הסיפור הגדול של איגרות החוב בשבועות האחרונים, הוא החשש מפני עליית התשואות העולמית. התממשות סיכון הריבית, כלומר, עליית התשואות באג"ח הממשלתיות בארה"ב ובישראל, משפיעה על קבלת החלטות הן במח"מ והן בדירוג ההשקעה אליו אנו מעוניינים להיחשף. אבל דווקא עליית התשואות היחסית באיגרות החוב הממשלתיות, מהווה הזדמנות באיגרות החוב הבנקאיות.

המרווח בין אג"ח ממשלת ישראל שקלית לאג"ח אמריקנית לעשר שנים הצטמצם לרמה של 1.2%, ומבטא את הסתירה בין המשק המקומי לאמריקני. בעוד שהמשק המקומי מספק נתוני מאקרו מגמגמים הבאים לידי ביטוי בצמיחה מתונה, סביבת אינפלציה נמוכה ופוטנציאל להורדת ריבית נוספת, המשק האמריקני מראה סימני שיפור. שוק העבודה ושוק הנדל"ן בארה"ב מראים סימני שיפור והבנק המרכזי מחפש אסטרטגיית יציאה מהמדיניות המוניטרית המרחיבה, שאפיינה אותו בשנים האחרונות.

סיכום חצי שנתי של זירת האג"ח הממשלתיות מעלה, כי איגרות החוב הממשלתיות השקליות הארוכות סיפקו את התשואה השוטפת בה נסחרו בתחילת השנה, גם אם במחיר של סטיית תקן לא נמוכה. אבל מי שסבל בעת תקופת המימושים בנוסף לאג"ח הממשלתיות הן דווקא איגרות החוב הקונצרניות בדירוגים גבוהים, כדוגמת אג"ח בנקים, להן קורלציה גבוהה מאוד עם האג"ח ממשלתיות. מעניין כי דווקא איגרות חוב קונצרניות בדירוגים נמוכים פחות הושפעו מהסערה שהתחוללה באג"ח הממשלתיות, והמרווחים בהן אף הוסיפו לרדת בחסות זרימת כספי הציבור לאפיקים מסוכנים יותר.

אחת הדרכים באמצעותן ניתן לבחון ולכמת את נהירת המשקיעים לנכסי סיכון בסביבה הקונצרנית, היא בחינת הפער ההיסטורי של מרווח התשואה מעל אג"ח ממשלתיות במדד התל בונד צמודות בנקים למרווח במדד התל בונד צמודות יתר.

ראשית נציין כי המח"מ של שני המדדים דומה, ארבע שנים בבנקים ו-כ-3.6 שנים במדד התל בונד יתר, אך בעוד מדד התל בונד צמודות בנקים מורכב כולו מאיגרות בנקאיות, במדד התל בונד יתר משקל גבוה של כ-41% לאיגרות מענף הנדל"ן והבינוי. באופן לא מפתיע גם הדירוג הממוצע של מדד הבנקים עומד על הטווח של AA-AA+, ואילו הדירוג הממוצע במדד התל בונד יתר נמוך בקרוב לשתי דרגות דירוג ועומד בטווח של A-+AA-.

כפי שניתן לראות בגרף שלהלן, הפער בין מרווחי התשואה של שני המדדים מעל אג"ח ממשלתית נחתך בחדות בשנה האחרונה, מרמה של מעל ל-3% עד לרמה של כ-0.8% השוררת היום.

מלבד נהירת המשקיעים לנכסי סיכון, אחד ההסברים לצמצום האגרסיבי בפער הוא הנפקת תעודות סל על מדד התל בונד יתר שהזרימה ביקושים רבים לאיגרות הכלולות במדד היתר, כשמנגד מדד התל בונד בנקים טרם "זכה" להנפקת תעודות סל.

ברמה הכלכלית נאמר כי לזכות איגרות החוב הבנקאיות קיימות מספר נקודות אותן יש לציין. ראשית, ההפרשות לחובות מסופקים נמצאות במגמת ירידה מאז שנת 2009, כאשר ממוצע ההפרשות של חמשת הבנקים הגדולים עומד על כ- 0.4% בלבד מסך תיק האשראי. בנוסף, תיק ניירות הערך של הבנקים עבר בשנים האחרונות תהליך של הפחתת סיכונים, תוך גידול בחשיפה לאג"ח ממשלתיות. ולבסוף, יחסי הלימות ההון של הבנקים משתפרים בחסות הנחיות בנק ישראל. הון הליבה של הבינלאומי והפועלים נמצא מעל לרף של 9%, ואילו יתר הבנקים, להערכתנו, בדרך לשם. חשוב לציין כי שני הבנקים הגדולים צריכים להגיע ל-10% הון ליבה עד סוף שנת 2016, תוואי זה צפוי לחזק את ההון של הבנקים, והדבר בוודאי חיובי למחזיקי איגרות החוב.

לסיכום, רכישת אג"ח קונצרניות טומנת בחובה רכישה של סיכון ריבית וסיכון אשראי. באיגרות החוב הבנקאיות, סיכון הריבית הבא לידי ביטוי בעליית התשואות באג"ח הממשלתיות. לאחרונה, הוא התממש (בין אם באופן מלא ובין אם חלקי) תוך עליית תשואות שחלה ברבעון האחרון באג"ח הממשלתיות. לעומת זאת, ירד סיכון האשראי משמעותית לאור הנחיות בנק ישראל. כל אלו מובילים, להערכתנו, למסקנה שהאיגרות הבנקאיות חזרו לרשימת ההשקעות המעניינות, הן ברמה המסחרית והן ברמה הכלכלית.