על מניה שעלתה 350% תוך פחות מחצי שנה, כדאי לקנות?
בטורים הקודמים התייחסתי לדרכי קבלת ההחלטות של המשקיע במצבים שונים. אחד מהמצבים הללו היה כאשר המשקיע מביא את היסטוריית המסחר שלו אל הפעילות הנוכחית ובמילים אחרות "סוחב" עימו משקעי עבר ובשל אירועים שקרו הוא מושפע מפחדים, חששות ומתקשה להתמודד עם הפחד להפסיד ולעיתים אף עם רצף של הפסדים המכונה גם אפקט המגמה השלילית.
לבקשת מאיר ששלח לנו מייל אשמח לשתף אתכם באירוע מחיי המסחר שלי והכל כמובן בהקשר הפסיכולוגי. למען הגילוי הנאות אומר שגם אני משקיע בשוק ההון לא מעט והדוגמא שאביא הינה מניה בה אני משקיע בחודשים האחרונים ומחזיק בה נכון לכתיבת טור זה.
כמובן שאין בכוונתי לתת המלצה כלשהי אלא לפרוס בפניכם את מנגנון קבלת ההחלטות שלי שכן אני מאמין שמשקיעים נתקלים באירועים דומים מידי יום.
כמי שמנהל תיק עצמי, אני מרשה לעצמי מידי פעם "להשתגע", משמע להשקיע חלק מהתיק, 2.5%, במניה שרמת הסיכון שלה עולה לעין ערוך על סיכון התיק הממוצע. שוב, לא הייתי עושה את זה בכספו של אחר אך בכספי שלי אני מרשה לעצמי להשתעשע מידי פעם...
המניה בה אני משקיע נסחרת בניו יורק והיא מניה של חברה לא גדולה שסימולה GGWPQ.
במהלך מאי השנה הציע לי חבר הפעיל בשוק ההון לקנות את המניה, החבר שמנהל תיקים בעצמו מחזיק אותה בתיקו האישי ולא בתיקי הלקוחות שלו, הוא תיאר בפניי את פוטנציאל המניה, אמר לי שמחירה הנוכחי הוא 3 ומשהו והוא מאמין שהיא יכולה להכפיל את עצמה. נשמע טוב? גם אני חשבתי ככה, ואז הוא סיפר לי שהמניה כבר השלישה את עצמה במהלך 5-6 החודשים האחרונים בהם הוא מחזיק במניה. מספר מילות ברכה הוחלפו ואני חשבתי לעצמי איך הוא לא סיפר לי קודם, הוא הרוויח 350% על המניה ועכשיו הוא מספר לי שהיא תכפיל את עצמה?
מצד אחד רציתי לקנות, בכל זאת מניה שתכפיל את עצמה, מצד שני, החל הפחד לנקר בי, הרי המניה כבר עשתה מאות אחוזים בלעדיי. אם אכנס עכשיו ואפסיד אני הרי אידיוט, כל אחד מבין שמניה שעולה כל כך הרבה עלולה לרדת, ומצד שני אם לא אכנס והמניה תכפיל את עצמה שוב לא ארגיש טוב במיוחד.
הסיטואציה אליה נקלעתי נגרמה בשל העובדה שהפעם, בניגוד לפתיח של טור זה, ההסטוריה היא של המניה ולאו דווקא של המשקיע, ההסטוריה של המניה גורמת למשקיע לעבד את נתוני המניה, נתוני השוק וכל מידע נוסף המצוי ברשותו.
מהו תהליך עיבוד המידע של מקבל ההחלטה?
בכל אירוע המוביל לצומת החלטה מסתייע המשקיע במידע שהשכיל לאסוף מסביבתו. ברם, תהליך איסוף המידע מהסביבה אינו תהליך מכני פשוט לכאורה של קליטה עיבוד ופליטה של מידע, אלא תהליך דינמי שבו המשקיע מבצע תהליך אקטיבי על המידע החיצוני שהוא אוסף ונחשף אליו.
