מי ניצח בהסכם החדש של בנק הפועלים ולאן הבנק ממשיך מכאן?

בשורה התחתונה, הנהלת בנק פועלים 0.48%  וועד העובדים הגיעו להסכמה על העלאת שכר של 3.7% בשנה לעובדים שנשארים (רטרואקטיבית מ-2018), מענק ועוד. סיום המחלוקת בהסכמה היה די ברור כבר בתחילת הדרך, כשמראש, הכול היה שאלה של מחיר.

בפועל, לאחר ההסכם, ההנהלה קיבלה יד חופשית לבצע קיצוצים משמעותיים, כשלמעלה מ-900 עובדים יבצעו פרישה מרצון ב-3 השנים הקרובות, כשבדלת המסתובבת של אלוקציית כוח אדם, יותר עובדים יהיו על חוזים אישיים ולא כחלק מהסכם קיבוצי. הוועד, כבר לא יוכל לערער על כך. ברגע שהם חתמו על הסכם השכר הם למעשה הסכימו לקיצוצים נרחבים - כשאיש לא יכול לומר את מספר המדויק של כמות כח האדם שתקוצץ.    הקלפים היו על השולחן, אבל לא השתמשו בהם בתחילת החודש, העובדים היו כפסע מתחילת עיצומים היסטוריים בבנק. זו לא משאת נפש או ניחוש. זו עובדה. ההצעות שקיבלו מההנהלה לא נעמו לאוזניהם. לאורך המשא ומתן הם שבו ואיימו. בשלב מסוים אף הכינו את הקרקע לכך, כשבאמצע דצמבר הוכרז על סכסוך עבודה - שמועד פקיעתו היה ב-1.1. לאחריו, אם היו רוצים בכך, הכול היה לכאורה כשר.   ככל שהתקדם המו"מ, הוועד עשה שרירים ואיים גם בהשבתה מלאה של הבנק, כשהכריז לא פעם כי "כל הקלפים נמצאים על השולחן". הוועד אפילו הוציא מכתב לעובדים (שפורסם פה באופן בלעדי) בו הכין אותם לאפשרות כי תהיה שביתה.   "במקום לנהל מו“מ בתום לב ובדרך מכובדת, נבחרה דרך שמטרתה לרמוס את זכויות העובדים, גם במחיר של פגיעה ביציבות יחסי העבודה ואת זה לא נאפשר יותר", כתב יו"ר הוועד רוני גרפונקל לעובדים, שנבחר כדי להציג קו לוחמני יותר.   עם זאת, גרפונקל לא מיהר לשבור את הכלים גם לאחר שעבר התאריך שבו יכול היה לצאת לשביתה, שיכלה להוריד את הבנק הגדול במדינה אל ברכיו. עם המצב העדין של בנק פועלים הדורש רה-ארגון מהותי, ובמיוחד בגזרה של החקירה בארצות הברית, אין ספק ששביתה שכזו יכלה להיות הרת אסון.   אבל שביתה היא גם חרב פיפיות. למה? כל הישג שהעובדים היו מבקשים להשיג לעצמם היו נמחקים בשל הכרזת המלחמה נגד ההנהלה החדשה.   בהנהלה, בצדק רב, טענו כי האיומים של הוועד הם חלק מהמו"מ. זה היה ברור. אך עד סוף דצמבר, לא נראתה פריצת דרך. בסוף, כמעט כמו תמיד, ההגיון הצליח לגבור ולנצח. שני הצדדים הבינו שעיצומים, או חס וחלילה שביתה, בין אם קצרה או ארוכה, לא תשרת את האינטרסים של איש. בטח לא של הבנק.   בסוף, כולם יודעים, שבשביל טנגו צריך שניים. אז גם הגיעה פריצת הדרך שאפשרה להגיע להסכמות ולחתימה על הסכם השכר, שפתח את הדרך להסכמות נוספות בעתיד. או יותר, לנצחון של ההנהלה, שהורידה את המשוכה הקשה ביותר מהגב שלה ולא במחיר שלא יכלה לעמוד בו.   העובדים הרוויחו – אבל לא כמו שהם רצו אימרה המיוחסת ליו"ר בנק פועלים החדש, דב קוטלר, היא ש"בעסקה טובה, שני הצדדים יוצאים פחות מרוצים". הוא חזר עליה במהלך המשא ומתן כמה פעמים. אפשר לומר בהחלט שלשני הצדדים יש סיבות להיות מרוצים וגם סיבות לא להיות.   העובדים התלוננו ובצדק, שהסכם השכר הקיבוצי פג תוקף מאז סוף 2017, מה שגרם לשחיקה מתמדדת בשכרם ולא אפשר לבנק לבצע רפורמות נדרשות הן בכוח האדם והן במצבת הסניפים.   לפי גורמים המקורבים למו"מ, העובדים ביקשו תוספת של 1,000 שקלים בחודש רטרואקטיבית מאז סיומו של ההסכם הקודם. בסוף, הם התפשרו על פחות, בין 600 ל-700 שקלים. גם בגזרת מניות הפנטום הם רשמו לעצמם הישג נאה, כשבעקבות ההסכם, הפנסיה של העובדים תגדל בכ-700 שקלים בחודש.   במהלך המשא ומתן, כדי לטפל בעומס שנוצר בסניפים, ההנהלה הציגה לוועד את תוכניותיהם לייעול בסניפים, שיכלול בין היתר, איחוד סניפים בערים – מה שאומר שסניפים נוספים ייסגרו – ושיביא לצמצום נוסף במצבת העובדים. מעבר לכך - מדובר בחיסכון משמעותי לבנק - לא רק חיסכון שנובע מצמצום בכמות העובדים אלא גם חיסכון בהוצאות על סניפים ותחזוקה שוטפת.     בנוסף, בדומה לבנק לאומי, פועלים יחל עכשיו בהליך של הכשרה של כוח אדם קיים למקצועות הנדרשים לבנק. כלומר, יתחילו אלוקציה של עובדים שאין בהם צורך וימירו אותם לתפקידים שקשה לבנק לאכלס.   עכשיו צריך רק לחכות שההסכם יאושר, כשבבנק מקווים שזה יקרה במהלך השבוע הבא.   ההנהלה יצאה עם ידה על העליונה בהנהלת בנק הפועלים, בראשותו של דב קוטלר, יכולים להיות מרוצים. רגע לאחר פרסום ההסכם הוציא הבנק הודעה לבורסה לפיה למעלה מ-900 עובדים יעברו "פרישה מרצון" בשלוש השנים הקרובות. אבל סביר להניח שבסוף המספר הזה יהיה גבוה יותר וקרוב יותר למספר שפרסמנו כאן לפני חודש, העומד על כ-1,400 ב-4-5 שנים.

