פרשת מקץ: למה צריך להתכונן כל הזמן לגרוע מכל?

בפרשת השבוע נמשכת רכבת ההרים, המאפיינת את חייו של יוסף. הוא מתחיל אותה בבית סוהר ומסיים אותה כאיש החזק במצרים, כשאחיו באים אליו לבקש אוכל בזמן הרעב בלי לדעת את זהותו. הדרך של יוסף לתפקיד הרם עוברת דרך ליבו של פרעה בזכות תכנית אופרטיבית אותה הוא הוגה.

הפרשה מתחילה בחלומות שחולם פרעה ומטרידים אותו, יוסף נקרא מהכלא לסייע כמי שיש לו רקורד מוכח בפתרון חלומות. יוסף אכן מציע הסבר לחלומות פרעה במסגרתו עתידים לבא על מצרים שבע שנות שפע ולאחריהם שנות רעב. יוסף מציע לפרעה לנצל את שנות השובע לאגור מזון לקראת שנות הרעב. ההצעה שלו מתבררת כהצלחה כשאנשים מחוץ למצרים (בניהם אחי יוסף) באים לבקש סיוע בזמן הרעב. 

הפתרון שלו מלמד אותנו על החשיבות בהכנת עתודות כהכנה לרגעי שפל. במילים אחרות - חשיבות החיסכון.  

זה נכון לגבי אנשים פרטיים, משקיעים וחברות - ימים רעים ושפל לא פוסחים על אף אחד. אדם או חברה מצליחה לא נמדדים ברגעי השיא אלא בעיקר ביכולת להתמודד עם רגעי השפל והאתגרים הנלווים אליהם. אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, יוסף הוא דוגמה מצוינת לכך, ניסיון החיים שלו והבנת השבריריות שבקיום הוא שמאפשר לו להגות את התכנית העסקית.  

המהפך בחיי יוסף - מאסיר לאיש החזק במצרים
לאחר שפרשת השבוע הקודמת נסובה סביב נושא החלומות, הנושא ממשיך ללוות אותנו גם בפתיחת פרשת השבוע מקץ. שנתיים אחרי שיוסף פותר את חלומות שרי פרעה, ולאחר ששר המשקים שב לתפקידו חולם פרעה שני חלומות דומים. בראשון, שבע פרות יפות ושמנות נבלעות על ידי שבע פרות דקות ורעות. בשני, שבע שיבולים דקות ושדופות בולעות שבע שיבולים בריאות וטובות. החלומות גורמות לו למורת רוח, ואף לו אחד מאנשיו מצליח לספק פתרון עבורו: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה".

לאחר שנואשו מלמצוא פותר לחלומות פרעה, נזכר שר המשקים ביוסף ומספר לפרעה כיצד פתר יוסף לו ולשר האופים את חלומותיהם: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר־לוֹ וַיִּפְתָּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר". פרעה מצווה להביאו במהרה, ואכן יוסף מתגלח ומחליף בגדים לקראת הפגישה עם פרעה. בפגישה לא שוכח יוסף להדגיש שהתהילה לו לא: בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה". 

לאחר שפרעה מספר לו את חלומותיו מציע יוסף את פתרונו, לפיו לא מדובר בשני חלומות נפרדים, אלא בחלום אחד עם מסר משותף. שבע הפרות ושבע השיבולים הטובות והמלאות הן שבע שנות שפע שעתידות לבוא על מצרים. לעומת זאת, שבע הפרות ושבע השיבולים הרעות והרזות הן שבע שנות רעב שיבואו אחריהן.

פרעה נחרד מדברי יוסף, אך יוסף ממהר להציע לו תכנית פעולה, לאסוף את התבואה שתגדל בשנות השובע לשמור אותה, ולחלק אותה בשנות הרעב. הדבר מוצא חן בעיני פרעה: "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל-עֲבָדָיו". מלביש אותו בבגדי מלכות, ממנה אותו להיות אחראי על תכנית איסוף התבואה, בכך הופך יוסף במהרה לאחד האנשים החזקים במצרים.

