פרשת ויגש: היכולת ללמוד מטעויות ולקחת אחריות

בתחילת פרשת השבוע ויגש, סיפור יוסף והאחים מגיע לשיאו, עם נאומו של יהודה בפני יוסף. הנאום מצליח לחדור את הדמות שיוסף מסגל לעצמו, והוא נשבר וחושף בפני אחיו את זהותו האמתית. נאום יהודה מצליח בזכות התהליך שעבר יחד עם אחיו לצד יכולות נאום ורטוריקה.

יהודה מתחיל את נאומו כשהוא בעמדת נחיתות אך בזכות רטוריקה ופניה ישירה אל הרגש של יוסף, הוא מצליח. אך מעל כל אלה, נמצאת היכולת של יהודה לקחת אחריות בתור מנהיג, במיוחד כשכל הקלפים נטרפו. היכולת לדעת לקחת אחריות, ולהכיר בטעויות היא הכרחית עבור כל אדם אך במיוחד עבור מנהיגים. מנכ"לים של חברות הם מנהיגים - כשהכל עובד כמו שצריך הם כמובן לוקחים אחריות, אבל כשהדברים מתהפכים הם מתרחקים מאחריות. הסיפור הכי גדול בשנים האחרונות הוא הטעויות הגדולות של הנהלת טבע - ארז ויגודמן, המנכ"ל לשעבר ואייל דשא סמנכ"ל הכספים, עשו מהלכים שגויים במהלך הכהונה, ובמיוחד זוכרים להם את רכישת אלרגן בקרוב ל-40 מיליארד דולר, אירוע שגרם להתמוטטות החברה. זה לא רק חוכמה בדיעבד, ידעו על זה כבר בעת הרכישה - אבל המנהלים התעקשו, ובהמשך גם לא לקחו אחריות, דבקו בגישתם, ורק הכבידו יותר ויותר על החברה.   

לקיחת אחריות עלולה להיתפס באופן שגוי כחולשה, אך בטווח הארוך היא מתגלה כהכרחית וכחוזקה משמעותית. זה נכון עבור מנהלים, עובדים וגופים, הנמדדים כולם דווקא ברגעים מאתגרים. מי שמצליח ללמוד מטעויות וניסיון העבר ישכיל להימנע מכניסה לאותם בורות אליהם נכנס בעבר.

קורות האחים במצרים
בכדי להבין את נאום יהודה יש לשוב לפרשה הקודמת, ולהזכיר בקצרה את מהלך העניינים שהביא את יהודה להתחנן על נפשו בפני יוסף. יוסף הפך לאיש החזק במצרים בעקבות פתרון חלומות פרעה והתכנית האופרטיבית אותה הציע למלך.

בהמשך הפרשה הגיעו אחי יוסף למצרים בעקבות הרעב לבקש אוכל, זאת מבלי להבחין בזהותו של אחיהם: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ". יוסף מנסה להבין מה עלה בגורל אביו, ואחיו הקטן בנימין, כמו כן הוא בוחר להאשים את אחיו בכך שהם מרגלים. הוא דורש מהם להשאיר את אחד האחים במצרים ולהביא משם את בנימין כדי להוכיח את חפותם. הוא אוסר את שמעון, ושולח אותם חזרה לביתם תוך שהוא דואג להבהיר להם שאל להם להגיע בלא בנימין.

יעקב מסרב לשלוח את בנימין בטענה שכבר שילם מחירים משפחתיים כבדים מדי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה". אך לבסוף, יעקב נענה לבקשתם בעקבות התחזקות הרעב וההבטחה של יהודה כי הוא ערב לבנימין באופן אישי: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים".

האחים חוזרים למצרים עם בנימין, יוסף משחרר את שמעון, ויושב עמם לסעודה ומצייד אותם בתבואה. עם זאת, הוא מורה למשרתו להחביא גביע כסף בציוד של בנימין. אכן, בעודם בדרך חזרה לביתם, רודף אחרי האחים משרתו של יוסף ומאשים אותם בגניבת הגביע. האחים המופתעים, מכחישים כי גנבו: "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם־אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים". הגביע נמצא לבסוף באמתחתו של בנימין לתדהמת האחים שלא יודעים את נפשם.

בנוקדה הזאת מתגלה מנהיגותו של יהודה בעמידתו מול יוסף ובדבריו. הוא מגיע אל יוסף כשהוא חסר סיכויים כמעט, העובדות לרעתו הוא עומד מול האיש החזק במצרים כשהאשמות כנגד בנימין מוצקות. אך בכל זאת יוצא יהודה בניסיון נואש לנסות להציל את המצב כנגד כל הסיכויים.

