הפודקאסט של גורו נדל"ן – רמי ברכה, ממשקיעי ההון סיכון המוערכים בישראל - פרק 10
רמי ברכה הוא אחד ממשקיעי ההון סיכון המוערכים בישראל, בשיחה אחד על אחד על כסף, השקעות והתפתחות אישית.
הוא נכנס לשדה מוקשים בלבנון כדי לחלץ את חבריו וכתוצאה מכך עלה על מוקש ואיבד את ידו ורגלו. בשיחה חברית ובגילוי לב משתף אותנו רמי ברכה, אחד ממשקיעי ההון סיכון המובילים בישראל בתחנות חייו, בתובנות שקיבל לאורך הדרך ובראיית העולם שלו על החיים, על עצמו, על השקעות ועל טיפים למשקיעים ויזמים.
בשיחה עם גורו נדל"ן הוא לא מתבייש לספר על הפספוסים האישיים שלו, כיצד פספס את "Wix" ומה הלקח שלמד מכך. רמי ברכה: "יש לי מספר כדורים מוגבל במחסנית, אני לא מבזבז כדורים".
האיש שחתום על 15 אקזיטים מוצלחים, טוען גם היום שהוא לא ממש מבין בטכנולוגיה. להלן קטעים נבחרים מראיון שערכנו עימו:
- כל הכותרות
מי זה רמי ברכה?
אני חושב, אם יש דבר אחד שמאפיין אותי הוא שאני מוטה חלומות. תן לי חלום וזה ממלא אותי באנרגיה ואני ארדוף אחרי החלום הזה. בצד הנגדי אני גם יודע להתחזק משברו של חלום, חלומות לא תמיד מתגשמים ומחלקם אתה מתרסק; ואני חושב שאחד היתרונות שלי הוא שיש לי זיכרון חלש מאוד של כשלונות. אין לי צלקות, אני מנסה ללמוד את הלקח שלי. כמאמר השיר: "אני אלוף העולם בליפול ולקום כמו גדול".
השאלה הבאה היא על הפציעה והשינויים שעברת בעקבותיה...
הייתי קצין ב-890, 1983, אנחנו בעין זחאלטא בהרי השוף מעל דאמור. בוגי היה אז מפקד הגדוד ואני מ"מ צעיר. היה לנו מודיעין על חוליית מחבלים שצפויה להגיע מצפון ולעלות מאחת הוואדיות. מתארגן צוות של חבר שלי שהולך לסרוק את הוואדי הזאת ואני משמש ככוח חילוץ. אני מקבל הודעה בקשר: "רמי תגיע מהר, קובי נכנס לזירה ממולכדת, יש פצועים!".
אנחנו ממהרים לשטח, ואני רואה את קובי ועוד שני לוחמים שלו שוכבים פצועים בסמוך לטרסה מתחת לתא שטח שאנחנו נמצאים בו, ואנחנו מתארגנים לכניסה לתוך הזירה הזאת. שרון, המ"פ, הולך ראשון ואני הולך אחריו, נועץ יתדות בסרט סימון שנמתח מרגליו של שרון ומגיעים לטרסה כאשר אנחנו צריכים לרדת אותה ואני תוך כדי מחזיק אלונקה. אני רואה את קובי מסתכל עלי ממרחק של 15 מטר, כולו מפוייח ומלא דם כשהוא מחייך אלי חיוך עצוב ואני מחייך אליו בחזרה כאומר ״אני בא לחלץ אותך״.
שרון יורד בטרסה ועכשו תורי. אני רואה את שרון עומד סביב מצבור מוקשים שנחשפו בגלל הגשם.״שרון איפה דרכת?״ שרון מצביע על אבן בטרסה , אני מוריד רגל ושבריר שניה לפני הדריכה אני מבין שהאבן הזאת לא טובה. המחשבות רצות ״בוץ יבש בצד האבן..״ ״האבן הוצאה ממקומה הטיבעי..״ ״האבן ממולכדת״. מאוחר מדי, דרכתי, פיצוץ. מה הלקח מזה? הלקח הוא שהשטח מדבר, שולח סימנים כל הזמן, השטח אינו בעברית ולא באנגלית ולא בסינית, אבל הוא מדבר וחובתנו לזהות אותם בזמן אמת.
