בשורה התחתונה, זה אומר שהקצבה החודשית עלולה לקטון ואולי לגרום ל"חישוב מסלול מחדש" בנוגע להפרשה החודשית.

עבור חברות הביטוח ועובר החברה בגלל, הארכת תוחלת החיים היא לא תמיד נתון מעודד. בשנה שעברה, למשל, רשות שוק ההון עדכנה את לוחות התמותה ומהם עולה כי תוחלת החיים של המבטוחים עלתה בשנתיים. מה עשתה המדינה? חייבה את חברות הביטוח להפריש יותר כספים כ"ביטחון" על מנת שיוכלו לעמוד בהתחייבות להפריש סכום חודשי קבוע, בעיקר לקנות הותיקות, ללא קשר להעלאת גיל התמותה. כך מצאו את עצמן חברות הביטוח הגדולות מפרישות מאות מיליוני שקלים כל אחת. חברת מגדל הפרישה הכי הרבה ואחריה - כלל. כך נעשה גם בביטוחי המנהלים, שמבטיחים פוליסות קבועות ולכן הדבר נופל לפתח משרד החברה.

לפי מסמך של רשות שוק ההון, העלייה בתוחלת החיים תפחית החל מהשנה הבאה את הקצבה בממוצע בכ-0.5%. כלומר, אם חוסך מקבל 10,000 שקל בחודש, הוא יקבל מעתה 50 שקלים פחות. זה יהיה רלוונטי רק למי שיפרוש בשנה הבאה, ולא למי שפורש השנה. יש כאן כמובן השפעה גם על פוליסות ביטוח החיים החדשות (אלה שנרכשו אחרי 2013), שבהן לא נקבע מקדם. כלומר, גובה הקצבה יקטן בכ-1% בממוצע.

הארכה תוחלת החיים מסבכת מעט את החישוב עבור החוסכים - אנחנו. לפני שנסביר, הנה כמה נתונים על תוחלת החיים בישראל בשנים האחרונות:

שנת 1970: תוחלת החיים לנשים - 73.7, לגברים - 70.1.
שנת 1980: תוחלת החיים לנשים - 75.7, לגברים - 72.1.
שנת 1990: תוחלת החיים לנשים - 78.4, לגברים - 74.9.
שנת 2000: תוחלת החיים לנשים - 80.9, לגברים - 76.7.
שנת 2010: תוחלת החיים לנשים - 83.6, לגברים - 79.7.
שנת 2020: תוחלת החיים לנשים - 84.8, לגברים - 80.7.

כלומר, עד לפני 4 שנים, במשך 50 שנה, תוחלת החיים עלתה בערך ב-10-11 שנה. חשוב לציין כי לפי הלמ"ס תוחלת החיים של יהודי גבוהה יותר מאשר של ערבי (85.2 לעומת 81.6 לנשים, 81.5 לגברים, לעומת 76.6 לגברים). לפי נתוני 2023, גבר ישראלי חי, בממוצע, שלוש שנים יותר מגברים במדינות ה־OECD (81 שנים לעומת 78). נשים חיות מעל 84 שנה. הממוצע בישראל עומד על 82.9 שנים וזה אומר שישראל נמצא בעשירייה הראשונה ב-OECD.

עכשיו נסו רגע להבין מה היה המצב של ישראל ממוצע בשנות ה-80, נניח, לעומת היום. הוא היה חי בערך עשר שנים פחות, והסכום שהוא היה צריך כדי להתקיים היה נמוך יותר בממוצע, כי הוא היה מתחלק לתקופה קצרה יותר. התחשיב היום שונה. ישראלי צריך יותר כסף בקרן הפנסיה שלו כדי להתמודד עם היום שאחרי.

יש כמה שיטות כדי לדעת כמה כסף בדיוק צריך לחסוך, אחת מהן אומרת שצריך להכפיל ב-300 את סכום ההוצאה החודשית וזה הסכום שתצטרכו בתיק ההשקעות שלכם נכון ליום הפרישה. אבל מה שאנחנו רוצים לחשב הוא את גובה הקצבה החודשית שלנו, כלומר כמה צריך להפריש כל חודש. יש דרך לקבוע את זה וקוראים לה מקדם המרה - מדובר במספר שמחולק בסכום שנצבר עד כה בקרן הפנסיה שלנו. נניח שיצאתם לפנסיה עם סכום של 800 אלף שקל ומקדם על ידי קרן הפנסיה הוא 168, זה אומר שהוא יקבל כ-4,761 שקל בחודש.

אבל מה קורה בפועל? תוחלת החיים עולה, המקדם עולה, ואז סכום ההפרשה החודשי יורד. למשל, נניח שתוחלת החיים עלתה בשנה והמקדם נקבע על 12 חודשים נוספים, כלומר 180. במקרה כזה, סכום ההפרשה החודשי יהיה 4,444 שקל. כלומר - הקצבה החודשית קטנה ביותר מ-300 שקל - וזה משמעותי מאוד לבני הגיל הזה.

בניגוד לקנות הפנסיה הוותיקות, שם השינוי לא בא לידי ביטוי בזכויות החוסף, בקרנות החדשות המקדם משפיע. עכשיו השאלה היא מה יקרה - האם החוסכים יצטרכו להפריש יותר, או אולי לעבוד יותר. אם גיל הפנסיה יעלה בשנה, בהתאם לעלייה בתוחלת החיים בזמן מסוים, לא יהיה לזה גבול - כי התוחלת משתנה כל הזמן ולאורך השנים - רק עולה.

יש גם אפשרות שלישית - אם הקרן תעשה תשואה גבוהה יותר לאורך זמן, יכול להיות שהחוסך לא יצטרך לעבוד קשה יותר, אבל את זה אי אפשר, כמובן, לחזות מראש. בעבר המדינה החליטה להעלות פעמיים את התקרה של ההפקדות (2003, 2017) וכך החוסכים נשארו עם שכר נטו נמוך יותר, אך עם סיכוי טוב יותר לעתיד שלהם.