פרופ עלי קריזברג
צילום: עלי קריזברג
ניתוח

מה הן באמת הציפיות לאינפלציה והאם יש אנומליה בשוק אגרות החוב?

3 הסברים לפער בין התיאוריה הכלכלית והמציאות בפועל בשוק והאם ציפיות המשקיעים לירידה כה חדה באינפלציה הן ריאליות?

ניכר כי קיימת התמתנות מסוימת בשיעורי האינפלציה בארה"ב ובאירופה בחדשים האחרונים, אך עדיין רמת האינפלציה גבוהה באופן ניכר מהיעד של הבנקים המרכזיים. לא סביר כי רמת האינפלציה בחדשים הקרובים תתקרב ליעד, שהציב למשל הבנק הפדרלי האמריקאי (2.5%), ולפיכך בכירים בסניפים השונים של הבנק הפדרלי מתבטאים לאחרונה כי יש מקום להמשיך בתהליך העלאת הריבית. שוק ההון האמריקאי מגלם לפחות העלאת ריבית אחת של רבע אחוז דרך שערי הריבית לטווח קצר וגם - וזה מפתיע - דרך שערי הריבית הריאליים. תופעה זו עשויה להעיד על אנומליה בשוק אגרות החוב ועדות לכך מצאנו גם בשוק האג"ח הממשלתי האמריקאי וגם בשוק האג"ח הישראלי.

 

זה היה אמור לעבוד כך: שער הריבית הריאלי המשקף את יכולת הצמיחה ורמת הפרודוקטיביות של המשק נקבע תחילה על ידי כוחות השוק, שלאחר מכן מתמחר את הציפיות לאינפלציה ומוסיף פרמיית ביטוח הכרוכה בסיכון נמוך יותר של אג"ח ריאלי (צמוד מדד) והתוצאה הנה תמחור הריבית הנומינלית. בפועל זה כנראה עובד הפוך: השוק מתמחר את הריבית הנומינלית אשר ממנה נגזרת הריבית הריאלית. דבר זה יוצר אנומליה ברורה לעין.

 

בואו נתחיל כך. שיעור האינפלציה בישראל עומד כרגע 5-6%, תלוי אם מודדים את האינפלציה על סמך הנתון החודשי האחרון או על סמך השנה האחרונה. האם יש עוררין שהסיכוי בשנה הקרובה לראות אינפלציה של 2-2.5% הנו אפסי? בארה"ב ובצרפת עומד שיעור האינפלציה על כ -6%. הבנק הפדרלי בארה"ב כבר ויתר על מגמתו המוצהרת להוריד את שיעור האינפלציה לרמה של 2.5% מתוך הבנה שמדיניות אגרסיבית מידי דרך שערי הריבית עלולה לפגוע נואשות בסקטור הפיננסי. 

 

אך ראו איזה פלא: משתתפי שוק האג"ח הממשלתי סבורים שלא רק שהמטרה אפשרית אלא שאפשר גם לרדת לאינפלציה נמוכה יותר ממטרת הבנק המרכזי וזאת כבר בשנה הקרובה. לראיה, בואו נבדוק את ציפיות האינפלציה המגולמות בשוק האג"ח הממשלתי בתחילת יוני 2023. הנחנו פרמיית ביטוח רק של 0.35% למרות שיש להניח שבתקופת גאות באינפלציה פרמיית הביטוח גבוהה בהרבה. בישראל הפרמיה עוד גבוהה יותר כדי לבטא את אי הוודאות הכרוכה בהכלת הרפורמה המשפטית.

הציפיות לאינפלציה מחושבות כך:

האם סביר להניח כי שיעור האינפלציה בשנה הקרובה בארה"ב ירד ל-2.01%? מאוד לא סביר. מעניין לציין שבחדשיים האחרונים התרחשה ירידה משמעותית בשיעור האינפלציה הצפויה המגולמת בשערי הריבית האמריקאיים, ירידה השווה בגדלה לצפי של... העלאת הריבית הצפויה בשיעור רבע אחוז!! פרוש הדבר כי שערי הריבית הריאליים הנם נגזרים של הריבית הנומינלית ולא משתנים משפיעים. גם בישראל לא סביר ששיעור האינפלציה עד יוני 2024 יהיה רק 2.87%, מה גם שפרמיית הביטוח כנראה גבוהה מ- 0.35%. ניתן לציין כי הפערים באינפלציה הצפויה בין ישראל וארה"ב משקפים צפי לפיחות בשקל בשנה הקרובה בשיעור של 0.88% גם ללא השפעת הכלת הרפורמה המשפטית (לפי גישה המכונה PPP).

