האוצר השלים גיוס של 1.5 מיליארד אירו; חשש מחוסר יציבות שלטוני

החשב הכללי הפורש, רוני חזקיהו, הוביל השבוע גיוס אג"ח ממשלתי בחו"ל בהיקף של 1.5 מיליארד אירו שהם כ-6 מיליארד שקל בריבית ממוצעת של 0.02% שהיא למעשה ריבית אפס. את ההנפקות הובילו החתמים בנק אוף אמריקה, ברקליס, גולדמן זקס, וסיטי בנק, המשמשים כעושי שוק ראשיים באג"ח ממשלתיות.

לגיוס של החשכ"ל השבוע אין יותר מידי משמעות מעבר לעצם ביצועו והחשיבות שלו לבחינת מצב עושי השוק והרצון שלהם לקלוט אג"ח ממשלתי ישראלי. בשלב הזה של החיים הכלכליים בישראל לא נראה שיש לישראל קושי גדול מידי לגייס כסף בחו"ל אבל היכולת הזו הולכת ומתערערת וככל שהמשבר הכלכלי יימשך וככל שהיציבות הפוליטית בישראל תמשיך להיות מעורערת, היכולת לגייס כסף תיפגע והריבית יתחילו לעלות.

נכון להיות יחס החוב תוצר של ישראל נע סביב רמת ה-80% וקרן טרנר, מנכ"לית האוצר, אמרה לא מכבר באחד מהראיונות שלה בכלי התקשורת שביחס חוב תוצר של 84% עד 86% יפגע דירוג החוב של ישראל ופגיעה זו, יהיו לה השלכות על הריביות של ישראל.

האמירה הזו וההערכה של טרנר זוכה להסכמה כמעט מקיר לקיר רק הדברים בשבועות האחרונים השתנו. העולם כולו ובטח העולם המערבי הולכים לעולמות של יחס חוב תוצר של 100% כי זו הדרך הכמעט יחידה להתמודד עם הזרמות הבלתי נגמרות של כסף לכלכלות. אם זה המצב הרי שאף חברת דירוג לא תנסה לפתוח את תיבת הפנדורה הזו של דירוגים של ממשלות כשכולם עולים מדרגה בכל הנוגע לחוב הציבורי.

אם כן מה הבעיה, הבעיה נעוצה בשני מוקדים ששזורים זה בזה והם הטיפול הכושל של ממשלים בווירוס הקורונה וחוסר היציבות הפוליטי במקומות מרכזיים כמו ארה"ב, שם הנשיא החולה, טראמפ, אינו מתחייב שיעביר את השלטון בצורה מסודרת ליריבו אם האחרון ינצח.

אז כשזה חוסר היציבות במקום כמו ארה"ב, הרי שחוסר היציבות הפוליטית בישראל הוא כסף קטן לעומת הבלגן שיהיה בארה"ב אם תרחיש האימים שבו טראמפ יפונה מהבית הלבן על-ידי השירות החשאי בכוח כדי שביידן ייכנס אליו.

נחזור רגע לאיום המרכזי על הכלכלה המקומית (והעולמית) היא משבר וירוס הקורונה. פרופ' יעקוב פרנקל אמר לאחרונה כי המשבר שאנחנו נמצאים בו עכשיו הוא קודם כל רפואי ורק אחר כך כלכלי. פרנקל צודק ונראה שגם נתניהו מאמץ בימים האחרונים את הגישה הזו. וננסה להסביר עד כמה פרנקל צודק.

במוקדם או במאוחר יוסרו ההגבלות על יציאה מהבית וכולנו נוכל, באופן תיאורטי, לחזור לשגרה במקביל לקורונה. אבל התחלואה במגזרים מסויימים רק הולכת ועולה ואיתה גם החששות של אנשים מהישוב שדואגים לבריאותם ואלה, שהם עמוד השדרה של הכלכלה, עלולים להימנע מחזרה לשגרה ואז או שייסלח להם והם ייקחו על עצמם ירידה בהכנסות ופגיעה בכישורי החיברות שלהם או שהם יפוטרו ויאלצו להתמודד עם מערכות שלטוניות לא סלחניות ואז או אז, אנחנו גולשים במדרון חלקלק ומסוכן.

כדי להשיג את שיתוף הפעולה של הציבור הנורמטיבי צריך לייצר אמון בשלטון, אמון שלא קיים היום ו/ או פתרון רפואי לקורונה. רק אז ניתן להתפנות לבחינה של תוכניות כלכליות מדידות ארוכות טווח שיוציאו את הכלכלות מהמשבר, אבל כל עוד זה לא קורה – אין באמת יכולת להתמודד עם המשבר הכלכלי מעבר למניעת הידרדרות של משקי הבית שתערער את יסודות השיטה ולא תאפשר לצאת מהמשבר גם בעוד דור.