ההודעה, אגב, לא תואמה עם הוועד. 

יתר על כן, בהסכם לא הגיעו להסכמה מפורשת על כמות הפורשים והעוזבים. בוועד היו להוטים לעדכן את הסכם השכר, אך נראה שהשאירו כמה קצוות פתוחים. אולי אפילו יותר מדי. אחרי שההסכם יאושר באופן סופי, לוועד לא יהיו שיניים למנוע מהלכים נוספים של ההנהלה בנושא כוח האדם וצמצומים.   ההנהלה פשוט תבוא ותאמר: קיבלתם את מה שרציתם, עכשיו תנו לנו לעבוד. לגרפונקל לא יהיה כל כך מה לומר.   הדוגמה, הבולטת ביותר היא בעצם עובדי אגף הטכנולוגיה והחדשנות. הערכות הן שבאגף זה ישנם כ-1,500 עובדים, שמתוכם כ-1,000 עובדים בחוזה פרילאנס. 1,000. בפרילאנס. הם לא יהיו חלק ממצבת העובדים ולא ייקלטו בבנק.   זה הישג גדול של ההנהלה. שהצליחה, במשיכת קולמוס, להחליש את הוועד, כשבסוף תהליך ההתייעלות הנוכחי, שמינית מסך העובדים לאחר הפרישה מרצון יהיו בחוזים אישיים פר אקסלנס.   ההישג הגדול ביותר של ההנהלה הוא כאמור, היכולת לבצע את הרה-ארגון שנדרש לבנק. קוטלר, שזהו תפקידו ה-5 כמנכ"ל, בא גם בשביל זה. לפרק. לפרק. לפרק. עכשיו כשהצליח לקנות לעצמו את השקט מהוועד – ואין לטעות, תמיד זה היה רק שאלה של מחיר – יוכל להתחיל את התהליך שלשמו הגיע: מצד אחד להתייעל, מצד שני לגבש אסטרטגיה עסקית המתאימה לעולם המשתנה של הבנקים המתקיים במצב של חוסר ודאות.

עדכון לגולשים: התוצאות הגיעו - אלו אנשי השנה שלכם. בתחילת התהליך, מערכת ביזפורטל בחרה 30 מועמדים לתואר "איש השנה בשוק ההון". המשותף לכולם - יכולת לייצר ערך לחברה (רווחים) ולמשקיעים (תשואה). המועמדים האלו עמדו לבחירת הקהל, ואתם בחרתם בהמוניכם - כנסו ל-TOP10

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל