לאן נעלמו המשקיעים הזרים

חוסכים מעבר לים
לכל מי שחי במציאות הנוכחית, ידוע שהקורונה הביאה לשינויים והשפעות מרחיקות לכת בתחומים חיים רבים. אחד הבולטים שבהם, זו הכלכלה שספגה מכה אנושה כתוצאה מהתפשטות הנגיף. עם זאת כמות החיסכון וההשקעה במשק כמעט ולא ניזוקו, וירדו באחוזים בודדים בלבד בהשוואה למצב דאשתקד. ניתן לתלות זאת באווירת המשבר שיצרה אי ודאות גדולה במישור הכלכלי אצל ישראלים רבים, שעקב כך אימצו את הסיסמה "לשמור פרוטה ליום סגריר" על פני "אכול ושתה כי מחר נמות". במקום לשלוף את כרטיס האשראי או הארנק הדיגיטלי בלי חשבון, הישראלי המצוי החל לפתח בגרות כלכלית ולהעדיף את פוזיציית החסכן על פני סטטוס הצרכן.
עם זאת, למרות מצבו החיוני יחסית של החיסכון המשקי, הבורסה הישראלית לא נהנית מפירותיו. מדוע זה כך? הגופים המוסדיים, בתי ההשקעות והבנקים המקצועיים ,שמנהלים את הכסף של כולנו, מעדיפים להשקיע את הכסף מעבר לים בבורסות זרות. סיבה בולטת לכך היא הנטייה להשקיע בבורסות מבוססות חברות טכנולוגיות, שחוות פריחה בעת האחרונה. הבורסה הישראלית לעומת זאת מתבססת בעיקרה על ענפים שספגו פגיעה עקב המשבר כגון נדל"ן ופיננסים, ולכן לא מצליחה להתרומם.
המצב הזה בעייתי מכמה סיבות. לבורסה המקומית השפעה ישירה על הכלכלה שלנו. פירוש הדבר שקיפאון בה משפיע על כולנו. הכסף הישראלי המושקע בורח מארץ הקודש ומגיע לארצות זרות (ארצות הברית בעיקר) וזה דבר בעייתי. בנוסף, ההשקעה בבורסות זרות על ידי גופים מוסדיים ישראלים היא חסרת טעם במידה מסוימת, שכן ההתמקצעות שלהם היא בניתוח נתוני המצב של הכלכלה והחברות הישראליות. בשביל להשקיע בחו''ל אין צורך בבית השקעות ישראלי, ולכן יש כאן משום התנהלות לא נכונה.

איפה כל המשקיעים ששיחקתי איתם?
בד בבד עם נהירת ההשקעות הישראליות החוצה, ההשקעה החיצונית גם היא נעלמה והאיזון הבורסאי נפגם. כסף יוצא החוצה אבל לא נכנס פנימה ואנחנו בבעיה. זה שלוש עשרה שנים שההשקעה הזרה בבורסה הישראלית לא גדלה. זאת בניגוד להשקעה המקומית בנכסים זרים שתפחה לממדים עצומים. הכלכלה היא עולם סבוך וקשה לנתח את הסיבות המוחלטות להיעלמות הזאת, אבל ניתן להניח שגם כאן פקטור הטכנולוגיה משחק תפקיד. בנוסף, מדובר במעגל שמזין את עצמו: התדרדרות מובילה להתדרדרות, תנופה מובילה לתנופה וככה במקרים רבים קריסה או עלייה קטנים מתגלגלים לנפחים הרבה יותר גדולים.

למרות הכל, יש מקום לאופטימיות
על אף מצבה המצער של הבורסה בעשור האחרון, בהחלט יש מקום לאופטימיות. לשוק הישראלי יש פוטנציאל ונתונים גבוהים שרק מחכים שיגלו אותם מחדש. בעולם ההשקעות נוטים כל פעם לחפש אחר הדבר החם הבא, ולישראל הנהנית משילוב נכון של מחירים נמוכים ואפשרויות רבות הגלומות בתוכה, יש את הרקורד המתאים לשאת בתואר.
עם זאת יש בפנינו באג טכני שעלול להיות לנו לרועץ. השקעות רבות נעשות כיום בעזרת אמצעים פאסיביים העוקבים אחר המדדים. אחת ההגדרות הרלוונטיות למכשירים אלו היא מצב השוק של המדינה. ישראל עברה מסטטוס של שוק מתפתח לשוק מפותח. מעבר שווה ערך מלהיות ראש לשועלים לזנב לאריות. בין "האריות" הסיכוי שיפספסו אותנו גבוה יותר, ללא התחשבות בנתונים המוצלחים שלנו. זו גם אחת הסיבות להיעלמותם של הזרים.
כדי לשמור על נימה אופטימית לסיום, נגיד שבכדי לחולל שינוי לא צריך הרבה. מספיק שמספר מוסדות זרים, אפילו שלושה או ארבעה, יזרימו כמה מיליארדי שקלים לכאן ונעלה שוב על הגל. זה ייתכן וזה אפשרי, ואולי עוד יבואו הזרים.