לאן נעלמו המשקיעים הזרים ומתי הם יחזרו להשקיע בבורסה?

השיא עוד לפנינו. המשבר הזה יחריף – מספר הנדבקים, החולים והמתים ימשיך לעלות. המשבר הבריאותי הזה פוגע בכלכלה באופן ישיר – פחות צורכים, פחות עובדים, אבטלה וחל"ת בשיעור מפחיד, וגירעון ממשלתי שהולך וגדל מדי יום בצורה מופקרת. חלוקת התמיכות והכספים בתקופת הקורונה היא מחדל. נתנו לחזקים, נתנו פחות לחלשים, ולא פגעו במגזר הציבורי השמן. אלא שזה לא כל הסיפור. לקורונה יש השפעה עקיפה על הכלכלה עם השלכות דרמטיות - הקורונה פוגעת בהתנהגות שלנו. אנחנו במשבר פסיכולוגי גדול. אנחנו בחרדה – האם הנגיף יגיע אלינו, האם להיות בבידוד, האם לצאת עם הילדים מהבית, איך נתגבר על המשבר הכלכלי? אלה רק חלק מהשאלות והחרדה הזו מביאה למהלך צפוי, אבל עם השלכה גדולה - אנחנו מצמצמים. אנחנו מצמצמים קניות, מצמצמים הוצאות, מתכנסים למה שצריך. אומנם זה ממש לא כולם, אבל זה המצב בהסתכלות על כלל האוכלוסייה. בלי לשים לב הציבור מעצים את המשבר - אנשים פשוט חזרו לעשות חשבון ולבדוק את התקציב האישי שלהם. הם צודקים. הם מצמצמים והם מנסים לחסוך יותר.

מגדילים חסכונות - זה טוב לבורסה הבעיה היא שדווקא עכשיו לחלק מהם אין ממה לחסוך, ההפך. המשבר הזה פגע בחיסכון של מאות אלפים שיצאו לחל"ת וההפרשות שלהם לחיסכון ירדו. גם אחרים מעדיפים לאכול מאשר לחסוך, ועדיין – הפגיעה הכוללת בחיסכון באופן יחסי לפגיעה הכלכלית היא נמוכה יחסית. הירידה בהשקעות ובחיסכון בתקופת הקורונה לעומת התקופה המקבילה מוערכת באחוזים בודדים בלבד. אז כן,  פתאום הפכנו  לאחראים יותר, למתכננים את העתיד, שמים כסף בצד על כל צרה שלא תבוא, כי הקורונה היא צרה, והיא עוד לא נגמרה. הנטייה שלנו להשקיע ולחסוך עלתה. אנחנו מתפשרים על צריכה למען השקעות וחיסכון, ויש לזה משמעות בשטח.

הגופים שמנהלים את הכספים שלנו, מקבלים מדי חודש מעל 10 מיליארד שקל לחיסכון ארוך טווח ואם לוקחים בחשבון את החסכונות הנוספים זה עשוי להגיע ל-13-15 מיליארד שקל בחודש. זה כסף גדול, וכשהמצב שלנו ישתפר, אנחנו ככל הנראה נחסוך יותר. גם בגלל שלמדנו שיש משברים וצריך להיערך אליהם כלכלית, וגם כי באופן טבעי ההפרשות לפנסיה הולכות ועולות ובהינתן שההפרשות שלנו עדיין לא מספיקות, יש צורך לחסוך יותר.

לחיסכון הזה היה אמור להיות ערך גדול לבורסה המקומית – הכספים האלו היו אמורים להעלות את המחירים (כתלות כמובן באיכות הסחורה), להזניק את ההנפקות הראשוניות – שזה אגב, מתחבר לתפקידה ולמטרתה של הבורסה להיות מקור מימוני לחברות במשק. זה פוספס בעשרות השנים האחרונות, אם כי בשנה-שנתיים האחרונות עם הפיכתה של הבורסה לחברה (נסחרת) עם אג'נדה של הגדלת רווח, יש משב רוח מרענן.  ועדיין – הבורסה שלנו כשלה במבחן הכי חשוב שלה. היא מאפשרת לעשרות מיליארדים לעוף מכאן להשקעות בחו"ל. הגופים המוסדיים לוקחים את הכסף שלנו ומשקיעים אותו בוול סטריט, במניות כמו אפל אמזון, נטפליקס, פייזר, ג'ונסון אנד ג'ונסון, וולמארט ועוד.

