איך החיים שלנו היו נראים בלי אינטרנט?

האם ניסיתם אי פעם לדמיין איך יראו החיים שלכם אם מחר נעלם האינטרנט ל״חור שחור״ וכולנו נשארים במקום אך חוזרים 30 שנה לאחור בו זמנית? אנחנו השתעשענו ברעיון, וההשלכות מעורבות   שולי מילשטיין   עם כל הכבוד לאפיפיור, אמא תרזה, מדונה והחיפושיות: שום דבר בהיסטוריה של האנושות לא חיבר בין בני אדם מקצוות עולם מנוגדים כמו האינטרנט. כל ניסיון לדמיין את החיים בלעדיו נדמה כמו תסריט לספר צמרמורת, גם אם נולדנו הרבה לפניו. נכון להיום למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם גולשת באינטרנט, ונכון לשנת 2017 90% מהישראלים משתמשים בו – מה שהופך אותו ללא ספק לאחת ההמצאות החשובות ביותר בהיסטוריה של האנושות. אנחנו מבלים באינטנרנט יותר שעות מאשר בשינה ומשתמשים בו בכל כך הרבה דרכים במהלך היום, אם הוא ייעלם ביום אחד כמו השרתים של מייספייס, נצטרך להתרגל (מחדש) ל:   לקחת מספר אחת ההסתגלויות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, היא היכולת שלנו לעמוד בתורים ולחכות בסבלנות. בשביל מרשם לתרופה, אפילו קבועה, נצטרך לבקר אצל הרופא (ולקבוע תור בטלפון); כדי לשלם שכר דירה נצטרך להגיע לבנק (הסניף סגור בימי ד׳) כדי להזמין או לקחת את פנקס הצ׳קים שהזמנו בפעם הקודמת שעמדתם בתור לפני 10 ימי עבודה (יום ד׳ לא נחשב); לעמוד בתור לאסוף כרטיסים להופעה; לקחת את החבילה שממתינה לכם בסניף הדואר – כשבכל הזמן הזה אין לכם Candy Crush, פייסבוק או ספוטיפיי. אולי נקשור שיחות חולין עם שכנינו לתור, אולי ננצל את הזמן לסיים את הספר שהגיעה העת להחזירו לספריה – אולי נצא מדעתנו.   קניות תשכחו מלבצע השוואת מחירים באינטרנט כדי לבצע בסופה רכישה בלחיצה אחת, היפרדו מהנוחות בה מגיעים אליכם מוצרים מעבר לים – בלי אינטרנט אין אתרי מסחר בינלאומיים ואתם לעולם לא תוכלו לשים את ידכם על פטיפון אספנים שנמצא ברשותו של מתבודד בלינקולן, מונטנה – בכלל לא בטוח שתדעו שהוא קיים. שעות הפתיחה של החנויות יחזרו להכתיב לנו את סדר הזמנים, וכדי לבקר בהן נצטרך לדעת לאן אנחנו נוסעים. במקרים בהם היעד חדש ולא מוכר נהיה חייבים לתכנן, לשנן ולדעת לקרוא את המפה לפני שנצא אל הדרך, ולקוות שלא ניקלע לפקק מפתיע.     התעשייה המקוונת ועתידה תהליך הגלובליזציה שבמסגרתו פרשו מותגים ותאגידים זרועות לכל קצוות תבל נשען בעשורים האחרונים על האינטרנט, אלו יידרשו להסתגלות אדירה לעולם החדש-ישן. אבל גם חברות קטנות יותר, שעסקיהן נעזרים ונהנים מיתרונות האינטרנט, יצרכו לשנות נהלי עבודה, ודינם של עסקים שמבוססים על עצם קיומו של האינטרנט, ייעלמו מן העולם.   "ידע הוא כוח" במהירות בלתי נתפסת תוכלו לברר במנוע החיפוש שלכם למי מיוחס הציטוט שבכותרת, אבל מה אם תצטרכו את התשובה לתשבץ של סוף השבוע בעולם נטול אינטרנט? כל נושא ההשכלה והידע הכללי יעבור דרך ״הצינורות המקובלים״, וכל מחקר – לצרכי ״נושא אישי״ בכיתה ג׳, תזה באוניברסיטה, או מטעמי סקרנות, יאלץ אותנו לפתוח ספר, ואולי אפילו לכתת רגליים בין ספריות כדי לחפשו. כדי להישאר מעודכנים בנעשה בארץ ובעולם, נידרש לעיתונים מנייר, טלוויזיה וחדשות השעה - ואלו יעבירו לנו את החדשות הכי חמות, או לפחות האחרונות שנחתו בפקס במערכת, והספיקו לעבור אצל בודקי העובדות, העורכים, המגיהים וסדרי הדפוס.   מכתב קטן בעולם ללא אינטרנט יהיה לנו הרבה יותר קשה לשמור על קשר הדוק עם חברים, קרובי משפחה ושאר מעגלים חברתיים ואנחנו עלולים לחוש מנותקים מאי פעם. המרחק הגיאוגרפי יהווה שיקול מכריע במערכות יחסים, וכדי להתעדכן בשלומם של היקרים לנו נצטרך להקדיש זמן (וכסף) לשיחה טלפונית, כתיבת מכתב או פגישה פנים אל פנים. אחרי שנסיים לקטר על התור בסניף הדואר, ונתרגל שוב לעובדה שבתיבה נוחתים מכתבים (לצד החשבונות) שמשמחים אותנו, אולי נגלה שוב את קסמן של מעטפות האוויר או ניירות המכתבים הריחניים. כל זה עשוי לעורר פלאים ביכולת שלנו לחיות את הרגע ולא את הנוטיפיקצייה, וכשנשב לבירה עם חברים נזכה לשמוע מה שלומם באמת ולא מה שלום העוקבים שלהם באינסטגרם.   ידע שווה כסף רשתות חברתיות ומנועי חיפוש השייכים לענקיות תקשורת בינלאומיות, יודעות עלינו כל כך הרבה דברים, ואם ניקח בחשבון 23.14 מיליארד התקנים שמחוברים ב״אינטרנט של הדברים״, יש לפחות 100 אנשים שגם המקרר שלהם אוסף עליהם מידע. מאוד קשה לדמיין עולם בו כל המידע האישי והיסטוריית החיפושים, הקניות, התכתובות שלנו מתאדים מהעננים ונמחקים מהשרתים, עולם בו פרטיות חוזרת להיות נורמה חברתית, אחרי שמארק צוקרברג הכריז על מותה ב-2010.