אנחנו מוכרים סוכר לא שקים...

היה היה סוחר אחד (ממש לא חשוב מאיזה עדה) שמכר סוכר בשוק. הוא הקפיד למכור בדינר אחד פחות משאר הסוחרים אשר הורידו והורידו מחיר ולא הצליחו למכור כמו אותו סוחר.

לבסוף הם התאגדו והורידו את המחיר למחירי עלות, "אפילו לא נרוויח העיקר שגם אנחנו נמכור..." אמרו. הסוחר מצידו מיד הוריד את המחיר לאפס ותור הלקוחות רק גדל בעוד ששאר הסוחרים נשארים קרחים.

בתיסכול רב וללא הבנה איך ניתן למכור בהפסד כה גדול, הם חיכו לערב ותפסו אותו בסמטה צרה ואפלה. "גלה מיד את הסוד או תמות" הם לחשו. ללא ברירה הוא נאלץ לספר להם כי הסוכר לא מעניין אותו כלל והוא המוכר הבלעדי של השקים הריקים המשמשים את החקלאים למילוי סחורה אותם הוא מוכר במחיר הגבוה פי 3 ממחיר הסוכר והוא פשוט היה צריך משהוא שירוקן לו את השקים..

ולמה אני מספר את המעשייה הידועה הזו? פשוט מאוד. כשהרשות לני"ע אילצה את הקרנות לבצע מכרז תפעול וברוקראז... הציעו הבנקים מחיר תפעול מתחת למחיר העלות ומחיר ברוקראז אפס.

בדומה לסוחר, את הבנקים לא ענין תפעול הברוקראז שכן קל מאוד להפסיד בשוק צפוף זה במיוחד אם זה רק לטווח הקצר (כשאיכות ממש לא נספרת), והם רק רצו לשים את היד על הפצת הקרנות וקבלת הון גדול של פקדונות היושבים בקרנות אותם הם יוכלו להלוות בשוק, קצת פחות תחרותי והרבה יותר רווחי.

מחיר הסוכר האפסי ישרור רק בטווח הקצר בעוד בעתיד הקרוב מחירו יזנק ללא תחרות אמיתית והאיכות של הביצוע תירד כבר מההתחלה שכן אין היא פקטור בקבלת הברוקר, ואין היא נמדדת כלל ע"פ תנאי המכרז.

מעניין אם ועדת בכר התכוונה באמת שהבנקים יתפעלו את הקרנות, יבצעו ברוקראז לקרנות ויפיצו את הקרנות, בעוד את כאב הראש הרגולטורי הם מכרו במחיר נאה החוצה תוך שינוי לא מוסרי ולא תחרותי בכללי השוק והמסחר.

כמה עניינים שצריך לסגור לפני שהולכים לכספומט

ואם מזכירים את הרשות לני"ע מספר מחשבות על הצעת הרשות להנפקות בשיטה האמריקאית ATM. שיטה בה החברה תוכל לפרסם מיני מדף וב-90 יום אחרי למכור במחיר שוק לפלוני אלמוני (ללא ידיעתו) סחורה נוספת כהנפקה שניה (מוגבל עד 10% מהכמות הרשומה למסחר) כשהיא חוסכת תשקיף מפורט , הסבר כללי, הכרזה פומבית על היום המיוחל, מתן סוכריות לקונה הפוטנצאלי, מתן הנחות וסתם בירוקרטיה מיותרת.

אם הרשות רוצה פתאום גם לעזור לשוק ההון המדמם, למה לא להתחיל בהרבה מקומות בעייתיים הנמצאים בתור הרבה הרבה קודם? למה דווקא היא מחליפה כובע ומציעה הצעה (דווקא מעניינת) זו?

ואם כבר שואלים, להלן שאלות נוספות שמיד צצות:
1. האם לא מטריד את הרשות כי הקונה ידולל ברגע קנייתו ללא ידעתו?
2. האם הקונה היה קונה במידה וידע שזו ? האם לא היה דורש הנחה? סוכריה? או ב"חינם" משהו?
3. האם הדרך המהירה (וזה אכן מהיר ויעיל לחברה) להנפקה לא פוגעת בגילוי הנאות והוצאת תאריך קבוע וידוע להנפקה?
4. האם סחרני הנוסטרו הגדולים ילחצו את הנייר לאחר ההודעה והנייר ירד, האם המנפיק יחוייב למכור? או שהוא יוכל לבצע ספקולציות ולהאריך את היום המיוחל?
5. האם אין כאן כר נח למניפולציות עסקיות בתוך ה-90 יום? והאם אפשר להודיע מספר פעמים בשנה על אפשרות להנפקה בתוך 90 יום או שרק פעם אחת בשנה?
6. האם הרשות לא לקחה כאן בדיוק את הצד אותו היא מבקרת תמיד?

נכון שיש כאן בעיה בשיטה אבל עדיף לטפל בה ולא לייבא שיטה בעייתית מארה"ב שגם עליה יש הרבה ביקרות בחו"ל. להערכתי ברור שהרשות מודעת לבעיתיות של שיטה זו שבאה ממקום בו כל שיטת ההנפקות בשוק הראשוני שונה משמעותית מהנעשה כאן בישראל ולכן היא הגבילה את ההנפקה ל-10% מהון החברה, מה שבעצם מעקר את רעיון גיוס ההון המשמעותי מלכתחילה.