סדרת האג"ח הזו צפויה לעלות ב-50% - האם זו הזדמנות ולמה היא לא מתאימה לכולם?

מרץ 2020 ייזכר כתקופה שבה העולם העצר מלכת. מגפת הקורונה טלטלה  את הכל, גם את השווקים הפיננסים. מימושים בהיקפי ענק הפילו את השווקים בעשרות אחוזים. מפולת של ממש. אבל בחודש הזה קרה עוד משהו יוצא דופן – מדינת ישראל הצטרפה למועדון מצומצם של מדינות שהנפיקו סדרת חוב ל-100 שנה. אגרת חוב שעתידה להיפרע בשנת 2120 - חיסכון לנכדים-נינים למי שחושב לחכות עד הסוף (סדרת אג"ח ממשלתית דולרית ל-100 שנים עד 2120) 

כאשר ישראל הנפיקה את האג"ח, הריביות בעולם היו בשפל היסטורי, ממשלות וגופים מוסדיים חיפשו אחר אפיקי השקעה, וישראל, שהייתה אז עם דירוג אשראי חזק וכלכלה צומחת – הייתה יעד לא רע. המדינה הנפיקה מיליארד דולר בחו"ל ולכן הסדרה הזו נקובה בדולרים. הסדרה הונפקה עם קופון שנתי של 4.5% (משולמת פעמיים בשנה, 2.25% כל חצי שנה). 

בתקופה שאגרות חוב ממשלתיות ל-10 שנים העניקו תשואה אפסית ואף שלילית, היה ביקוש גדול לסדרה הזו, כך שבשלהי 2020 האגרת כבר הגיעה למחיר של כ-150 סנט (כ-50% תשואה).

מאז כולנו זוכרים מה קרה לריביות בעולם.  עליית ריבית יכולה להיות הרסנית לאגרות חוב ארוכות, ואכן כך קרה - עד סוף 2022 שער האג"ח כבר קרס ל-75 סנט, הספיק לתקן עם עצירת העלאות הריבית וחזר לרדת עקב התסבוכת המשפטית ואירועי המלחמה (גופים זרים מכרו אחזקות) עד לאזור 65 סנט. כיום היא נסחרת סביב 70 סנט, בעלת מח"מ של 15 שנה (המח"מ מתקצר מאוד בשל הריביות השוטפות והירידה במחיר האג"ח) והיא מעניקה תשואה שנתית של 6.5% (כאמור משלמת 4.5 סנט בשנה, 2.25 כל אפריל ואוקטובר).

השקעה יוצאת דופן

אז מה יש לנו כאן? כלי השקעה יוצא דופן עם שני צדדים ברורים:

1. הצד המפתה - תשואה שנתית של 6.5% שנים רבות קדימה, פוטנציאל לרווח הון משמעותי ונזילות יומית בשוק הבינלאומי.

2. הצד המסוכן - מח"מ ארוך חושף את האג"ח לשינויים קיצוניים בריבית ולמצבה הכלכלי והגיאופוליטי בישראל.

אני חושב שיש כאן כלי כחלופה להשקעות מסורתיות: רבים רצים היום להשקיע במדד ה-S&P 500. הם מתעלמים מרמות התמחור הגבוהות שלו בטענה שהם לא יודעים לתזמן שוק, שהשוק תמיד עולה והם בעצם רואים לנגד עינם תשואה ממוצעת של 7-8% וזה נהדר (לא חולק על כך), אך האם אין מקום לשקול מנגד חלופה הרבה פחות מסוכנת לכאורה (100% מניות מול אגרת ממשלתית) שתניב לנו תשואה דיי קרובה לזה ? גם כן שנים רבות קדימה.

אחרים מחפשים השקעות בנדל"ן גלובלי בטענה שהתשואה שאפשר לעשות שם היא סביב 9-10%, מזה יורד כ-2% דמי ניהול מערך הנכס ומיסים, מה שמשאיר שוב פעם – סביב 8%-7% תשואה שנתית. האם לא עדיף לוותר על קצת על תשואה, ולקבל נכס בטוח יותר שהוא נזיל ברמה יומית. נכס שיושב בחשבון הבנק שלי ולא נמצא בבלוקים במרחק שעות טיסה, במדינה זרה עם כל המשתמע.

אז יש כאלו שטוענים שהם לא משקיעים בנדל"ן בשביל התשואה השוטפת אלא מעריכים שייהנו מהשבחה. אבל השבחה עשויה להיות "בכל הכוח" דווקא באגרת החוב הארוכה. והנה ההסבר. נתחיל בבסיס. לאגרת מח"מ של 15 שנה, מח"מ (משך חיים ממוצע) הוא בעצם מונח שמסביר לנו תוך כמה זמן נחזיר את ההשקעה שלנו

המח"מ הו גם "מנוף" של האגרת כאשר יש שינויים בריבית. אגרות חוב ממשלתיות בחו"ל מושפעות בעיקר מ-2 דברים: התשואה של אגרות אמריקאיות עם מח"מ דומה וה-CDS של המדינות (פרמיית הסיכון) שזו בקצרה פרמיית הסיכון שמשקיעים מבקשים מעל הממשלתי האמריקאי. ברגע זה התשואה של הממשלתי האמריקאי (ל-30 שנה, המח"מ דיי זהה ולכן בר השוואה) נמצאת ברמות הגבוהות שלה (נושקת ל-5%) ואילו גם הפרמיה של מדינת ישראל לא ברמות הנמוכות שהכרנו ולכן מי שמאמין שתוך שנתיים-שלוש, רמת הריבית בארה"ב תרד נניח כפי שמעריכים ב-1.5% - ל-3%, ומצב המשק בישראל יחזור להיות כפי שהיה לפני כשנה וחצי-שנתיים, וכך גם פרמיית הסיכון של ישראל תרד ותצטמצם, ישנה אפשרות שהתשואה על האגרת הזו תרד לאזור 4.5%, כמו הקופון שלה.

במצב כזה האגרת תיסחר ב-100 סנט. בהנחה שקנינו ב-70 סנט, הרווחנו 30 סנט, בדרך קיבלנו עוד קופונים שנתיים בסך 4.5 סנט כל שנה, יש כאן רווח למעלה מ-50%, על אגח מממשלתי בכשנתיים. חשוב לזכור, זוהי תשואה דולרית, לכן ההשקעה הזו לא מתאימה לכל אחד. 

עוד בעיה - זו סדרה עם מינימום של 200,000 יחידות, זה יוצא כ-140 אלף דולר לחבילה. אז למי זה כן מתאים? ראשית כאלו עם יתרות דולר גבוהות שמעוניינים למשור עליהן במטבע הדולרי ולכן מעניין אותם לעשות תשואה דולרית. שנית, כאלו שחושבים שהסיכוי לרווח כזה גדול - למשקיעים לא משנה להרוויח בתשואה דולרית. רווח זה רווח ואפשר להמיר רווח דולרי לרווח בשקלים. 

הכותב הוא איתי חורי, מנהל תיקי השקעות בבית ההשקעות דולפין שמחזיק בסדרת האג"ח.