רשתות האופנה הגדולות מציגות - הבריונות משתלמת

בחסות הקורונה והזעם הציבורי שהצטבר בחודשיים האחרונים, מנהלי החברות הגדולות במשק מציגים - כך מנצלים את הקופה הציבורית לטובת האינטרס האישי. העצוב בכל הסיטואציה הנוכחית הוא שהודעת משרד האוצר על הטבות בהיקף של 6 מיליארד שקל למעסיקים הגדולים מאותתת כי בריונות עסקית משתלמת בישראל. למה בריונות? אפשר להגיד שהם צודקים - כל אחד נלחם על ה"בית" שלו, על העסק שלו. זה נכון, אבל הם השתמשו בעובדים כבני ערובה.

האמת? בהתחלה זה היה נראה טוב, כאשר מנהלי רשתות האופנה המובילות והרשתות בכלל כמו הראל וויזל (פוקס), שחר תורג'מן (קבוצת בריל), רמי שביט (המשביר לצרכן), יעקב הלפרין (אופטיקנה הלפרין) ובכירים נוספים התראיינו אינספור פעמים לכלי התקשורת וטענו כי "אנחנו זועקים את זעקתם של כל אותם עסקים קטנים שאין להם מה לאכול". לרגע היה נדמה כי מדובר באקט נדיר של סולידריות בעסקים. אלא שההתנהגות  בימים האחרונים שכוללת שימוש בעובדים כ"בני ערובה" ודרישות מוגזמות מהאוצר, חושפים את האמת  - רק דבר אחד חשוב לאותם מנהלים והוא לא המצוקה של העסקים הקטנים, אלא שימוש בקופה הציבורית לטובת האינטרס האישי. 

נתחיל מהדרישה הראשונה – מענק פיצוי.  עסק, בכל גודל, שבחודשים מרץ-אפריל ירדו הכנסותיו בפחות מ-25% לא יקבל כל פיצוי. עסק שהכנסותיו ירדו במעל ל-25% יקבל פיצוי בסך 5% מהכנסותיו, כפי שדווחו בחודשים מרץ-אפריל 2019. וכל עסק, בכל גודל, שבחודשים מרץ-אפריל ההכנסות שלו ירדו במעל 50% יקבל מיידית פיצוי בסך 10% מהכנסותיו כפי שדווחו בחודשים מרץ-אפריל 2019.

על פניו, הדרישה לפיצוי מסוים היא הגיונית, אך המספרים לא הגיוניים. בחינה של הדוחות לשנת 2019 של פוקוס לדוגמה, מגלה כי שיעור הרווח התפעולי מההכנסות עמד על 9.3%. בשנת 2018 יחס הרוויחות עמד על 8.7% בלבד. יש לציין כי שיעור הרוויחות של פוקוס נחשב גבוה, במשביר לצרכן זה נראה יותר גרוע כאשר שיעור הרווח התפעולי מההכנסות עמד על פחות מ-3% במהלך 2019. 

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל

מעבר לכך, נזכיר כי ההוצאות התפעוליות של חברות אלו ירדה משמעותית בחודשים האחרונים לנוכח סגירת החנויות וההוצאות לחל"ת של רוב העובדים. ועדיין, החברות מבקשות ומקבלות פיצוי של 10% מהמחזור בתקופה המקבילה אשתקד. הפיצוי הזה הוא הרבה יותר גדול מהתוצאות שבשגרה - פיצוי הוא פיצוי, הוא אמור להיות חלקי, אולי קרוב להפסד (שזה מצב מצוין), אבל הפיצוי הזה על פניו עולה על ההפסדים שלהם. בדרישה זו, החברות הגדולות מנסות לגרוף קופה על חשבון הקופה הציבורית.

זאת ועוד - פוקס דיווחה במקביל למשבר הקורונה שההוצאות שלה בחודש ירדו לאזור ה-5 מיליון שקל. היא דיווחה זאת למשקיעים שלה, והרגיעה אותם שהשד לא כזה נורא. אז נכון שאלו לא כל ההוצאות, יש גם מימון, אבל איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בהפסד לא משמעותי מאוד ביחס לרווחים - שנה שעברה פוקס הרוויחה מעל 200 מיליון שקל. מה זה בשבילה 2-3 חודשים קשים של הפסדים של 5 מיליון שקל, מה זה בשבילה שנה קשה שבה תהיה ירידה בביקורים בחנויות בגלל הקורונה. בתמונה הכוללת וביחס לשנים קודמות, זה לא איום ונורא.

הדוחות של פוקס לשנים האחרונות –  האם החברה תזכה לפיצוי גדול מהתוצאות שבשגרה? 