נאום יהודה כנגד כל הסיכויים 
תחילה, פותח יהודה בתקציר האירועים שהובילו למצב בו הם נמצאים החל מרגע הגעתם למצרים. אך בתיאור האירועים בוחר יהודה להשמיט חלקים מסוימים כפי שמסביר הפרשן אברבנל: "והנה לא הזכיר לו תואנת המרגלים, כדי שלא יפתח פה לשטן ולא ישוב לדבר בה עוד". כלומר, יהודה משמיט את החלקים שעלולים להרגיז את יוסף ולאטום את לבו למצוקתם. בנוסף, פונה יהודה אל הרגש בכך, שמסביר את המורכבות המשפחתית בסיטואציה ובהזכרת האב הזקן.

אחרי שהוא מסיים לתאר את ההתרחשויות ההיסטוריות הוא ממשיך לפנות אל רגשותיו של יוסף: "וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה". יהודה מסביר ליוסף את ההשלכות של כליאת בנימין שיגרמו לצער בלתי נגמר אצל אביו יעקב.

אחרי שני השלבים הללו פונה יהודה לפרקטיקה ומציע הצעה: "וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי". יהודה מציע להחליף בנימין תוך שהוא שב ומזכיר את אביו. 

הנאום ודברי יהודה גורמים לכך שיוסף שעד כה הצליח לשמור על איפוק רגשי מול אחיו לא מסוגל עוד: " וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" יוסף נשבר אל מול דברי יהודה וחושף את זהותו בפני האחים ששנאו אותו ומכרו אותו מצרימה.

מה יש בו בנאום יהודה שגורם ליוסף להישבר ולחשוף את זהותו? פרשנים רבים הסבירו כי בפעולות שלו יוסף ניסה לבחון האם חל שינוי ביחס של האחים כלפי בנימין  מהיחס שלהם כלפיו. נאום יהודה והנכונות להחליף אותו מהוות הוכחה מוחצת לשינוי שעבר על האחים  ככלל ועל יהודה בפרט מאז מכרו אותו.

התהליך שעובר יהודה והיכולת להודות בטעויות 
השינוי וההתבגרות של יהודה מזכירים את השינוי שחל ביוסף בעת שפתר את חלומות השרים בבית הכלא. יהודה למוד הניסיון ממכירת יוסף וסיפור תמר, מבין את החשיבות בלקיחת האחריות. הוא לוקח אחריות על אחיו למרות שהוא מבין שהסיכוי להציל את בנימין נמוך ועף עלול לסבך את יתר אחיו. לקיחת האחריות מתחילה עוד בפניה שלו ליעקב שייתן להם לקחת את בנימין. 

נוסף על כל אלה עומדת היכולות הרטוריות שמפגין יהודה. הוא עומד כנגד כל הסיכויים מול שר פרעה ומצליח בחכמה לפנות אל לבו. בזכות ההימנעות מהזכרת דברים אשר עלולים לגרום לפיצוץ בינו לבין יוסף. לאחר מכן הוא פונה אל הרגש על יד הזכרת סיפורו של בנימין והזכרה חוזרת של יעקב האב הזקן. 

ובחזרה לימינו, יהודה מלמד אותנו שיעור חשוב במנהיגות והובלה - לקיחת אחריות. נכון שלנאום ולרטוריקה חלק בהצלחה, אך לולא ההחלטה והבנה שעליו לקחת האחריות הסיפור היה מקבל תפנית אחרת. לקיחת אחריות היא דבר הכרחי בכל תחומי החיים בין אם זה במשפחה, בעבודה או בעסקים. על כל אדם לדעת להכיר בחסרונותיו ולדעת להודות בטעויותיו. היכולת להודות בטעות עלולה להיתפס באופן שגוי כחולשה אך בטווח הארוך היא מתגלה כהכרחית וכחוזקה משמעותית.

הדבר נכון גם לגבי חברות בעולם העסקי מרמת העובד ועד לרמת המנהל הבעלים והארגון. ארגון שלא יודע לקחת אחריות על מעשיו עלול לאבד משקיעים או עובדים. יתרה מזאת מי שלא יודע לקבל אחריות גם לא ידע להפיק לקחים דבר שבדרך כלל מתברר כהרסני לטווח הארוך.

ללמוד מטעויות
מסר מאוד חשוב של הפרשה הוא למידה מטעויות. המסר הזה הוא רלבנטי היום בהרבה תחומים, אפילו בכל התחומים גם בהקשר של השקעה בשוק ההון. משקיעים צריכים ללמוד מטעויות - זו לא חוכמה להשקיע על עיוור פעם להצליח ופעם להיכשל. חשוב מאוד לנתח את ההשקעות - ללמוד על דפוס הפעולה השגוי בתהליך ההשקעות - אולי אתם ממהרים לקנות מבלי לבדוק, אולי אתם קונים מניות בתחום פעילות אחד, אולי אתם לא מפזרים כמו שצריך, ועוד. תבדקו, תסיקו מסקנות, תלמדו מטעויות. ככה תהפכו למשקיעים מתוחכמים יותר