הישראלים משקיעים באג"ח - למרות שיודעים שהתשואה לא שווה את זה

האג"ח נתפסות כנכס סולידי בתיק ההשקעות (מה שלא תמיד נכון, במשבר הקורונה המשקיעים ברחו גם מהן, המחירים נפלו והתשואות זינקו) אבל המשקיעים באג"ח הממשלתיות בישראל מוכנים לספוג לאורך שנים תשואה נמוכה יותר על עצם ההחזקה של אגרות החוב, כך עולה ממחקר חדש שפירסם בנק ישראל.

כלומר, הציבור מוכן לשלם הרבה מאוד כסף ולוותר על פוטנציאל תשואה הרבה יותר גבוה שבאופן היסטורי נותן שוק המניות - רק בשביל לישון בשקט בלילה (או יותר נכון - כשכותרות העיתונים ואולפני הטלויזיה יתחילו פתאום לדבר על נפילות בבורסה). הציבור באופן מסורתי עושה את השגיאה הקלאסית - בורח כשהשווקים קורסים, ממתין עד 'שהמצב יירגע' (כלומר - שהשווקים כבר יטפסו עשרות אחוזים) ואז חוזר כשהשווקים כבר נמצאים שוב בשיא. אחר כך כשהקריסות יגיעו פעם נוספת אנשים יגידו 'אמרנו לכם ששוק ההון הוא הימורים' - למרות שזה ממש לא נכון, וכבר 200 שנה שהשוק עולה בטווח הארוך.

על פי דניאל נתן מבנק ישראל, שבחן את התקופה מינואר 1985 עד דצמבר 2019: "תוצאות המחקר מבטאות את הערכת המשקיעים בשוק, שהן האינפלציה והן התשואה הריאלית, מהוות עבורם גידור מפני ביצועים שליליים של תיק הנכסים שלהם. משמעות הפרמיות השליליות היא שהמשקיעים מוכנים באופן מעשי לשלם כדי להחזיק את אגרות החוב הנומינליות, משום שהן מספקות גידור לתיק השוק".

המחקר מציג את תוצאות פירוק עקום התשואות של אגרות החוב הממשלתיות בישראל, לשני חלקים: הריבית הריאלית הצפויה ופרמיות הסיכון, כאשר החל משנת 2002 החלו להצטמצם פרמיות הסיכון המתומחרות באגרות החוב, והחל משנת 2015, פרמיות הסיכון הפכו להיות שליליות. משמעות הדבר היא שהמשקיעים מוכנים לספוג תשואה נמוכה יותר על עצם ההחזקה של אגרות החוב. המחקר מציג פירוק של התשואות הנומינליות לריביות הצפויות בשוק, לפרמיית הסיכון הריאלית ולפרמיית הסיכון האינפלציונית.
 
פרמיית הסיכון של כל נכס (הפער בין התשואה הצפויה שנובעת מהנכס לבין הריבית חסרת הסיכון במשק) נקבעת לפי המתאם של התקבולים העתידיים שהנכס משיא עם תיק השוק (מניות, נדל"ן וכו'). נכס שצפוי להשיא תקבולים גבוהים בזמן שתיק השוק סובל מביצועים שליליים, צפוי להיות בעל פרמיית סיכון שלילית (מחירו גבוה יותר). הסיבה שהמשקיעים יהיו מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר בהווה, היא משום שהנכס מספק "ביטוח" לתיק האחזקות שלהם. לעומת זאת, אם הנכס צפוי להשיא תקבולים גבוהים  בזמן שביצועי התיק שלהם גבוהים, יהיו המשקיעים מוכנים לשלם פחות בהווה, כך שהנכס צפוי להיות בעל פרמיית סיכון חיובית.

אגרות חוב ממשלתיות אינן יוצאות מן הכלל בהקשר הזה. המחירים העתידיים של אגרות החוב הממשלתיות הצמודות והלא צמודות הם אי-וודאיים (הם משתנים בהתאם לרמת הריבית שתשרור במשק בעתיד) ועל כן המשקיעים ידרשו עבורם בנוסף פרמיית סיכון.

פרמיית הסיכון על החזקה של אגרת חוב לא צמודה לטווח זמן מסוים, מהווה סכום של פרמיית הסיכון אותה דורשים המשקיעים עבור החזקה של איגרת החוב הצמודה לאותו טווח זמן, בצירוף פרמיית סיכון נוספת, הקרויה "פרמיית הסיכון האינפלציונית". הסיבה לכך שהמשקיעים דורשים פיצוי נוסף על ההחזקה של אגרת חוב לא צמודה, נובעת מכך שהתשלומים שאגרת החוב הלא צמודה משלמת, הם אי-וודאיים במונחים ריאליים, שכן האינפלציה העתידית לא ידועה - וזאת בשונה מתשלומי אגרת חוב צמודה, שתשלומיה צמודים למדד. כפי שציינו, פרמיה זו יכולה להיות חיובית או שלילית, לפי המתאם שלה עם תיק השוק.