התרחיש הלא מוכר - מה הציבור יעשה כשהמגפה תיעלם ולמה אני אופטימי?

תקופה של חוסר וודאות - בכל תקופה יש חוסר וודאות מובנית בשוק ההון. זה נובע מהאופי האנושי הבסיסי - עליות וירידות פסיכולוגיות מובילות להחלטות שונות של אנשים שונים, בכל זמן נתון. ההתמודדות שלנו עם משבר הקורונה שכולל מינון גבוה במיוחד של חרדות, חששות ופחדים, מוביל לעלייה משמעותית ברמת חוסר הוודאות בשווקים הפיננסיים. תמיד קשה לתת תחזית אודות ההתפתחויות הכלכליות בארץ ובעולם בהסתברויות גבוהות, ובתקופת מגיפה של פעם ב-100 שנה (מעניין שתמיד מדובר על משבר שהוא פעם ב- 100 שנה...) הדבר קשה שבעתיים.

מבוכת המשקיעים
יש משקיעים רבים שעדיין יושבים על הגדר. הם נמצאים בנזילות רבה (מזומן) וחוששים לחזור לשווקים. בארה"ב הדבר נובע ככל הנראה מיוקר המחירים של ניירות הערך. מדד S&P500 נסחר במכפיל רווח (P/E) של מעל 30; ובישראל הדבר נובע מהעובדה שהשוק הישראלי מדשדש מזה תקופה ארוכה.

מנגד, יש משקיעים רבים שמנצלים את משבר הקורונה והצליחו להבין את המשמעות העמוקה של סגרים, והתכנסות בבית (אפקט ה-Stay at Home). משקיעים אלו היטיבו לנתח את המצב והשקיעו בחברות טכנולוגיות שבהחלט מרוויחות הרבה יותר מהמצב. חברות כמו אמאזון, אפל, גוגל, מיקרוסופט, נטפליקס, זום וכו' הגדילו את נתח השוק שלהם באופן משמעותי בעקבות הקורונה, והרווחיות העתידית שלהם צפויה לעלות מעלה מעלה. כל זה כמובן כבר מתומחר היטב במחירים המאוד יקרים שלהם, וישנה הסכמה רחבה שהמחירים כעת קצת גבוהים, אולי אפילו בועתיים.

רוב המשקיעים קצת נבוכים ומתקשים להבין לאן בדיוק נושבת הרוח הכלכלית העולמית. בהתייחס למדדי השוק הרחבים של הכלכלה בכללותה - האם פנינו לעליות שערים חדות (צמיחה מואצת ומהירה) או לקריסת שווקים וכניסה למיתון ממושך? זוהי שאלת השאלות.

למה פסימיות?
אחד המדדים המעניינים בהקשר זה הינו מדד אמון הצרכנים האמריקאיים. המדד מדשדש לאחרונה, ויש אנליסטים רבים שמנתחים את המצב בפסימיות ממשית. נראה כי הציבור האמריקאי (ובמידה רבה גם הציבור הישראלי) נמצאים כעת בעין הסערה, בתקופה של תחלואה גבוהה, סגרים והגבלות. החשש הינו שמדובר על אפקט פסיכולוגי מוכר שנקרא אפקט העוגן; קשה לנו כבני אדם לחשוב שהמציאות תשתנה בצורה משמעותית, ואנו נתלים בנתוני העבר כ-"עוגן" להערכות העתיד שלנו. כולנו נפלנו בכך בתחילת 2020, אז ההנחה הרווחת בעולם הייתה שמה שהיה הוא שיהיה, וכי לא תהיה לווירוס הסיני המוזר והחדש כל השפעה מהותית. יש חשש שרבים וטובים שוגים כעת בכניסה להערכות פסימיות שמבוססות רק על נתוני ההווה, הסגרים וצמצום הפעילות העסקית.

