"אנשים חוסכים לעת זקנה או לעת צרה - עכשיו זו עת צרה; המדינה צריכה להנזיל את החסכונות"

בוויכוח שבין אנשי הכלכלה לאנשי הבריאות, תמיד נשאלת בסוף השאלה הקובעת: מה המחיר שצריך לשלם? הרי לא הכל זה כסף. אנשי הבריאות טוענים שהבריאות מעל הכל, מעל הכלכלה. האמת, צודקים. לא הכל בר כימות. אבל במקרה הזה, הם כנראה טועים.  הסבל שנגרם לרבים בעקבות שפל כלכלי, כזה המתעתד לדפוק על דלתנו, יכול להיות בעל השלכות לא פחות חמורות, אם לא יותר, מהמשבר הנוכחי. גם השלכות בריאותיות.

שפל כלכלי מגדיל את המצוקה באופן אקספוננציאלי. אנשים מאבדים את עבודתם, את חסכונותיהם, את בריאותם ואפילו את ביתם. וכך הרצון לסייע לכמה אלפים, או רבבות - כמו במקרה הזה, הופך למשקולת על צווארם של רבים, שלא מסוגלים להתמודד עם ההשלכות הכלכליות. עדיין לא, אבל החשש ששנה קדימה, נגיע למצב הזה. 

בארצות הברית לדוגמה, רואים את זה בצורה מידית, בגלל ההלוואות הגדולות של הציבור. חלק ניכר מהאוכלוסייה ממונפת עד דק. בכלל נראה שהכלכלה שם התאהבה בחוב עד חוסר דעת. משקי הבית ממונפים, התאגידים והסקטור העסקי ממונפים וגם הממשל ממונף. הממשל נכנס לחוב שנתי של טריליון דולר. זה עוד לפני הקורונה וחבילות החילוץ שהפד' והממשל מפזרים בשבועות האחרונים. 

הבעיה במינוף של הסקטור הפרטי, ואת זה תמיד מרגישים בארצות הברית, היא המחיה ממשכורת למשכורת. ברגע שתזרים המזומן המיידי נגמר, אתו גם כל היכולת להחזיר את הסכומים שנלקחו כהלוואה. אז מתחילה תגובת השרשרת. 

ישראל עדיין לא שם. אבל היא גם לא כזו רחוקה. לפי פרופ' רפי אלדור, ראש חוג כלכלה במרכז הבינתחומי, שבימים אלה של מגפה עולמית, נמצא בביתו וכותב ספר על התמודדותו מול מחלת הפרקינסון, ישראל נמצאת בהליכה מסוכנת לכיוון זה. פעם שעברה ששוחחנו, הוא אמר שצריך לייצר מצב של קפיץ. זה לא קורה. אלדור סבור שיש לפתוח את הסגר ויחסית מהר - שלא יהיה מאוחר מדי 

>>צריך שהמשק יהיה כמו קפיץ

"זה לא משכורת למשכורת. זה בעצם יותר, כי כל המשכורת הבאה שלך כבר משועבדת לחובות", אומר אלדור. "סה"כ חובות הציבור עלו גם בישראל. בשנים האחרונות יישרנו קו עם ארצות הברית בתחום, בהתחלה היו לנו הלוואות רק לבתים, עכשיו זה התפתח לעוד כל מיני דברים כמו רכבים וחופשות - זו לא מגמה טובה בכלל". 

מה אתה ממליץ לאנשים לעשות?
"קודם כל, אנשים שחוסכים בקרנות השתלמות או חסכון כפוי אחר, צריך לשחרר להם את הסכום ולהנזיל אותו. למרות שאנשים שומרים קדימה. הממשלה צריכה לכופף את החוקים ולהגמיש את הרגולציה - אנחנו במצב של אין ברירה". 

אתה אומר לאנשים לאכול לתוך החסכונות שלהם
"חייבים. אין ברירה. אנשים חוסכים לעת זקנה או לעת צרה. עכשיו זו עת צרה" 

הממשלה צריכה להעמיד הלוואות לציבור לכל מטרה?
"צריך לתת לבנקים לעשות את זה. המדינה צריכה לתת הלוואות בערבות מדינה לבנקים, לתת להם שהם יבדקו. אלה צריכות להיות הלוואות של עד 1.5% מעל ריבית הפריים. זה המקסימום. הפריים היא חובה לכולם. ומעבר לכך זה בהתאם לסיכון". 

איך אתה מדרג את התפקוד של הממשלה במשבר?
"מבחינה בריאותית - לא טוב מאוד. מבחינה כלכלית לא טוב בכלל. חייבים לחזור לעבוד. אי אפשר להטיל סגר על מקומות שיש בהם אנשים צעירים ובריאים. צריך להניע את הכלכלה. צריך לדאוג לבריאות של האנשים, אבל גם שיהיה לאנשים מה לאכול. אי אפשר לעצור את כל העולם. צריך להתחיל לחזור לשגרה בצורה דיפרנציאלית". 

אז מיליון ישראלים צריכים לחזור לעבודה?
"כן. אם יש מיליון צעירים שיכולים לעבוד. שיצאו לעבוד. צריך לעבור למודל שמי שחשוף לסכנות המחלה שיישאר בבידוד. יש מודל בכלכלה שנקרא דורות חופפים. צעירים עובדים וקשישים נשארים בבית. זה מה שצריך לקרות עכשיו. 

"אני בדרגת סיכון גבוהה. אני מעל גיל 65. מי שכמוני שיישאר בבית. כולל אותי. אבל מי שיכול לחזור, שיחזור. לא רק בהייטק ופיננסים. גם סתם מספרה או בחורה שבונה ציפורניים. שכולם יעבדו. שילכו עם מסכות וכל מה שצריך, אבל שיעבדו. 

"אמרנו שהכלכלה צריכה להיות כמו קפיץ, הדרך לעשות את זה זה שכבר בסוף החג, מי שיכול שיצא לעבוד. מי שלא, שיישאר בבית, שאפילו לא יעשה קניות. צריך לרווח את הרחובות. צריך לעבוד בשביל הכלכלה. צריך יותר תעשייה". 

ראינו תהליכים של דעיכה בגלובליזציה, הנגיף האיץ את זה, האם ישראל הולכת לייצור עצמי מוגבר?
"האם אנחנו הולכים למשק אוטרקי, התשובה היא חד משמעית לא. צריך להגדיר מוצרי בסיס שאפשר וצריך לייצר פה. אבל אני סומך על מוח הסטארט אפ. נכון יהיה יותר ייצור עצמי מוגבר, אבל אנחנו הולכים לעולם חדש שיצטרך טכנולוגיה חדשה והמוח הישראלי כבר מתחיל לחשוב על פתרונות".