 

מה יכול להיות ההסבר לכך?

אפשרות 1 - אם קיים מתאם שלילי גבוה בין התנהגות שער הריבית הריאלית והאינפלציה, קיימת אפשרות, לפחות תאורטית, שפרמיית הביטוח היא שלילית שכן הסיכון באג"ח צמוד עלול להיתפש כגבוה יותר מהסיכון של אג"ח נומינאלי. אפשרות זו, למרות שהיא קיימת, מנוגדת להגיון הכלכלי הטוען שהמתאם בין שיעור התשואה הריאלי ושיעור האינפלציה צריך להיות קרוב לאפס.

 

אפשרות 2 – בניגוד לאמור באפשרות 1, קיים מתאם חיובי די גבוה בין שער הריבית הריאלי והאינפלציה, דהיינו, כאשר שיעור האינפלציה גדלים, עולה גם שער הריבית הריאלי. לכאורה, עליה באינפלציה הייתה צריכה להשפיע על שער הריבית הנומינלי בלבד, אך המציאות מוכיחה אחרת. פרוש הדבר כי בשער הריבית הריאלי הגלום באגרות חוב ממשלתיות ישנו מרכיב אינפלציוני שאינו מוסבר על ידי התאוריה הכלכלית. 

קיראו עוד ב"אג"ח"

 

אפשרות 3 - קיימת סגמנטציה ברורה בין משתתפי שוק האג"ח הממשלתי (המלווים) לטווח הקצר ולטווח הארוך ולפיכך יכולה להיווצר אנומליה בציפיות לאינפלציה הגלומות בטווח הקצר של שערי הריבית לעומת הטווח הארוך. בשוק האג"ח הממשלתי האמריקאי אנומליה הזאת ברורה לעין: שוק האג"ח עד 10 שנים מתנהג שונה מהותית משוק האג"ח מ -17 עד 30 שנה. מעניין לציין שהתנהגות זו יוצרת הזדמנות ארביטראג' ברורה (קניית אג"ח לזמן t   ומכירה בחסר של סכום דומה של שני אג"חים: t-n   ו-  t+n)

 

לסיכום, ציפיות לאינפלציה הגלומות בשער הריבית אינן בהכרח שיקוף של אופטימיות יתירה מצד משתתפי השוק לגבי תחזית האינפלציה, אלא ביטוי למרכיב בתמחור האג"ח שאינו נהיר לתאוריה הכלכלית. מכל מקום, אם האינפלציה הצפויה גבוהה מזו המגולמת בשערי הריבית, אזי יש עדיפות ברורה לאסטרטגיה של קניית אג"ח צמוד מדד.

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    ארתור 01/08/2023 11:30
    הגב לתגובה זו
    תודה על הכתבה רואים פרי עבודה אני מניח שהאינפלציה בישראל תתמתן אך בטח לא לרמות של 2.87% בעוד שנה, אלא יותר מזה.
  • 7.
    אפשר הסבר על פרמיית הביטוח? (ל"ת)
    08/06/2023 19:44
    הגב לתגובה זו
  • יוחאי 09/06/2023 08:29
    הגב לתגובה זו
    פלוץ
  • 6.
    תותח (ל"ת)
    דן 08/06/2023 11:23
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    zz 07/06/2023 17:21
    הגב לתגובה זו
    חוקים ונוסחאות מתמחרים בפועל רק אם ניתן להפיק מהם רווחי ארבטראז ובמינוף גדול.... כנראה שאחרי עלויות וחיכוך וסיכון שולי לא ניתן...
  • 4.
    האמיתי 07/06/2023 03:19
    הגב לתגובה זו
    ושכחתם שיגיע מצב של קריסה של השווקים המנופחים שמוחזקים בכוח
  • 3.
    דמיקולו 06/06/2023 21:05
    הגב לתגובה זו
    ולכן אי אפשר לגזור שום מסקנה מנכס שהסחירות בו נמוכה
  • תגובה 07/06/2023 10:38
    הגב לתגובה זו
    בארה"ב נסחר/מונפק TBL ל 3 חדשים במחזור של למעלה מ... טריליון דולר
  • 2.
    וואו אני צריך לקרוא כמה פעמים כדי להבין (ל"ת)
    משה 06/06/2023 20:58
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    צודק 06/06/2023 17:47
    הגב לתגובה זו
    מגרף הציפיות האינפלציוניות ברור ששחר יקר יחסית לצמודי מדד. הרווח יחסית קטן מול האינפלציה. ובנוסף, מה הסיכוי שלא תהיה אינפלציה עם ממשלת הפופוליזם? אנרכיה מלא על מלא? לא תעלה אינפלציה? בהצלחה לנו עם ממשלת הליקוד
אגח
צילום: ביזפורטל

שוק האג"ח רותח, רואים סימנים של בועה?

