פתוחים ובטוחים - איך להפוך את בית הספר למרחב בטוח ומכיל לנוער להט"בי?

אוכלוסיית הלהט"ב (קיצור של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, או באנגלית LGBT) כוללת מנעד של זהויות מיניות ומגדריות. עם זאת, למרות שאולי תמיד היו מונחים שמתארים נטיות מיניות כאלה ואחרות, רק לאחרונה החלו גופים עסקיים וציבוריים לחשוב כיצד אפשר להפוך את המרחב לבטוח ומכיל יותר – בעיקר עבור בני נוער וצעירים.
מלבד סערת גיל ההתבגרות שאותה חווים כל נער ונערה, נוער להט"בי נאלץ להתמודד עם שאלות קשות שמשאירות אותו במצוקה רגשית. לכן, התפקיד העיקרי של בית הספר הוא לגלות הכרה ולסייע לבני נוער בשלבים הקריטיים של קבלה עצמית. בנוסף, המרחב של בית הספר צריך להיות כזה שמאפשר להם לחיות כפי שהם היו רוצים ובוחרים לחיות.

איזה בעלי מקצוע יכולים ללוות את הנערים והנערות בבתי הספר?
החדשות הטובות הן שההכרה בתופעה מחלחלת כבר אל המוסדות האקדמיים שאחראים על הכשרת מורים. כך למשל, סטודנטים וסטודנטיות שחולמים על תעודת הוראה, נחשפים אל הנושא בשלב מוקדם בהסמכה שלהם, מקבלים כלים לבנות מערכי פעילות לכיתות חטיבת הביניים והתיכון, ואף מתנסים בהעברת סרטונים או פיתוח שאלות מנחות לדיון ומתן הסברים.
הבעיה היא שאי אפשר להשאיר את המורים לבד. מלבד המחנך או המחנכת שפוגשים כל יום את הילדים ולכן גם יכולים לשמור על קשר עם המשפחות, יש צורך במעטפת מקצועית רחבה יותר: החל מעובדים סוציאליים שמסייעים לנערים ונערות במצוקה, דרך עזרה פסיכולוגית במידה ויש בה צורך, ועד חיבור לגופים מוניציפאליים או פרטיים, שמפעילים מסגרות חינוך חוץ-פורמליות.
 התפקיד של כל סגל בית הספר בהקשר הזה הוא ללוות את בני הנוער בשלבי ההיכרות, לגלות אמפתיה ולתת השראה. על בית הספר לצאת מתוך נקודת הנחה, שבכלל לא מדובר רק בעניין מיני או מגדרי, אלא בתפיסת עולם. כתוצאה מכך, אם הנערים והנערות ירגישו שהם נמצאים במקום מכיל ומכבד, סביר להניח שגם התוצאות הטובות בלימודים לא יאחרו להגיע.

מה אפשר לעשות מול הכיתה?
המורה המחנכת, יועץ בית הספר או כל מורה שחשוב לו לחנך ולקרב על תפיסות מגדר ומשפחות מקשת הלהט"ב צריכים לקבל אוטונומיה מהסמכות המנהלת. באופן הזה, ניתן יהיה להעביר מערכי שיעור שלמים מול הכיתות השונות – או לכל הפחות להקדיש להם מינימום מספר שיעורי חינוך להכלה וסובלנות בכל שנה.
מבחינה פרקטית, קהל היעד העיקרי של תכנים מן הסוג הזה צריך להיות כיתות ט' עד י"ב. מטרות הפעילות יכולות להיות העלאת מודעות בקרב התלמידים והתלמידות לסוגיה הכואבת של להט"בופוביה, יצירת היכרות והתמודדות עם סוגיות רלוונטיות וכמובן ניסיון לרתום את התלמידים למאבק בהדרה. הציוד הנדרש להעברת תכנים כאלה יכול להיות בסיסי ביותר ולכלול רק פוסטרים, כרטיסיות ומצגות, כי מה שחשוב זה המסר ולא המדיום.
לסיכום, מפגש של תלמידי בית הספר עם זהויות שונות בקהילה היא חלק מהחובות של מערכת החינוך הציבורית. מלבד התרומה הישירה של התייחסות כזו אל נוער להט"בי, יש בכך מסר חינוכי קריטי, שיכול ללוות את התלמידים והתלמידות גם הרבה אחרי מבחן הבגרות האחרון. אם מוסיפים למשוואה את הקלות ואת מגוון התכנים העשיר והמעניין, מבינים מדוע זו משימה קלה וכאמור גם מתבקשת.