למה אופטימיות?
אבל למרות שכולנו חיים את הרגע (מצב עם בדידות ואתגרים חברתיים וכלכליים אישיים שונים), יש אופק. החיסונים כנגד קורונה כבר כאן, ואוכלוסיות העולם מתחסנות בקצב הולך וגובר. חיסון העדר לא ממש רחוק – אולי שנה, אולי קצת יותר ואז הכל יחזור למקומו. נחזור לטוס לחופשות, לשייט תענוגות, למסעדות, לקניונים ולצריכה הפרטית שאליה הורגלנו לפני מגפת הקורונה. למה כל כך מעט חושבים כך? בגלל רמת ההפתעה של משבר הקורונה מתחילת 2020, משקיעים רבים חוששים מכל הערכה עתידית אופטימית ששונה מהמציאות העכשווית (אפקט העוגן).

הכלכלה והבריאות
במשבר הקורונה ראינו משהו יוצא דופן - ממשלות העולם, בצעד אמיץ קיבלו החלטה נועזת להקריב את הכלכלה שלהן למען בריאות הציבור. זו המשמעות של סגרים חוזרים ונשנים, שהם משבר כלכלי ביוזמת השלטון. הכלכלה נפגעת בצורה מהותית, במטרה להציל חיים ולמנוע תחלואה נרחבת. ממשלת סין עשתה זו בעקשנות ובהתמדה (ועם לא מעט כוחניות שלטונית אופיינית) ולהפתעת כולנו הצליחה להוביל לרמה נמוכה מאוד של תחלואת קורונה בתחומה. סין היא כמעט המדינה היחידה שמציגה צמיחה מתונה בשנת 2020 (אל מול צמצום והתכנסות של כל מדינות המערב), וצפויה להציג צמיחה חזקה בשנת 2021.

מה לגבי ישראל?
ישראל אינה נמצאת לבדה בנוף הכלכלי, וחשוב לזכור שהמצב המאקרו כלכלי העולמי משפיע מאוד על המשק הישראלי בצורות שונות ומהותיות. כל ניתוח של השוק הישראלי חייב לקחת בחשבון את רמת חוסר הוודאות שבעולם, וכל הערכה עתידית הינה בערבון מוגבל מאוד. יחד עם זאת, חשוב לצאת מ"אפקט העוגן" שלנו, ולנסות לנתח את הנתונים לאור העובדות. העובדות, באופן לא מפתיע מספרות לנו סיפור מעט מורכב.

ישראל הפסימית
מצד אחד, חוסר וודאות פוליטית (עוד פעם בחירות?), כלכלה מדשדשת, אבטלה גבוהה, ירידה ממשית בצריכה הפרטית וציבור טרוד המתכנס בביתו בסגרים ובידודים. ישראל רוויה ביורוקרטיה מיותרת, וארגוני עובדים חזקים המקשים על כל רפורמה, התייעלות והורדת יוקר המחיה. את הסיפור הפסימי של ישראל רואים מזה תקופה ארוכה בשוק ההון הישראלי, שבו המדדים המרכזיים הניבו תשואות שליליות ב-2020, וכתוצאה אנו בין המדינות עם הביצועים הפיננסיים הגרועים ביותר לאותה תקופה.

ישראל האופטימית
מן העבר השני, ישראל מוכרת וידועה כמעצמת היי-טק, עם ענף טכנולוגיה עילית חדשנית ומתקדמת, ועם משאבי טבע מפתיעים בדמות מצבורי גז ענקיים. המטבע הישראלי הינו חזק (אולי חזק מדי?), חברות הדירוג העולמיות משמרות את  דירוג האשראי הגבוה של ישראל, ולהפתעתנו אנו עדיין לא רואים גלים גדולים של פשיטות רגל. ממשלת ישראל, עם כל הסיכון הכרוך בכך, קיבלה החלטה אסטרטגית לחסן את אוכלוסיית ישראל כנגד קורונה במהירות רבה. במקביל, הממשלה עושה פעולות שונות לנסות ולתמוך במשקי הבית ובמגזר העסקי הדואב והכואב - בתמיכות כספיות ממשיות ורחבות. אפשר וצריך לדון האם הממשלה עושה מספיק ויש תחומים שבהם נראה שהיא לא פועלת במהירות וביעילות הנדרשת ויש תחומים שבהם היא נדיבה הרבה יותר מדי עם כספי המיסים (הנוכחים והעתידיים) של כולנו.

