בועה בשווקים, אבל הבועה הזאת יכולה להמשיך ולהתנפח

מגפות היו קיימות לאורך כל היסטוריה האנושית. הן שינו את פני העולם והחברה באופן ניכר. היו מגפות קטלניות והיו קטלניות פחות. המגפה השחורה במאה ה-14 והמגפה הספרדית בתחילת המאה הקודמת היו קטלניות. לאורך 20 השנים האחרונות העולם פגש שתי מגפות בולטות ולא קטלניות - הסארס ומגפת השפעת ב-2009 (שפעת החזירים). הסארס שהתגלה לראשונה בנובמבר 2002, מגיע גם ממשפחת הקורונה. ואילו המגפה השנייה החלה במרץ 2009 (שפעת החזירים).

באופן מקרי ומעניין שתי המגפות פרצו לעולם, בנקודות השפל של המשברים הכלכליים ב-2001 וב-2008. מעת גילוי המגפה הבורסות החלו במסע עליות של מספר שנים. הקורונה הגיעה, בניגוד לשתי המגפות הקודמות, אחרי תקופת ההתרחבות כלכלית הארוכה ביותר בעידן המודרני (ללא מיתון). אז אולי השווקים הריאליים ושוקי ההון רגישים יותר. בינתיים - למרות פגיעה בכלכלה הריאלית על רקע תמיכה ממשלתית חסרת תקדים ברחבי העולם, ובמיוחד בארה"ב השווקים הפיננסים חזקים ומבטאים עלייה מאז החלה להתפשט הקורונה. במילים פשוטות - השווקים הפיננסים (לא השוק שלנו...) מבטאים אופטימיות של היום שאחרי ומאמינים בעולם שיחזור לצמוח.    

אבל, אחרי רצף של צמיחה, אחרי עליות חסרות תקדים בבורסות, במיוחד בוול סטריט ואחרי הבנה שאנחנו בניסוי הכלכלי הגדול מעולם - ניסוי הריבית האפסית וניסוי הדפסת הכסף (הרחבה בהמשך) עולה שאלה חשובה - האם אנחנו בבועה ומתקשים להפנים זאת. אחרי הכל, איך אפשר לתאר את השווקים הפיננסים ובמיוחד את השווי בהנפקות החדשות של החודשים האחרונים לצד התמחורים של חברות הטכנולוגיה המובילות, אחרת מבועה? יש ניתוק גדול בין הצמיחה בשטח, בין הכלכלה בשטח לבין שערי המניות. יש נתק בין התחזיות של האנליסטים להמשך גידול במכירות לבין ההרעה הכלכלית של הצרכנים. איך אפל תגיע ליעדים הגבוהים שלה, אם לאנשים לא יהיה כסף לקנות אייפונים? 

אז אולי הממשל יעביר/ יזרוק עוד אלפי דולרים לכל משפחה כדי שתוכל לרכוש אייפונים, זה מה שקרה בחצי השנה האחרונה. זה יכול להימשך לעד?   

הדפסת כסף אינסופית - דמיון או מציאות?
השווקים הפיננסים עומדים בעשור האחרון בצל ניסוי כלכלי חסר תקדים, הממשלות והבנקים המרכזיים מזרימים סכומי עתק לתוך השווקים הפיננסיים כאשר הבולטת מכולם זו ארה"ב וביתר שאת דונלד טראמפ מאז היבחרו. הניסוי הכלכלי עובד בפרדיגמה של הזרמת כסף אינסופית. הכסף הוא רק נייר שכולנו מאמינים בו, ועל כן ניתן להדפיסו עד בלי די, אך יש לציין כי המגמה קיימת עוד הרבה לפני המשבר הכלכלי האחרון.

במקביל למגפה הבריאותית מתרחשת מגפה הכלכלית. האמת שזו החלה להתפרץ כבר ב-1982. ארה"ב יצאה אז מתקופה כלכלית מאתגרת שהחלה מאמצע שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-80. אז מדדי המניות הניבו תשואה שלילית מתמשכת, אך תגלית קטנה שינתה את ההיסטוריה עד עצם היום הזה. ממשלת ארה"ב החלה בתהליך של הגדלת החוב הלאומי באופן הולך וגדל (אקספוננציאלי), ועל ידי כך הצליחה לדחוף את השווקים הפיננסים ולהרים את הכלכלה לגבהים ושיאים חדשים. ב-40 שנים האחרונות העולם והכלכלה עשו זינוק מטאורי במקביל למהפכה טכנולוגית ובעזרת גידול מתמשך בכמות הכסף.