אני עף קדימה, נוחת על שתי הידיים, שוכב באמצע השטח ובוחן את מצבי החדש. אין לי כף רגל ושתי הידיים מרוסקות – יד שמאל כבר נראתה כמו סוג של נחש וביד ימין יש מין ביס ענק מעל כף היד. אני מזיז את האצבעות ביד ימין והן עובדות. אוסף את היד בעזרת יד שמאל, מניח אותה על גופי ואומר לעצמי ״אל תאבד הכרה.. תזהיר את הרופא בבית חולים שלא יוריד את היד.
אז מה למעשה הייתה המשימה הראשונה שלך אחרי הפציעה?
איבדתי הכרה במסוק והתעוררתי לאחר הניתוח, בלי כף רגל ובלי כף יד. אחרי שבועיים קשים שבהם התאבלתי על גופי ובקושי נגעתי במזון, חלמתי חלום ובו אני רואה את עצמי עומד שלם, פרופיל 97.. ההבדל היחיד הוא שהיד והרגל היו צבועות בשחור. התעוררתי לחלום חדש, להיות זה שבחלום. שלם לגמרי, למעט צבע אחר ביד וברגל.
ואני זוכר שאמרתי לאמא שלי שמעכשיו רק אוכל בריא, ומבחינתי הייתי ממוקד מטרה והתחלתי את השיקום שלי. ההורים שלי שלחו אותי באותה תקופה לטיול של "אחרי בית חולים" לאתר סקי. אבי אמר לי ״סע, תנוח, תהנה מהנוף״ ואמא שלי אמרה ״אם אתה לא עןשה סקי אל תחזור..״ מעולם לא עשיתי סקי לפני כן והתביישתי לרשום את עצמי לקורס סקי בגלל מצבי, אבל המשפט של אמא שלי לא הרפה ממני.
נרשמתי. נאבקתי להכניס את הפרוטזה לנעל סקי, נאבקתי לאחוז בציוד עד ההגעה למסלול הגלישה, פחדתי להתחיל לגלוש שמא אפול אני לא אוכל לקום, אבל בפעם הראשונה שנפלתי הבנתי שאני מסוגל לקום. הלקח שלמדתי מזה הוא שאין כמו נפילות. מהרגע שהבנתי שאני יכול לעשות סקי חיפשתי את האתגר הבא.
ומה הוא היה? מה היה האתגר הבא שלך?
התחלתי מריצה, ואחרי זה אופני שטח באתיופיה ובבורמה ואיפה לא, ואחרי זה טיפסתי על הקילימנג'רו באפריקה. האתגר הגדול מכולם היה לגלוש קייטסרף. אתגר לא פשוט לאף אחד ולי כמעט בלתי אפשרי. המון התרסקויות, פרוטזות שעפות לי במים, חודשים של תיסכול, אבל לוותר זו לא אופציה. הצלחתי.
אחד הדברים שאני אומר לאנשים הוא שאתם יכולים לעשות הכל. הכל. עוד דבר שאני אומר לאנשים הוא שלהיכנס לשדה מוקשים זה לא בהכרח רע, כי הנה אתם יוצאים משם עם תובנות. אבל הנה עכשיו אני בא אליכם ואומר שאתם לא חייבים להיכנס לשדה מוקשים כדי לקבל את התובנות האלו, הנה קחו אותן ממני.
ומה היה הריגוש הבא שלך?
התחלתי לזרום עם דברים, עשיתי דברים בשביל הריגוש. התחלתי ללמוד משפטים בשביל העניין וביום הראשון אמרתי לעצמי שאני לא הולך להיות עורך דין.
אבל סיימתי ללמוד ואז עשיתי סטאז' ובגלל שאני אדם תחרותי עשיתי אותו במקום הכי טוב – ש. הורוביץ – ואז אמרתי מה הלאה? הצטרפתי למשרד של נוחי דנקנר ועבדתי בו שנתיים ואז תפסתי את עצמי כי כל הזמן אמרתי שאני זורם עם מה שיהיה, עד שמישהי אמרה לי שרק דגים מתים זורמים. יש גבול לכמה שיכולתי לזרום בלי תכנון, אז עזבתי את המשרד של נוחי דנקנר ונסעתי עם אשתי לניו יורק.
עוד על המשך מסעו של רמי ברכה בניו יורק והחלטתו לחזור לארץ, והאם השקעה בנדל"ן היא משהו שמעניין אותו, תוכלו למצוא בפרק המלא של הפודקאסט של גורו נדל"ן בלינק הבא:
Spotify – פרק 10- רמי ברכה אחד ממשקיעי ההון סיכון המוערכים בישראל - כסף השקעות והתפתחות אישית- הפודקאסט של גורו נדלן | Podcast on Spotify