• מס על שכר דירה - כל מה שצריך לדעת
• דרישת המיליונים של ח"כ בן גביר מ"עובדה" ומאחת המרואיינות

המוסדיים נוהרים לחו"ל - בשביל זה אנחנו לא צריכים אותם  התהליך הזה אפילו התעצם בתקופת הקורונה. הטענה של המוסדיים היתה –"אין לנו במה להשקיע כאן. הבורסה המקומית מוטה בנקים, פיננסים ונדל"ן. אנחנו רוצים טכנולוגיה". מעבר לכך שזו אמירה שמלמדת יותר מכל על המוגבלות בניהול כספים (כבר הרחבה), היא ההסבר העיקרי לכך שהבורסה שלנו לא עלתה. התיקון העולמי בשוקי המניות מסביב לעולם ווול סטריט בראשם היה אגרסיבי ומרשים. מניות הטכנולוגיה שברו בחודשים האחרונים שיאים כמעט מדי יום – עד ספטמבר שבו המגמה התהפכה. אלא שלמניות בבורסה שלנו לא היה ביקוש – הכספים שהוזרמו (והוזרמו כאמור כספים רבים) שימשו לרכישות של מניות אמריקאיות.

אי אפשר לבוא בטענות לגופים המוסדיים. זה כמו לבקש מהציבור לקנות כחול לבן. אין לזה שום הצדקה. הציבור צריך לקנות את המוצר הטוב לו במחיר הכי נמוך. כך גם משקיעים מוסדיים צריכים לנהל את הכסף באופן אובייקטיבי ולקנות את המניות שהם סבורים שיספקו את התשואה הטובה ביותר, ואם מדובר במניות מעבר לים אז סבבה. הבעיה עם השקעות מעבר לים היא שעם כל הכבוד למנהלי ההשקעות הבכירים ביותר, אין להם שום יתרון על פני אחרים, על פני מנהלי השקעות בוול סטריט, על פני אנליסטים שנמצאים ועובדים שם ומדברים באופן שוטף עם החברות. אלטשולר, פסגות, מיטב, הראל לא יודעים לנתח את אפל יותר טוב מ-900 האנליסטים שמכסים את החברות הזרות. אם הקופה או הקרן שלכם משקיעה ישירות במניות בחו"ל, אתם מפסידים, כי יכולתם לעשות את זה לבד בעלות נמוכה יותר דרך מכשירים עוקבי מדדים – קרנות סל, קרנות מחקות ועוד. אתם משלמים דמי ניהול למנהל ההשקעות שלכם כדי שיהיה אקטיבי בבחירת ההשקעות שלו, כדי שירים טלפונים ויבדוק באופן שוטף מול החברה בארץ מה המצב שלה. בהשקעות מקומיות יש יכולת לייצר ערך. אבל משקיע מוסדי לא יכול לספק לכם ערך אמיתי בהשקעות בחו"ל. הוא יכול לתפוס את המגמה בזמן, הוא יכול כמובן להרוויח ולייצר תשואה עודפת. אבל הוא לא יכול לנתח טוב יותר מאחרים מניות, אגרות חוב – הוא פשוט חלק מהעדר העולמי לטוב ולרע. עכשיו (בשבועיים האחרונים), אגב, זה לרע.     ההשקעות של הציבור הישראלי במניות ובניירות ערך בכלל בחו"ל הן בהיקף אדיר – 175.5 מיליארד דולר נכון לסוף יוני בהשוואה ל-142 מיליארד דולר בסוף מארס. ההשקעה במניות בסוף יוני היא מעל 101 מיליארד דולר. חלק גדול מההשקעות שלנו נמצא במניות בחו"ל. ביולי ואוגוסט המספרים המשיכו לזנק, לא יהיה מופרך להניח שאנחנו מתקרבים ל-120 מיליארד דולר של השקעות במניות בחו"ל, ובהינתן אגרות החוב ויתר ניירות הערך אנחנו קרובים ל-200 מיליארד דולר.

הכספים האלה הם אובדן גדול לכלכלה הישראלית. תדמיינו מה היה קורה אילו בבורסה המקומית היו עוד 100 חברות גדולות וטובות שהמוסדיים היו משקיעים בהן. עוד כמה עשרות מיליארדים היו מוזרמים למשק הישראלי וכנראה גם ציבור המשקיעים היה נהנה. אז שוב – יש סימנים חיוביים (עדיין בקטנה יחסית) וזה מבורך, אבל כשנזכרים שבעשר השנים האחרונות זה כואב: הבורסה שלנו התכווצה במעל 200 חברות לכ-440 חברות בלבד, ובזמן הזה המחזורים בשוק ירדו בכ-50% והשווי המצרפי של החברות (שנותרו סחירות) לא עלה. קוראים לזה מחדל.