להתכונן לרגעי השפל גם בשיא
על השאלה מה יש ביוסף שמאפשר לו לפתור חלומות עסקנו בצורה נבחרת בשבוע שעבר. אך נדמה שבפרשתנו מצטרף אלמנט נוסף לסל התכונות של יוסף והוא סיפור חייו. חייו של יוסף ידעו עליות ומורדות מהבן המועדף בבית אביו הוא מתדרדר עד לבית האסורים במצרים. רק מי שידע תקופות קשות מסוגל לנפק תכנית שמכינה עתודות ליום קשה.

בחיינו אנחנו יודעים תקופות טובות לצד תקופות רעות, כפי שאנחנו נוכחים לגלות לעתים החיים מלאי תהפוכות. כשאנחנו למעלה קשה מאד לחשוב על יום קר וחשוך, אבל בצורה כזאת האו אחרת הוא כנראה יגיע. יוסף לא שוכח את רגעי השפל גם כשהוא עומד לפני פרעה וגם כשכל אוצרות מצרים מופקדים בידיו, הוא יודע שיום רע בא יבוא ועליו להתכונן.

כפי שאנחנו למדים מסיפור יוסף הדבר נכון גם לחיים וגם לעולם העסקי כלכלי. בדומה לחיים גם העולם הכלכלי בנוי מרגעי שיא לצד רגעי שפל בלתי נמנעים. השוק לא יכול להיות בשיא תמיד ואין איש או גוף שלא יודע רגעי שפל. החכמה היא לזכור גם כשנמצאים בשיא להשאיר עתודות שיעזרו לצלוח תקופות קשות וחשוכות כי בין אם נרצה בכך ובין אם לאו הן יגיעו. זה מכון לאנשים פרטיים וזה נכון לחברות המפתח להצלחה לאורך זמן לא טמון ברגעי השיא אלא ביכולת להתמודד עם האתגרים שתקופות קשות יותר.  

מה הקשר בין יוסף למשביר 365
בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, על רקע המצב הכלכלי הקשה בארץ,  פעלו נציגי הפועלים בהסתדרות הציונית להקים מוסד שירכוש בסיטונאות וימכור מצרכים למתיישבים ופועלים במחיר עלות וללא רווח. לצורך כך הוחלט על הקמת גוף בשם "המשביר המרכזי", את השם, טבע ברל כצנלסון, ממנהיגה הבולטים של תנועת העבודה, בהשראת סיפורו של יוסף בפרשתנו. המשביר היה למעשה גוף כלכלי של ההסתדרות הכללית שנועד לרכישה ואספקת ציוד בתחומי הקמעונאות, החקלאות והציוד הטכני וההנדסי לחברי אגודות צרכניות ומשקים חקלאיים. זאת ברווח נמוך מאוד, על מנת לסייע למפעל ההתיישבות ולתמוך בפועלים.

בפרק מ"ב כאשר אחי יוסף מגיעים למצרים בכדי לחפש אוכל מתואר יוסף כך: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל־הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל־עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" . השם המשביר כמי שאוגר מזון בשעת השפע ומספק אותו לעם בשנות הבצורת, התאים לברל כצנלסון לייעודו של המשביר אות הקים.  

בשנת 1944 הוקם המשביר לצרכן על ידי המשביר המרכזי, כזרוע קמעונאות לצורך מכירה ישירות לצרכנים. כמו יוסף גם המשביר ידעה עליות וירידות במהלך השנים. בשנים האחרונות המשביר בשליטתו של רמי שביט, איש קמעונאות וותיק. המשביר היום היא כבר כמובן לא "המשביר" של תקופת יוסף. המטרה שלה היא לייצר רווח לבעלי המניות ולא לרווחת הציבור. אך בשנים האחרונות החברה מתקשה להרוויח מהפעילות השוטפת - החברה סובלת משחיקה במכירות וברווחיות, ולמרות שבהדרגה הקטינה את חובותיה, היא בתקופה מאתגרת.