• רמי לוי: צמיחה של 5% בהכנסות - 1.85 מיליארד שקל
• גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הדרישה השנייה – קבלת מענק של 10 אלף שקל עבור כל עובד שהוצא לחל"ת וייקלט בחזרה לעבודה. לאחר שהחברות במשק ניצלו את הרעיון של חל"ת על חשבון המדינה (שכולנו מממנים), נראה כי המנהלים של החברות הגדולות לוקחים את זה צעד קדימה. 10,000 שקלים הם הרבה יותר מהשכר של רוב העובדים המועסקים בחברות אלו (ברוב המקרים השכר קרוב לשכר מינימום). החברות דורשות כעת שהציבור ישלם עבורם את התשלום לעובדיהם בחודשיים הקרובים, נשמע הגיוני?

באותן חברות כמובן שלפו את האיום הקבוע וטענו כי אם הממשלה לא תסכים לתנאי זה, הם יודיעו על פיטורי העובדים. במילים אחרות - העובדים הם בני ערובה. אותם עובדים ברשתות האופנה לדוגמה, ונהיה ספציפיים - עובדים ברשת פוקס מרוויחים שכר יחסית נמוך. אז בחודשים האחרונים הם יושבים בבית בחל"ת ומקבלים 70% בערך מהשכר שלהם, וכעת מאיימים שלא יחזירו אותם לעבודה, אלא אם החברה תקבל 10 אלף שקל עבור כל עובד שחוזר. המשמעות היא שפוקס לדוגמה - לא רק שלא מפסידה אגורה על אותו עובד, היא מרוויחה. היא בתקופת החל"ת לא שילמה שכר, ועכשיו היא מקבלת מענק על החזרתו לעבודה.    

זה לא נגמר כאן: אחת הדרישות הנוספות היא הדרישה לביטול הפטור ממע"מ על רכישת מוצרים באתרי אינטרנט בחו"ל בסכום של עד 75 דולר. בחסות המשבר, חברות הקמעונאות בארץ מנסות לטפל באיום הגדול ביותר עליהן בשנים האחרונות ובשנים הקרובות - הגידול של הצריכה באונליין ע"י ישראל.

סכום הרכישה הפטור ממע"מ עלה ב-2011 בעקבות המחאה החברתית, מהלך שהצליח לשנות את הרגלי הצריכה בישראל. נכון להיום, היקף המוצרים המיובאים שפטורים ממע"מ מסתכם ב-3 מיליארד שקל בשנה, כאשר השוק ממשיך לגדול בקצב גבוה של מעל 20% בשנה. אם אכן יבוטל הפטור ממע"מ, מדובר במכה כואבת לצרכן הישראלי. במקום להגדיל את התחרות, מנסים לנצל את משבר הקורונה להורדת התחרות על חשבון הצרכן הקטן. 

הדרישה היחידה שנראית עוד הגיונית היא הדרישה לעלות על הערבות של המדינה בהלוואות מרמה של 15%. בחברות האופנה טוענים כי האוצר צריך לעלות את הערבות לרמה של 50%, אך נתון זה מוגזם. חשוב להדגיש כי היכולת של חברות אלו לגייס הון בשנים האחרונות גבוהה בהרבה מרוב העסקים בישראל, לנוכח העובדה כי שוקי האג"ח פתוחים בפניהם. לכן, האוצר צריך להתעסק יותר בעסקים הקטנים ופחות בחברות הגדולות. 

ואז הגיעו הימים האחרונים..  למרות החלטת הממשלה בשישי האחרון על חזרת השגרה בחנויות, הודיעה קבוצה של רשתות גדולות כי הן אינן מוכנות לחזור לפתוח את העסקים ולהחזיר רבבות עובדים לעבודה, אלא אם המדינה תפצה אותן. באוצר הגדירו את מהלכים אלו כ"ניסיון לסחוט את המדינה ולהחזיק את העובדים כבני ערובה". במקביל, רשות התחרות החלה לבדוק האם חברות האופנה הפרו את חוק ההגבלים בצעדים האחרונים. 

למרות שהיה מדובר ב"צעדים בריוניים" נראה כי המהלך השתלם – 24 שעות לאחר שהחברות הודיעו כי הן לא יפתחו, האוצר התפשר והודיע על חבילת תמיכה בהיקף של 6 מיליארד שקל. חברות האופנה הודיעו בתגובה כי הן עוצרות את ה"שביתה" ויפתחו את החנויות. 

באוצר עדיין לא פרסמו את פרטי התוכנית והם טוענים כי החברות לא יקבלו את כל הדרישות. הם כמובן צודקים. אין הגיון בפיצוי כתלות בהכנסות, אלא בפיצוי כתלות ברווח. אבל ייתכן מאוד שהאוצר יתגמש כלפי החברות. הבעיה שזה המחיר שכולנו נשלם. ע"פ התחזית בשבוע האחרון של האוצר, הגירעון של ישראל יעמוד ב-2020 כ-11% מהתוצר – הנתון ה-3 בין המדינות המפותחות בעולם. עם ישראל משעבד כרגע את עתידו לטובת חלוקת כספים לקבוצות לחץ.