הר השקלים יחלחל לבורסה, אבל מבול ההנפקות עלול לקלקל את החגיגה

1.5 טריליון שקלים נמצאים בעו"ש ובפיקדונות בבנקים – גידול של 250 מיליארד שקל לעומת המצב לפני שנה. הקורונה הפחידה את הציבור שהעביר כספים מקרנות נאמנות וקופות גמל לפיקדונות. הקורונה גם גרמה לאנשים לשנות גישה – לחסוך יותר. להיות ערוכים למשבר. בתקופה של אי ודאות זה טוב שיש כסף בצד. הקורונה גם הפחיתה הוצאות אצל רוב משקי הבית וייצרה אצל רבים עודפים בחשבונות הבנק. אז נכון שיש רבים שהקורונה זרקה אותם מחוץ לשוק העבודה והם לא גומרים את החודש, אבל בסה"כ ההכנסה הפנויה של הציבור גדלה ושוכבת בעו"ש או בפיקדונות.

1.5 טריליון שקלים זה הר של שקלים שמהווה חלק מרכזי מהנכסים של הציבור שמסתכמים בכ-4.1 טריליון שקל. 1.5 טריליון של פיקדונות ועו"ש זה גדול יותר מכל תעשיית קרנות הנאמנות שמסתכמת ביותר מ-300 מיליארד שקל, זה אפילו הרבה מעל כל השווי של החברות בבורסה שמסתכם בכ-800 מיליארד שקל, וזה גם יותר מכל שוק האג"ח (הממשלתי והקונצרני) שמגיע לכמעט טריליון שקל.  

המשמעות של המספרים האלו היא פשוטה – יש הרבה כסף ששוכב ולא מייצר תשואה. הכסף הזה מחכה להזדמנות והוא יחלחל לשווקים הפיננסיים. הוא יחלחל לאיגרות החוב, הוא יחלחל למניות. לא צריך הרבה כדי שתהיה לזה השפעה על שוק המניות והאג"ח, מספיק שפסיק קטן מהר השקלים ינדוד לאיגרות החוב ולמניות כדי להמשיך את המומנטום החיובי בנכסים הפיננסיים. אם זה יהיה יותר מ"פסיק קטן", המומנטום החיובי בשווקים יהיה דרמטי יותר.

הר השקלים הזה לא לבד. לצד הפיקדונות והעו"ש, היקף איגרות החוב השקליות מסתכם ביותר מ-500 מיליארד שקל. שם גם לא מקבלים תשואה, אלא אם מדובר על איגרות חוב עם מח"מ ארוך. אם תרצו יש בערך 2 טריליון שקל מתוך תיק נכסים של 4.1 טריליון שלא מייצרים תשואה ופוזלים לנכסים עם סיכון כדי לקבל תשואה.

• פרסם תמונות עירום בפייסבוק - מה חשב בית המשפט?
• מסכים ירוקים: הנאסד"ק קפץ ב-3.1%; פייסבוק זינקה ב-18%

