האם מגע הקסם של גילעד אלטשולר נעלם?

מאי-יוני 2020 – השווקים הפיננסים בעולם מזנקים, מניות הטכנולוגיה בשיא. בקושי חודשיים אחרי התחתית והשפל הגדול, והמשקיעים כבר רואים את סוף משבר הקורונה. בארץ – המצב עדיין היה הפוך: המניות אומנם תיקנו, אבל נמצאות הרחק מאחור ביחס לשווקים בעולם. גילעד אלטשולר, הבעלים של בית ההשקעות אלטשולר שחם, מסביר בראיונות שהבורסה בתל אביב לא מעניינת. הוא אומר (במילים אחרות), "מה יש לנו כאן, בנקים וחברות נדל"ן, אלה גופים שנפגעים וימשיכו להיפגע מהקורונה. אנחנו בעד השווקים בחו"ל, בעד טכנולוגיה".

אלטשולר לא רק מדבר הוא גם עושה. הוא הקטין את רכיב ההשקעה במניות מקומיות והגדיל את רכיב ההשקעה במניות חו"ל. השינוי היה גורף במכשירי השקעה רבים של החברה שהוא מנהל: לדוגמה – בקופות הגמל (לגילאי עד 50) הוא הפחית את שיעור המניות בכמעט חצי מ-12% ל-7%. במקביל הוא העלה את שיעור המניות הזרות מ-5.6% ל-14.4%. כשאלטשולר עושה את מה שהוא אומר הוא משפיע על השוק המקומי. עצם ההצהרה שלו משפיעה על השוק וכמובן שגם הביצוע משפיע. כשאלטשולר מודיע שהוא יוצא מהקניונים, מניות מליסרון ועזריאלי יורדות. כלומר, הוא כבר לא "רק" נביא. האמירות שלו משפיעות על השערים.

אלטשולר עזב את השוק המקומי והצליח בהתחלה לייצר תשואה עודפת בזכות העליות בחו"ל. אבל עכשיו המצב הפוך – אלטשולר בתחתית התשואות בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות. הסיבה – השוק בת"א זינק - מניות הבנקים התבררו ככן אטרקטיביות, וגם מניות הקניונים זינקו. בפועל, הכלכלה הישראלית יוצאת מהקורונה, ראשונה בעולם.

אז לאלטשולר יש מתחילת השנה תשואות חלשות, זה עשוי להשתפר באפריל, אבל נראה שגילעד אלטשולר איבד את מגע הקסם. רצף של הצלחות בזיהוי מגמות בשווקים, זה נחמד, זה מצוין, אבל הסטטיסטיקה מנצחת: אי אפשר לנצח תמיד. גם אלטשולר הגדול לא יכול לתזמן עיתוי כניסה לשווקים שונים. טעות אחת ואופס, הוא כבר לא מוביל את התשואות מגובה רב. המתחרים כבר קרובים ושווים לו בתשואות לטווח בינוני וארוך, ובטווח הקצר – הוא בתחתית. אגב, לכן, גם בהשקעות לטווח ארוך, חשוב לבחון את המגמה של התשואות של הגוף המנהל בחודשים האחרונים, זה מבטא אם הטרנד שלו נכון, אם התמהיל שלו נכון, או שהוא נשאר מאחור.   וזה מביא אותנו לסוגיה חשובה – מה יותר חשוב בבחירת קרן נאמנות, השתלמות וכל מכשיר השקעה אחר: זהות המנהל או דמי הניהול? המנהלים יגידו לכם שהם יודעים לנהל טוב את הכסף, וזה אולי נכון לפרק זמן מסוים, אבל בסופו של דבר התשואות מתכנסות – מי שהיה טוב שנה-שנתיים, יהיה פחות טוב בהמשך וההיפך. ההבדלים לאורך זמן לא כאלה גדולים ומעבר לכך – לאורך זמן לא ניתן להכות את השוק (שוק המניות).

• אלטשולר: נתח השוק בגמל המשיך להצטמצם; שיא בנכסי הפנסיה
• "לא כל ירידה היא כישלון ולא כל הזדמנות מצדיקה לקיחת סיכונים"

במילים פשוטות – מי שמשקיע לטווח ארוך, צריך פחות להתרשם מזהות המנהלים ויותר להקפיד על דמי ניהול נמוכים, במיוחד כעת שהשוק הסולידי מספק קרוב לאפס תשואה. זה לא בהכרח נכון לטווח קצר – יש מנהלים שעולים על הגל (השקעות בסין – אלטשולר, השקעות בחו"ל – אלטשולר ועוד), וזה מספק יתרון גדול בטווחים קצרים ואפילו בינוניים. אבל סטטיסטית זה לא יעבוד בכל פעם ולא לטווח ארוך.   וחוץ מזה – מה אלטשולר מבין במניות גלובליות יותר מ-UBS, קרדיט סוויס, וואנגארד, או בלקרוק? היתרון של הגופים המוסדיים הוא רק בהשקעות מקומיות. מנהלי ההשקעות הגדולים בארה"ב מכירים את העסק, הם מדברים עם ההנהלה. למוסדיים המקומיים בישראל אין שום יתרון בלנתח ולהבין את אפל, גוגל ואמזון על פני אנליסטים אחרים. נכון, הם מנהלים תיק גדול והם מנהלים אלוקציה, אבל חלק גדול מעולם ההשקעות והיכולת לייצר תשואה עודפת נמצא בבחירת מניות.

מנהל השקעות טוב, שעשוי לספק תשואה מעט עודפת על זו של השוק, הוא לא זה שיודע לבחור את התמהיל בין חו"ל לבין השקעות בארץ - למרות החשיבות הגדולה של התמהיל - אלא זה שיודע לבחור את הענפים ואת החברות הטובות. זה שמנתח את העסק, הדוחות ויודע שבנקים הם עסק טוב גם כשהם נסחרים ב-0.5 על ההון, ושחברות ביטוח שנסחרות בהרבה מתחת להון העצמי ככל הנראה יזנקו. גילעד אלטשולר נפל בהבנה הזו, ובמקביל נפלו התשואות.