משבר האג"ח הגיע גם ליפן: כבר שלושה ימים שהממשלה לא מכרה אג"ח

כבר שלושה ימים שלא מכרה הממשלה היפנית איגרת חוב לתקופה של 10 שנים - הנתון הנמוך ביותר מאז 1999. כבר תקופה שהבנק המרכזי ביפן - בניגוד למדיניות של בנק מרכזיים אחרים ברחבי העולם - מקפיד שלא להעלות את הריבית מעל לרמה עליה היא ישבה בשנים האחרונות (ריבית שלילית של 0.1%), וקבע כי ישאיר את הריבית לאג"ח של 10 שנים על כ-0.25%.

הבנק המרכזי של יפן ממלא תפקיד חשוב בשוק רכישות האג"ח הממשלתי, שכן הוא הרוכש הגדול ביותר שלו (בדומה למדינות רבות אחרות). האינפלציה מקשה על הגמישות הכלכלית של הבנק, ובכך הוא לא ביצע רכישה כבר מספר ימים רצופים.

גם לאזרחים היפנים והזרים כאחד אין רצון רב מידי לרכוש את האג"חים, שכן ידוע לאותם אזרחים כי אם ישקיעו בגורמים אחרים, ייצרו אלו תשואה גבוהה יותר על פני הריבית לתקופה של עשר שנים. כמו כן, מרבית המשקיעים הללו מעוניינים להשקיע לתקופות קצרות ולא ארוכות, ובכך השקעה של 10 שנים תחשב עבורם לנחותה יותר מאשר השקעה לטווח קצר.

מנגד, המשקיעים בשוק עדיין מצפים מהבנק המרכזי ביפן להעלות את הריבית הזו. האזרחים היפנים מצפים ללחץ גובר מצד הבנק הפדרלי על הבנק המרכזי ביפן, שצפוי לגרום לו לשנות את הגישה שלו בעתיד.

את הריביות כידוע החלו הבנקים המרכזיים להעלות מסיבה פשוטה - דיכוי האינפלציה. האינפלציה נגרמת, בין השאר, בגלל שיקולים שונים של היצע וביקוש. ברגע שהביקושים קופצים, וההיצע יורד (כי אין פועלים לייצר סחורה, אין סבלים שיעלו את הסחורה על הספינה, כי אין שייטים שישיטו את הספינה ממקום למקום וכו'), מביא הדבר באופן ישיר להעלאת מחירים.

לספקים ברור שהבנק יתן להם הלוואה בעלות נמוכה (כי אין ריביות) ובכך יוכלו לרכוש יותר בזול ולמכור ביותר יקר. לבנק המרכזים אין השפעה על הספקים, אך כן יש לו השפעה על הריביות. ברגע שיעלו את הריבית המרכזית במדינה - הריבית אותה הוא גובה על כל הלוואה שלוקחים הבנקים השונים במדינה - יאלץ הבנק להעלות את הריבית שהוא גובה מהלקוחות שלו, זאת על מנת שלא להיות בהפסד.