כשאלו המספרים, המסקנה לכאורה ברורה – כספים ימשיכו לעבור לשוק המניות. הציבור רואה את הכמעט אפס ריבית שהוא מקבל באפיקים השקליים ורואה את המניות שאומנם תנודתיות יותר, אבל מייצרות על פני זמן תשואה טובה יותר והוא בהדרגה עובר למניות. הבעיה היא שהמעבר הזה לא מלווה בליווי וחינוך פיננסי, חינוך להשקעה נכונה. המעבר לשוק המניות נובע מסיבה אחת עיקרית – "קנאה". דני שומע מהשכן שלו מיכאל שהוא הרוויח יפה בקרנות הנאמנות המנייתיות, והוא אומר לעצמו – 'איזה פראייר אני, מה אני שם את הכסף בפיקדונות'. בשלב הבא מיכאל יספר לדני שהוא קנה איזה מניית אנרגיית רוח והרוויח 200%, ואז דני כבר יישבר לגמרי ויעביר כספים לבורסה. אבל דני צריך לדעת – השקעה במניות היא דרך חיים. השקעה במניות היא לטווח ארוך, היא צריכה להיות מפוזרת, ולא להישען על טרנדים והייפ סביב תחומים מסוימים. השקעה במניות עלולה להסב הפסדים וכשזה קורה לא צריך להיכנס לפאניקה, כי לאורך זמן שוק המניות מתקן. אבל דני לא מפנים ולא מבין את זה – הוא יודע על שוק המניות רק ממיכאל השכן. אז אולי עכשיו הוא ייכנס, אבל בנפילות הוא ייצא. המצב הזה מבריח את הציבור מהבורסה. רוב הציבור חושב עדיין שבורסה מסוכנת, שבורסה היא קזינו. בעולם המערבי יש שיעור גבוה של משקיעים באופן ישיר במניות. אצלנו זה בשיעור מאוד נמוך. ובכלל – אנחנו מאוד סולידיים. תיק ההשקעות שלנו מורכב מכ-20% מניות, בעוד שבארה"ב זה סביב 30%.

זהירות מ"הזאבים של תל אביב" אז יש הר שקלים שפוזל לבורסה. יש שיעור השקעה במניות נמוך יחסית – יש את התשתית לכניסת כספים. אלא שמולם ישנם "הזאבים מתל אביב". להם לא אכפת מהטווח הארוך, אותם לא מעניין החינוך הפיננסי של המשקיעים. הם רואים שקלים מול העיניים ורוצים להרוויח. הם מתוחכמים ומנוסים והם מכירים את המספרים. הם מבינים שיש ביקוש למניות והם כאן כדי לייצר את ההיצע. הזדמנויות צריך לנצל ומהר, זבנג וגמרנו. אין טעם לעשות את זה על פני שנים. הם מביאים לשוק את החברות הטרנדיות, והם מנפיקים אותן בבורסה. דני אולי לא קונה ישירות בבורסה, אבל הוא השתכנע לקנות קרן נאמנות מנייתית שבסופו של דבר משתתפת בהנפקות האלו. ככה ייכנסו עשרות חברות לבורסה בחודשים הבאים, וזה תהליך די ברור ואפילו טבעי – הר שקלים מחפש מניות ויוצר שוק הנפקות רותח.

50 הנפקות ומעלה מתוכננות למחצית הראשונה של 2021. לבורסה שבה 440 חברות זה הרבה. השנה אנחנו נתקרב ל-30 הנפקות. חברות חדשות, דם חדש, זה נהדר, אבל יש כאן בעיה. מצד אחד, למרות הקפיצה בהיקף ההנפקות לא אמורה להיות לזה השלכה גדולה על הציבור. עשרות הנפקות לא ישנו את התמונה הגדולה. הן בסה"כ עוד כמה מיליארדים, ואם נגזים מאוד – 10 מיליארד שקל שיזוזו מהר השקלים לשוק המניות. מצד שני – הן ישרישו את הדימוי השלילי של הבורסה כקזינו.

• גוטו: הפוטנציאל קיים אבל ההפסדים ממשיכים להצטבר
• מכסי טראמפ מדאיגים את תעשיית התרופות: החברות מחפשות אלטרנטיבות, וישראל על המפה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הנפקות הן בעצם מכירה של מניות על ידי בעלי שליטה. גם אם המכירה היא לא בהצעת מכר, הרי שבעל השליטה מוכן להידלל במחיר ההנפקה. למה שבעל שליטה ימכור מניות אם הוא חושב שהמחיר טוב? הוא לא. כלומר, הר השקלים והביקוש למניות, במיוחד טרנדיות, מביא אותן לשוק, אבל לא במחירים טובים למשקיעים. הן במקרים רבים ימשיכו לעלות, כי טרנד זה טרנד או כפי שהמנתחים הטכניים אומרים – "אל תילחמו במגמה". אבל בסוף הנתונים הפונדמנטליים מנצחים. חלק לא קטן מהחברות שמגייסות עכשיו יעבור עוד כמה שנים לבית הקברות של הבורסה. האמת היא שהערך העיקרי שהן מצליחות לייצר הוא גיוס ההון מהציבור.