התהליך האקטיבי על המידע האובייקטיבי מתואר דרך מושג "מנגנון הפילטרינג" הוא מנגנון הסינון. מנגנון הפילטרינג מתאר מצב בו המשקיע, אוסף המידע, משליך מבנים פנימיים שהינם תולדה של מבנה אישיותו, מצבו הזמני ובעיקר המניעים שלו על המידע. המבנים הפנימיים מקפלים בתוכם את הציפיות, הצרכים, החששות, החרדות, התשוקות המאוויים וכו'. כולם כאחד הינם גורמים רגשיים ואישיותיים הפועלים על המשקיע בכל רגע נתון ובעיקר ברגעים טרום החלטות בעל סיכון ברור.
מכאן שהמידע שלכאורה הינו אחיד לכל המשקיעים מקבל איכות, צורה, תוכן ולמעשה פרשנות בהתאם למערכת הפסיכולוגית הקולטת את המידע. דוגמא המתארת באופן פשטני את כוחו של מנגנון הפילטרינג היא כאשר שני משקיעים מתבוננים באותו ובמקום ובאותו זמן באותה כוס מים. משקיע אחד יראה את חצי הכוס המלאה והמשקיע השני יראה את מחצית הכוס הריקה. אם ידרשו המשקיעים לתמחר את הכוס, סביר שימצאו פערי מחיר הנובעים מראייתם, הערכתם את הכוס ופרשנות המידע. באיזו מידה כל אחד מהם צמא, על זה כבר נאמר שהמשקיע רואה את מה שהוא רוצה לראות ולאו דווקא מאמין למה שהוא רואה.
אני מניח שכל משקיע נדרש לדילמה הזאת, אני אגב החלטתי לקנות, כשהגיעה המניה ל-8 מכרתי מחצית מהכמות, פחדתי!!! התמודדתי עם הדילמה כמה עוד יכולה לעלות מניה שעלתה מאות אחוזים? שוב השלכתי פנימה מבנים אישיותיים, פחד להפסיד. ואז אמרתי לעצמי שאם אני ממשיך להסתכל על המניה כדאי שאפרד מההסטוריה שלי ואף מההסטוריה של המניה. הדרך היחידה להסתכל על מצב שכזה הוא פשוט להזיז את נקודת ההתייחסות. השאלה שאני צריך לשאול את עצמי היא, האם המניה מתומחרת בחסר או ביתר בנקודת הזמן הנוכחית ורק על פי שאלה זאת לקבל החלטות.
המניה המשיכה כמעט ל-11 ואז במספר ימים נפלה שוב לאיזור ה-7.5 בכדי להזכיר לי כמה שבריר הוא השוק והמניה הזאת בפרט. החלטתי שאני מגדיל את הפוזיציה במניה רק שהפעם אני לא סופר את הרווח שנצבר מ-3.5 אלא קובע נקודת התייחסות חדשה והיא 7.5.
נכון להיום אני מרוויח בהשקעה הנוכחית כ-60% ונראה לי שהפחד אוחז בי שוב. אני מזכיר לעצמי שכל רגע נתון הוא רגע בו אפשר לקנות ולמכור ולכן כל רגע הוא נקודת האפס שלי. בכל יום בו אני בוחן האם לקנות או למכור את המניה אני מתחיל מחדש ואינני נותן להסטוריה של המניה או שלי להשפיע על החלטתי.
כמובן שבמרחב השיקולים שלי נכנסים שיקולים נוספים שהינם כלכלים, טכנים והתנהגות השוק. בטור זה התייחסתי רק לנדבך האישי הפנימי זה שמחפש לו נקודת התייחסות וזווית ראייה שמנטרלת את הפחדים ואת המטען שהמשקיע מביא איתו לשולחן ההחלטות.
מסקנה - תזיזו את הצירים. קיבעו נקודת התייחסות ריאלית ועדכנית. אל תתנו להסטוריה או לפחד להכתיב את החלטת ההשקעה. כל יום וכל רגע במסחר הוא נקודת מכירה וקנייה חדשה.
נשמח אם תצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לקבלת עידכונים
אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל.
לשליחת שאלות ניתן ללחוץ על שם הכותב.