הבורסה לניירות ערך בתל אביב
הבורסה הישראלית הינה שוק מעט קטן ומעט מוגבל הכולל ריכוז ענפים של בנקאות, ביטוח, נדל"ן ואנרגיה. חברות הטכנולוגיה הישראליות (המעטות, שלא נרכשו) נסחרות בעיקר בשוק ההון האמריקאי ולא הישראלי המקומי. ולכן, הדשדוש וההפסדים של שנת 2020 אינה ממש מפתיע; מדובר על שנה שבה הכלכלה הקלאסית נפגעה מאוד. הבנקים נפגעו מעליה צפויה בחובות המסופקים, שוק הנדל"ן העסקי נפגע כתוצאה מציפייה מוזרה שכולם יעבדו מהבית מעתה ועד עולם, ענף האנרגיה מדשדש כתוצאה מירידה חדה בביקושים (כמה קילומטרים הרכב שלכם עשה בשנת 2020?) – ובאופן כללי הענפים המסורתיים והמוכרים באמת סובלים ממשבר הקורונה.

התרחיש הלא מוכר
אבל כפי שכתבתי בעבר, משקיעים רבים חיים יותר מדי עם "אפקט העוגן" ואינם רואים את התרחישים העתידיים האפשריים. נראה כי לכשמשבר הקורונה יסתיים, נראה קפיצה ממשית בביקושים בכל הענפים הכלכליים הקלאסיים. הציבור הישראלי, שבע הסגרים וההגבלות יצא מהבית וירוץ לפיצוי עצמי מוגזם בכל התחומים! לא יציאה מתונה ומדודה ממשבר, אלא גל סוחף של ביקושים אימתניים (ובעקבותיהם חוסרים ממשיים). הכלכלה הישראלית תעוף קדימה, בקצב מואץ ומהיר שלא ראינו הרבה מאוד זמן. כמו קפיץ דרוך שממתין חודשים רבים, הכלכלה הישראלי יכולה להשתחרר בבת אחת ולהוביל להסתערות של הציבור על החנויות והשירותים. מי שירוויחו מאוד מתרחיש שכזה הינם ענפי הבורסה המסורתיים (בנקאות, ביטוח, נדל"ן, אנרגיה וכו'). לדעתי, תרחיש זה יתממש בהסתברות של כ-70% בטווח של השנתיים הקרובות. למה שנתיים? כי יקח זמן עד שנגיע לחיסון העדר, יקח זמן עד שהביקוש העצור ישתחרר (גם תלוי במה קורה בעולם), וההשפעות  מהביקושים והקניות לא בהכרח יופיעו בבת אחת במחירים בבורסה בתל אביב. נראה כי רבים אינם מעריכים עד כמה הסיכוי של תרחיש זה גבוה ובהחלט אפשרי, ואם יתממש - הוא כולל הזדמנויות השקעה מאוד מעניינות בשוק המקומי.

מגבלות?
כאמור, אנו חיים בעידן של הרבה מאוד חוסר וודאות. התרחיש האופטימי והמהיר שמוצג כאן יתממש תחת הנחות שראוי לפרט; מתווה החיסון מתקדם ומוצלח, העדר משבר נוסף (וירוס חדש, מוטציה עמידה וכו'), המשך שיפור והרחבה של תמיכת הממשלה במשקי הבית ובעסקים המקומיים (ויש הרבה מה לשפר בהקשר זה).

מאז ומעולם, משקיעים נמצאים במאבק פנימי מתמיד בין השוורים האופטימיים לבין הדובים הפסימיים. רמת חוסר הוודאות הנוכחית של משבר הקורונה מוביל להקצנה רבה בהערכות השונות; בין תרחישים לעליה מואצת לבין תרחישי הקריסה המוחלטת. השוק הישראלי הינו במיצוב מיוחד, וכולל מאפיינים מעניינים במיוחד של בורסה "זולה" שאפילו ירדה בשנת 2020. ישנה הסתברות לא מבוטלת לתרחיש אופטימי ממשי, שיוביל לעליות שערים בשנתיים הקרובות. לישראל ישנן בעיות מבניות ושטוניות שונות ומשונות, אבל אם יתממש התרחיש הלא מוכר, של חזרה לשגרה, ייתכן ויש כאן הזדמנויות השקעה ממשיות.

 
הלל בש (Hillel@SmartOptions.co.il) - מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס בע"מ, מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.
אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.