זה הזמן לחייב את החברות ״לצבוע כסף״ ולהציג יכולת פירעון חובות

האמת צריכה להיאמר, כרגע לפחות, אנחנו פחות יודעים מה ההשפעה של וירוס הקורונה על הפירמות הציבוריות. הברור מאליו הוא חברת התעופה וקבוצת דלק שגולשות למשבר אבל המעגל השני של חברות הקניונים כמו מליסרון ועזריאלי יפגעו אף הן, אבל מה ההשפעה המדויקת? לא ברור.

אתמול הייתה זו חברת החיתום פועלים אי.בי.אי שפרסמה אזהרת רווח ועוד לא דיברנו על חברות האופנה כמו פוקס וקסטרו שתלויות ביבוא של מוצרים ומכירות בקניונים.

אתמול הגיבה יחסית מהר הרשות לניירות-ערך כשפרסמה עמדת סגל שדורשת מהחברות הציבוריות שעלולות להיפגע מהקורונה לבצע אומדנים ולדווח עליהם למשקיעים ולדירקטוריונים, והסוכרייה? הגנה אופציונלית מתביעות משפטיות אם יתברר כי האומדנים לקו בחסר.

את המשבר המרגש עלינו צריך לחלק לשני טווחי זמן: טווח קצר וטווח ארוך. הטווח הקצר הופך את החברות תלויות הרבה יותר בקופת המזומנים שלהן וביכולתן לגייס מזומנים מהמערכת הבנקאית או בהנפקות פרטיות. הטווח הארוך הוא היכולת של הפירמות לשמור על מערכים תפעוליים כאלה שיאפשרו להן להתאושש מהר כשהמשבר יעבור.

בין אלה לאלה חסר מידע. בגדול, החברות שדיווחו על התוצאות הכספיות ל-2019 פרסמו את מצבת ההתחייבויות והפירעונות שלהן אבל אלה שטרם פרסמו מותירות את המשקיעים עם מידע שנכון לתום הרבעון השלישי של 2019, כלומר עם מידע לא מעודכן וחסר (הדוחות השנתיים מפורטים הרבה יותר ומבוקרים על-ידי רואי החשבון) שמקשה על קבלת החלטות מושכלות ומשאיר הרבה מקום לשמועות או הערכות לתרחישים אפוקליפטיים.

במשבר הכלכלי הגדול של 2008 ו-2009 שינסה הרשות לניירות-ערך מותניים ובדרך יצירתית הצליחה לפזר הרבה מהערפל שאפף את השווקים וזה היה באמצעות הוראה שחייבה את הפירמות לפרסם דו״ח תזרים מזומנים חזוי, מקורות ושימושים.

הדו״ח הזה היה משמעותי, הוא הוסיף המון מידע למשקיעים, הגביר את הוודאות הן של המשקיעים והן של הדירקטוריון (וכמובן המערכת הבנקאית) ולא פחות חשוב: ״צבע כסף״ שמיועד לתשלום חובות. כך המשקיעים יכלו להיערך טוב יותר לאפשרות של חדלות פירעון הן על-ידי כפיה של זהירות בביצוע עסקים של הפירמות, הן באמצעות השתתפות פעילה יותר בקבלת ההחלטות או בקיצור, המידע הנוסף שהגיע לשווקים אפשר לקבל החלטות מושכלות הרבה יותר.

אתמול הייתה זו קבוצת דלק שפרסמה את דו״ח תזרים המזומנים החזוי שלה. המידע הנוסף שהגיע למשקיעים מאפשר לקבל החלטות על בסיס הנחות העבודה של החברה. כלומר, אם הנחת העבודה של החברה כי היא תצליח לשרת את החוב על-ידי משיכת דיבידנדים של מיליארד שקל מהחברות הבנות, ניתן לבדוק אם זה תהליך אפשרי על בסיס המידע שמצוי היום בשוק. אם החברה מעריכה שתוכל לגייס חוב נוסף של מיליארד שקל באמצעות שיעבוד של התמלוגים לוויתן וכריש, הרי שניתן גם את סבירות ההנחה הזו לבחון. ובסיכומו של דבר, ניתן לקבל החלטות השקעה בקבוצת דלק עם מידע קריטי נוסף.

אם כן, בהתבסס על הניסיון הנצבר ממשבר 2008 ו-2009 ועל חוסר הוודאות בשווקים, הרי שהרשות לניירות-ערך חייבת לפרסם הוראה דומה להוראה מאז והיא – שכל החברות הציבוריות חייבות לפרסם דו״ח תזרים מזומנים חזוי כבר עכשיו.

ואם הרשות לניירות-ערך לא תעשה כן, הרי שזה אינטרס עליון של החברות הציבוריות לפרסם דו״ח כזה. חברות שאין להן בעיות, רק ייהנו מהסרת חסר הוודאות סביבן והמשקיעים יגיבו בהתאם ויתגמלו אותן בדרך של מיתון תחושת הבהילות למכור בכל מחיר. ואלה שיתחמקו מפרסום כזה?? הרי שהתשובה די ברורה.