• עופר גלבוע וגיא רגב רוכשים שליטה בגאון אחזקות בעסקה של כ-38 מיליון שקל
• עוד בדרך? תפרון צופה שמכסי טראמפ יעניקו לה יתרון מול המתחרות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

תנועה בהשקעות הזרות (במיליוני שקלים):   אז לא פלא שהמשקיעים בתל אביב מתוסכלים, רק שהמצב של הבורסה כל כך מעליב, כל כך בשפל שנראה שמכאן יש סיכוי גבוה יותר לשיפור מאשר להמשך הדיכאון. אז נכון - בטווח הקרוב הכל יכול להתרחש - גם המשך ירידות על רקע הקורונה וצרות אחרות, אבל דווקא עכשיו צריכים להיות אופטימיים ביחס לטווח הבינוני-ארוך.  ומאיםפה האופטימיות? תמונת המצב בבורסה היא פשוטה:

- המדד המוביל לא עלה כבר עשר שנים. ואם אדייק – הוא עלה, ירד, עלה, ירד ובסופו של דבר נתקע על אזור 1,300.   - מכפילי הרווח בבורסה נמוכים. החברות המובילות בבורסה נסחרות במכפילי רווח היסטוריים של כ-10. בוול סטריט זה כ-20 והטכנולוגיה – מעל 40. - הגופים המוסדיים נמצאים בחשיפה גדולה לחו"ל. ההשקעות שלהם ובכלל של כל המשקיעים הם כמו כלים שלובים – הם עברו לנאסד"ק כי הם חשבו שזה זול (מותר להם לחשוב כך) או שהם חשבו שהנאסד"ק יעלה בגלל העדר (מותר להם לחשוב כך, אבל משלמים להם כדי שלא יהיו חלק מהעדר). אבל בינתיים הנאסד"ק עלה 20%-30% ובעולם של מחירים יחסיים זה אומר שהבורסה שלנו הפכה לזולה יותר, במיוחד מכיוון שהיא לא עלתה (אפילו ירדה בחודשים האלו). אז אולי הכסף יחזור הביתה? אולי. - המשקיעים הזרים – הם היו בעבר בכותרת של כל סקירת בורסה. המשקיעים הזרים רכשו בזק, המשקיעים הזרים קונים מניות של בנקים. המשקיעים הזרים עזבו את הבנקים ומכרו את בזק. המשקיעים הזרים לא הגדילו את הפוזיציה שלהם במניות ישראליות כבר 13 שנים – 18 מיליארד דולר בלבד. אתם צריכים לקרוא את הנתון הזה לצד ההשקעה של הישראלים במניות בחו"ל – כ-120 מיליארד דולר. אנחנו משקיעים אצלם 120 מיליארד דולר והם משקיעים אצלנו 18 מיליארד דולר. אנחנו מגדילים מדי שנה את ההשקעות במניות והם לא. מגוחך, מעליב. אגב, המשקיעים הזרים כן מגדילים את ההשקעה שלהם באג"ח שקליות – הם נהנו בשנים האחרונות מריבית גבוה יותר בשוק המקומי מאשר בארה"ב. סוג של סמי ארביטראז'.    

אבל דווקא בגלל שזה כל כך מגוחך. דווקא בגלל שההשקעה של הזרים כאן היא נמוכה יש מקום לאופטימיות. בעולם ההשקעות הגלובלי צדים השקעות מעניינות. הציידים לא מתעניינים באיזו בורסה החברה נסחרת, אלא בנתונים ובפוטנציאל שלה. כאשר הם מבינים שבמקומות אחרים נהיה קשה לצוד (כי המחירים גבוהים) הם נודדים לאזורים אחרים – תחומים אחרים, חברות אחרות, בורסות אחרות. הבורסה שלנו כאמור אטרקטיבית באופן יחסי. אז הם אמורים להגיע לכאן. מספיק שיוזרמו כספים בהיקף שישראל הקטנה משקיעה בעולם כדי שנהנה מבורסה משגשגת. אבל יש בעיה. היא נראית בעיה טכנית, אבל היא בעיה גדולה. רוב תזוזות הכספים נעשות דרך מכשירי השקעה עוקבי מדדים. אם גוף השקעה בלונדון יקבל החלטה להגדיל חשיפה לישראל הוא יעשה זאת דרך מכשירים פאסיביים, ולרוב דרך מכשירים פאסיביים ברמה של שווקים – שווקים מפותחים. ישראל היא חלק מהשווקים המפותחים (מלפני 10 שנים) וזה עומד בעוכרי הבורסה שלנו. אנחנו כלום ביחס לשווקים המפותחים בעולם, וכאשר גוף השקעה מקבל החלטה להשקיע הוא לרוב מקבל החלטה  להשקיע בהגדרה העליונה – של שווקים מפותחים. הכסף שזורם אלינו הוא אפסי. בעבר היינו שוק מתפתח ושם המשקל שלנו היה גבוה. זה מסביר חלק מהירידה בהשקעות הזרות.

מנגד, בעולם השקעות של מאות טריליונים יש גם קרנות ומשקיעים מתוחכמים שפועלים ישירות בשווקים מסוימים, ישירות במניות מסוימות, ישירות בתחומים מסוימים. אז אי אפשר להתווכח עם העובדות - הבורסה שלנו לא מספקת את הסחורה כבר הרבה שנים, אבל מספיק שאיזה 3-4 גופים זרים יגלו אותנו ויזרימו כמה מיליארדים טובים כדי שהמצב ישתנה, ובנקודת הזמן הזו - יש יותר סיכוי ש"יגלו" אותנו מאשר בעבר. הנתונים היחסיים שלנו פשוט טובים.