ילין לפידות: רווח של 160 מיליון שקל. כמה מרוויחים המנהלים?

כמו בתי ההשקעות האחרים וחברות הביטוח, גם בילין לפידות יכולים לחייך בסיכום שנתי. ההכנסות לשנת 2020 של בית ההשקעות, בניהולם של דב ילין ויאיר לפידות, נותרו יציבות ועמדו על כ-572.5 מיליון שקל, לעומת כ-587.7 מיליון שקל בשנת 2019, ירידה קלה של 2.5%.

הרווח התפעולי ירד בכ-6% והסתכם בכ-214.5 מיליון שקל, לעומת כ-228.4 מיליון שקל בשנת 2019, וזאת בעיקר כתוצאה מהירידה בהכנסות.

הרווח הנקי לשנת 2020 עמד על כ-160.3 מיליון שקל, לעומת כ-164.6 מיליון שקל בשנת 2019, ירידה של כ-2.6%. אלו תוצאות טובות במיוחד בהינתן שילין לפידות, שנתפס כגוף שיודע להשיג תשואות טובות, מפשל בתשואות בשנה-שנתיים האחרונות. 

שווי המזומנים של החברה גדל ב-2020 ב-16.3 מיליון שקל ל-275.2 מיליון שקל, הנכסים הפיננסיים בשווי הוגן עמדו על כ-122 מיליון שקל, וסך הנכסים השוטפים עמד על כ-437.7 מיליון שקל.

הפוליטיקאים הגבילו את השכר ל-2.5 מיליון שקל בשנה. אז מה...
יאיר לפידות ודב ילין מן הסתם יכולים להיות מרוצים. על פי החוזה, כל אחד מהם זכאי לשכר חודשי של 190 אלף שקל (צמוד למדד ינואר 2019), לצד 5% מהרווח השנתי לפני מס של החברה (השנה הרווח לפני מס עומד על כ-214.4 מיליון שקל). כלומר, כל אחד מהם זכאי לשכר של כ-13 מיליון שקל בשנה. אבל האמת - מגיע להם. זה שהמחוקק רצה להגביל ולא בדיוק ידע את מי ואיך, זו בעיה שלו. בפועל, מגיע להם כי הם אחראים בעשר אצבעות על השבחה אדירה - הם מחזיקים ב-50% מהמניות בחברה ( אטראו שוקי הון -0.86% אטראו שוקי 6,580 -0.86% בסיס:6,637 פתיחה:6,637 גבוה:6,662 נמוך:6,550 תמורה:417,876 לעמוד ציטוט חדשות גרפים פרופיל חברה המלצות כתבות נוספות בנושא: ב-50% נוספים) והם  גם זכאים לתגמול שנתי שמן. בפועל, ההשבחה (ילין לפידות מוערך ב-2.5-4 מיליארד שקל) שמה בכיס הקטן את השכר השוטף. במילים אחרות, בעלי המניות באטראו, ובשרשור גם בעלי המניות מהציבור (שמחזיקים באטראו), צריכים להגיד תודה לדב ילין וליאיר לפידות על השבחת הערך בחברה.

הגבלת שכר הבכירים
ב-2016 הגדירה המדינה חוק שנוי במחלוקת שמטרתו להגביל את שכר הבכירים בבנקים ובחברות הפיננסיות ב-2.5 מיליון שקל לכל היותר. על חברת ילין לפידות שהיא לא ציבורית (אלא מוחזקת על ידי חברה ציבורית - אטראו) זה לא חל. בכל מקרה, השכר הבסיסי של שניהם נמוך יותר לכאורה (2.28 מיליון שקל) אך מעבר לכך כאמור זכאים הבכירים לקבל 'מענק שנתי' נוסף על השכר שמגיע כאמור ל-13 מיליון שקל (זה לא בהכרח רע כמובן).

או בקיצור: הפוליטיקאים נוטים לחשוב שכל בעיה ניתנת לפתרון פשוט באמצעות חקיקת חוק חדש. מחירי הדיור עולים? נחוקק שאסור להם לעלות (בלי לבדוק שבברלין ובניו יורק פיקוח על שכר דירה רק פוגע בעיר). הסופרים מרוויחים מעט מדי? נחוקק שאסור לעשות מבצעים על ספרים חדשים.

אלא שהמציאות הכלכלית יותר מורכבת, הפוליטיקאים לא מבינים את כללי המשחק עד הסוף, משאירים פרצות וגם לא מבינים שתכנון מלמעלה לרוב פשוט לא עובד - עובדה: אין אף מדינה שניסתה תכנון בסגנון קומוניסטי שהצליח. בורותם הכלכלית של הפוליטיקאים נחשפת פעם אחר פעם כשהחוק שהם מחוקקים לא משיג את המטרה. זה לא עבד להם בחוק הסופרים שלבסוף בוטל (במקום לקנות ספרים במחיר הרבה יותר גבוה אנשים פשוט קנו פחות ספרים - תודו שהופתעתם...), זה לא עובד בפיקוח על משק החלב (זוכרים שלפני הקורונה לא היה ניתן להשיג בישראל חמאה במשך יותר משנה?), זה לא עובד בפיקוח על הייצוא והייבוא ורק מביא לכך שהישראלים סתם משלמים ביוקר, זה לא עובד כאשר מחירי הלחם נופחו כתוצאה מהפיקוח על המחירים והמדינה גילתה את זה רק לאחרונה (מפתיע נכון?), ואפילו בפוליטיקה זה לא עבד כאשר הפוליטיקאים חוקקו את חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה ולבסוף ביטלו אותו. וגם החוק להעלאת אחוז החסימה לא השיג את מטרתו ורק הכניס את ישראל לסחרור של מערכות בחירות חוזרות ונשנות (כאשר רק כרגע סיימנו מערכת בחירות רביעית בתוך כשנתיים - ללא הכרעה).