ההשלכות העתידיות של השיטה לא הטרידו יותר מדי, למעט מספר חובבי כלכלה שתהו על אופן השיטה. הרי הדפסה אינסופית של כסף עלולה ליצור אינפלציה ולגרום לאובדן ערך הכסף. אך כיוון שהדבר בושש להגיע אין סיבה להקדים את המאוחר והממשלות המשיכו לנהוג כפי שקודמיהם פעלו.

התפתחות החוב הלאומי בארה"ב

כמו-כן רוב מדינות העולם - ארה"ב, סין, יפן, אירופה ועוד פועלות בשיטה כלכלית מרחיבה שמגדילה את החוב הלאומי (הרבה מעבר לתמ"ג ולצמיחה הטבעית). שיטה זו נראית בלתי אפשרית אחרי מספר שיעורים בלימודי כלכלה, והיא גם לא הגיונית מבחינת "השכל הישר" - האם המשפחה שלכם יכולה מדי שנה להגדיל את החוב שלה וכך מדי שנה בשנה? לא. אז למה מדינה כן? 

ולמרות זאת, השיטה עומדת איתנה כשבהדרגה מצטרפים למאמיני השיטה כלכלנים רבים. הטענה - מדינה זה לא משפחה. הנחת הבסיס של מדינה היא שהיא תמיד תחייה ולכן תמיד יהיה מי שישלם את החוב. נשמע מוזר? אבל זו המציאות. כספים רבים מודפסים וזורמים לשווקים וחלק גדול מההזרמות האלו זורם באופן ישיר (או עקיף) לבורסות וגרם בעקיפין להגדלת הפערים ולחיזוק העשירון העליון.

קטיעת שרשרת ההדבקה
שוק שבנוי על חוב ואשראי מגדיל באופן משמעותי הקשר בין כלל האנשים והפירמות. קריסה של מספר ארגונים גדולים עלול להוביל לכדור שלג מתגלגל ועוצמתי, ועל כן הבנקים המרכזיים בעולם באופן מהיר ונחוש פעלו כדי למנוע כל חשש להתפרצות גל של פשיטות רגל. הם שטפו את השווקים בכספים ומנעו קריסות של ארגונים. זה עולה כסף, אבל הסיכון בקריסה שתתגלגל לקריסה שתתגלגל לקריסה וכך הלאה, גרם למקבלי ההחלטות להיות נחושים ומהירים.

כאשר שתי המגפות נפגשות יחד - הבריאותית והכלכלית זה מייצר סיר לחץ המוני. מצד אחד אוכלוסייה רבה נדבקת וכמות הנפטרים גבוהה. מצד שני הרעה כלכלית שכוללת ירידה חדה בתוצר, עלייה בחובות הלאומיים וכן שיעורי אבטלה גבוהים. אך, אם היה נדמה שנגיף קטן ובלתי נראה שלא מבחין בין בני אדם עלול להיות הקטליזטור שיעצור את המכונה הכלכלית בוול סטריט, מסתבר שצריך לשקול זאת שוב. נדמה שהשיטה הכלכלית על יתרונותיה וחסרונותיה ממשיכה לעמוד פעם אחרי פעם במבחן שוק המניות, כך שאם בוחנים את המצב הנוכחי נדמה שהנתונים שתומכים בשוק המניות עדיין רבים – כאשר הגורם המרכזי ששינה ללא היכר את כללי המשחק זו הריבית אפסית שנמשכת כבר כ-12 שנה ולא צפויה לעלות בשנים הקרובות כך שלא נותרו אלטרנטיבות השקעה רבות. ולכל אלה שמוטרדים מהגדלת החוב הלאומי, ניפוח הבועה והגדלת מאזן יש לזכור שהמדיניות החלה לפני כ-40 שנה ולא נראה שמישהו באמת מתכנן לעצור.