המוסדיים שוחים בעודפי נזילות והחברות מנצלות את זה ומגייסות מיליארדים; כשהכסף קל הריביות הופכות נמוכות, וזה בדיוק המקום שבו מתחילות להתעורר שאלות אם לא מדובר במבוא לבועה.

תמיר חכמוף |

בתקופה האחרונה מורגשת בשוק המקומי תופעה שקשה להתעלם ממנה: גל גיוסי חוב בהיקפים משמעותיים, שכולל בעיקר חברות נדל"ן, קטנות כגדולות, אשר מצליחות לגייס סכומים עצומים, ובקלות. המגמה הזו התחזקה בשבוע שעבר שנמשך גם אל תוך השבוע הנוכחי, כאשר בתוך שבוע אחד בלבד גויסו בשוק המקומי כ-6.7 מיליארד שקלים באג"ח, כשחברות הנדל"ן לבדן אחראיות על יותר מ-5 מיליארד שקל. 

לשם השוואה, מדובר בעשירית מכל מה שגויס בשוק הקונצרני במחצית הראשונה של השנה (מדובר בשבוע אחד בלבד כן?), שעמדה בעצמה על שיא של 70.5 מיליארד שקלים.

זה קורה בעיקר כי יש הרבה מאוד כסף שמחפש לאן ללכת, בעיקר אצל המוסדיים. כבר כתבנו לא מעט על התיאבון שלא רואה שובע בשבועות האחרונים, כאשר כל הקצאה או מכירה של מניות מטעם בעלי עניין מלווה בביקושים חזקים מצד המוסדיים. בנוסף, אחרי העליות החדות שנרשמו בשוק המניות מתחילת השנה ובמיוחד בשבועיים האחרונים, לא מעט משקיעים פרטיים בחרו לחזור לשוק המקומי על חשבון השקעות בחו"ל, וייתכן שגם להוריד קצת את רמות הסיכון שלהם. הכסף זורם בין היתר לקרנות עם פרופיל סולידי יותר, שבנויות בעיקר על אג"ח, דרך הגופים המוסדיים, הפנסיות, הגמל וההשתלמות, שהיו חייבים לקנות בשוק ולמצוא אפיק השקעה יציב ומיידי. זה מצטרף למגמה רחבה יותר של חזרת השקעות לישראל מצד המשקיעים הזרים, בין היתר על רקע התחזקות השקל מול הדולר והיורו, ומבט מחודש על שוק האג"ח המקומי כבטוח יותר ברקע ירידת פרמיית הסיכון.

שבוע שובר שיאים

בשבוע האחרון זה בלט במיוחד בקרב חברות נדל"ן. קבוצת עזריאלי הובילה את המגמה עם הרחבה של סדרת אג"ח ט', שבה ביקשה לגייס 1.8 מיליארד שקל וזכתה לביקושים של לא פחות מ-3.4 מיליארד. ביג גייסה כמעט 580 מיליון שקל בשתי סדרות חדשות (כ"ב וכ"ג) בריביות נמוכות יחסית, סביב 2.74%-2.78% צמוד למדד כאשר קיבלה ביקוש של כ-1.4 מיליארד שקל. ישרס גייסה 550 מיליון שקל דרך סדרה י"ט, אשטרום נכנסה לתמונה עם גיוס של כחצי מיליארד שקל, ואדגר הוסיפה 220 מיליון שקל נוספים.

אבל לא רק הגדולות. גם חברות נדל"ן מניב קטנות יותר גייסו סכומים משמעותיים. נתנאל מניבים, שבשלב מסוים בשנה שעברה נסחרה בשווי של כ-60 מיליון שקל בלבד, השלימה גיוס של 220 מיליון שקל בהנפקה שזכתה לביקושים של פי שלושה מהסכום. הריבית שם עמדה על כ-3.4% צמוד למדד. קבוצת גבאי, שהנפקתה נחשבת כהכנה לכניסה רחבה יותר לשוק ההון, גייסה 150 מיליון שקל באג"ח בריבית גבוהה יחסית של 7.35%. גם חברות חדשות לגמרי, כמו ג'י טי נדל"ן של גבריאל טרבלסי, הצליחו לגייס 130 מיליון שקל בריבית של 3.4% צמוד.