אני קורא תשקיפים ומתקשה להבין איך גוף מוסדי משקיע בחברת פודטק צעירה - סבוריט שיש לה רעיון  ותמונה של המבורגר על התשקיף, אבל כולם יודעים שהסיכוי שלה להצליח לא מאוד גדול. וגם אם היא כן תצליח, אז לא בטוח שזה מצדיק את השווי שלה בשוק שזינק ביותר מ-100% מאז ההנפקה ל-340 מיליון שקל. כלומר – גם השווי בהנפקה נראה גבוה ובטח לאחר שהיא מזנקת, וזה סיפורן של כמה הנפקות (עם עוצמת עלייה שונה אחרי ההנפקה).

אז למה הגוף המוסדי משקיע? ראשית, יש לו אפשרות כניסה "נוחה" במחיר ההנפקה. שנית, בשבילו זה כסף קטן, חלק קטן יחסית מההשקעות של הגוף. יצליח – סבבה, לא יצליח, אז מה, זה שיעור נמוך מההשקעות הכוללות. שלישית, זה לא הכסף שלו.   אחרי ההנפקות מגיעות הירידות הגיוסים בבורסה מעוררים אותה. יש אקשן. יש כותרות. הציבור מתחיל (חוזר) להתעניין. יש גיוסים בקרנות, בקופות. יש כאן צד מאוד חיובי. אבל הנפקות מבטאות מימוש של בעלי שליטה, והם יודעים הכי טוב מתי למכור. אז תגידו, ובצדק – טוב, אבל חברות טובות ימשיכו להיות טובות בהמשך, ומה שיקר היום, יהיה זול עוד שנה. זה נכון. שווה לקנות ביוקר חברות טובות שממשיכות לצמוח, להגדיל רווחים בהמשך. אבל כמה הערות – יש הנפקות של חברות טובות בחודשים האחרונים וזה יימשך, אבל לצידן יש הנפקות של חברות שלא מתאימות וזה גם יימשך. חוץ מזה, התמחור – גם של החברות הטובות - יקר (מקס סטוק במכפיל 20-25 וזו רק דוגמה).   והערה/ הארה אחרונה. ריבוי הנפקות/ גאות בהנפקות הוא סממן לגאות בשווקים לאופוריה מוגזמת. במקרים רבים הנפקות רבות הן סממן לירידות בבורסה. הנפילה בבורסה המקומית בשנת 94 הגיעה אחרי מבול הנפקות בשנה שקדמה לה. המפולת של הדוט.קום, הגיעה אחרי מבול הנפקות בחברות הייטק בנאסד"ק. הנפילה של 2008 היתה לאחר שנתיים של גאות בהנפקות, אם כי, לא כמו במשבר הדוט.קום.

אין הסבר "מדעי" לכך. זה לא שהיצע המניות גדל כל כך ויש בשווקים "יותר היצע" מביקוש. יש היסטוריה שמראה שהנפקות הן סממן לירידות בהמשך. אולי בגלל שהן מבטאות את תאוות הבצע של השחקנים, אולי בגלל שהציבור נחשף מהר לחברות לא ראויות וחוזר מהר מאוד להתבצר במזומנים, אולי בגלל שהציפיות לרווחים נתקלות במציאות של שווקים תנודתיים. כך או אחרת, הנפקות הן מבורכות לשוק ההון, אבל לא כשהן באטרף חסר פרופורציה ומנפיקים כל מה שזז. ככה לא מביאים את הר השקלים לבורסה, ככה מרחיקים אותו.