"בארץ לא נדרש שינוי ריבית משמעותי. בארה"ב תתכן העלאה מהירה ל-2%"

"קראתי לאחרונה על כך שבמסגרת רפורמת הבנקאות הפתוחה בחוק ההסדרים שוקלים לחייב את גופי הפינטק והאשראי החוץ בנקאי לשלם לבנקים עבור בקשות מידע על לקוחות מעבר לארבע בקשות ביום. אני מוכרחה לומר שאני מודאגת מזה וזה נראה לי שרירותי. הרי הכל טכנולוגי וזה צריך להיות אוטומטי, לפעמים בפועל יש קשיים, אבל אני לא אוהבת את ההגבלה הזאת. ההנחה של הבנקאות הפתוחה היא שהנתונים שלך, כמו העסקאות שביצעת, הפקדונות וכו' – זה המידע שלך. אם אתה מוכן לשתף את המידע הזה עם גוף חוץ בנקאי זו אמורה להיות זכותך לעשות כך. אם הגוף החוץ בנקאי שואל אם מותר לו לראות מה קורה בחשבון שלך ואתה משיב כן, הוא יכול לראות שאתה משלם יותר מדי ולתת הצעה זולה יותר. זה כל הרעיון".

את הדברים האלה אומרת בראיון לביזפורטל הכלכלנית ד"ר נדין בודו-טרכטנברג, חברת סגל בחוג לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ולשעבר המשנה לנגידת בנק ישראל בתקופת פרופ' קרנית פלוג. לקראת סוף כהונתה טרכטנברג שימשה ממלאת מקום הנגיד, אז החליטה על העלאת הריבית מ-0.1% ל-0.25% בזמנו – ולאחר מכן בקורונה הורדה שנית. טרכטנברג אם כן מסבירה לנו שאת מהות רפורמת הבנקאות הפתוחה, הבנקים כפי שמצטייר מבקשים לשבש לטובתם.

בתקופתה בבנק ישראל בין 2014 ועד לפרישתה בתחילת 2019, שאפה להוביל את התחרות על הצרכן, ולבד מרפורמת הבנקאות הפתוחה קידמה את הקמת מאגר האשראי המספק למעמידי ההלוואות נתונים ודירוג של הלווים. בשונה מהבנקאות הפתוחה, מאגר האשראי כבר איתנו זה שנתיים לערך, אך עד כמה הוא משפיע? טרכטנברג משיבה.

"כל הגופים הפיננסים משתמשים במאגר הזה, זה מידע מאד חשוב שמונגש להם כדי שיתמחרו בצורה טובה יותר את הסיכון של הלווים. כמה הוא השפיע על מרווח האשראי? זו השאלה הקשה יותר. כרגע זו תקופה קצרי מדי להגיד אם השפיע או לא, מה גם שעל אף ההלוואות הרבות שניתנו בתקופה לרבות המשכנתאות, אחרי השקת המאגר התמודדנו עם הקורונה וקרו אלף דברים בשוק האשראי, כך שקשה לשפוט".

בימים אלה לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, טרכטנברג חברה בוועדה של מלגת רודס באוניברסיטת אוקספורד, תכנית שהיא עצמה הייתה מבוגריה ושהרישום אליה נפתח זה עתה. המלגה מוענקת לסטודנטים מצטיינים מעשרות מדינות ובוגרים נוספים שלה הם ביל קלינטון, היועצת לביטחון לאומי בממשל ברק אובמה, סוזן רייס, חתן פרס נובל הווארד פלורי ועוד. החל ב-2016 המלגה נפתחה למועמדים ישראלים כששניים מהם מתקבלים בכל שנה. נדב לידור, מנכ"ל חברת הפינטק וויב (Weav) שנמכרה באחרונה ב-50 מיליון דולר לענקית הפינטק Brex, הוא מבוגרי המחזור הראשון של מקבלי המלגה הישראלים (טרכטנברג התקבלה אליה בזמנו כאזרחית קנדה שבה נולדה).

כמי שהייתה לא לפני זמן רב חלק מהמערכת – מה תוכלי לומר על הרגולציה בארץ על תחום הפיננסים? יו"ר רשות התחרות היוצאת, עו"ד, מיכל הלפרין אמרה באחד הכנסים השנה ש"אין ראייה הוליסטית על הרגולציה בשוק הפיננסים" ושצריך לעשות רפורמה. הכוונה למתח בין רשות התחרות, רשות שוק ההון ובנק ישראל. מהו הפתרון הנכון לדעתך?
"חשוב לדעת שאין מודל אחד שהתגלה כמודל אידאלי שיתן לך מוצרים פיננסיים במחירים אטרקטיביים וגם ישמור על מערכת יציבה. דרושה פה קומבינציה שונה מאשר התחרות שיש להכניס לשוק החלב למשל. מה שקורה הוא שיש התפתחויות מאד מהירות בשל השפעות הטכנולוגיה וזה דורש התאמה מכל הרגולטורים הפיננסיים. זה לא שאנחנו עם הרגל אחורה. מכל מקום, השינויים יכולים להיעשות בכל גוף רגולטורי כשלדעתי חשובה יותר משינויים עצמם הקואורדינציה בין הגופים. איך שאני רואה את הדברים, יש הרבה לחצים - ובצדק – לטובת רגולציה שתקדם את התחרות,  אבל יותר קשה למצוא לובי לטובת יציבות המערכת.

"לכן, מי שצריך להיות אחראי על היציבות צריך להיות גוף שהוא יותר מוגן מלחצים גם ציבוריים וגם פוליטיים – הכי קרוב להגדרה הזאת הוא בנק ישראל. הייתי שמה את כל הגופים שקריטיים ליציבות, כמו הבנקים, מערכות התשלומים, ומנהלי החסכונות הגדולים, תחת גוף פיקוחי אחד שכזה. בנק ישראל לא תלוי בתקציב המדינה וההתנהלות של הגוף הזה מאפשרת את המרחק הדרוש וההגנה הזאת. האחרים הרבה יותר תלויים, גם ברמת התקצוב, במערכת הפוליטית".

בנק ישראל עצמו עומד בראשות הוועדה שתגבש מודל לשינוי אופי הפיקוח הנוכחי. כך צריך להיות או שזה פתח לצמצום השינוי כדי לשמר את כוחו של בנק ישראל?
"זאת שאלה לא פשוטה. ועדות יכולות להמליץ על הרבה דברים בלי שקורים שום דבר אחר כך. יכולים לקרות גם דברים שלא הומלצו על ידי ועדות. אני לא בטוחה שאפשר לומר משהו נחרץ על הקמת הוועדה הזו. מה שכן, באיזשהו מקום הופתעתי בסדר העדיפות ששמו את זה ברמה גבוה בהינתן שיש כל כך הרבה דברים לטפל בהם. לא הייתי חושבת שזו דווקא בעיה מרכזית של המשק הישראלי שצריך לבזבז הון פוליטי עליה".

מנכ"ל האוצר רם בלינקוב אמר שסביבת הריבית האפסית היא בעיה מהותית – כמה ריאלית האפשרות להעלות אותה לפני ארצות הברית?
תמיד יש את היכולת לעשות את זה בצורה מנותקת מארצות הברית. בזמנו היה ההפך – כשבארצות הברית התחילו להעלות, אצלנו זה לא קרה. כי התנאים היו שונים – שם הייתה אינפלציה ואצלנו לא. כששם התחילו להוריד פה הרשנו לעצמנו להעלות את הריבית. האם הגיוני לעשות זאת כעת והתנאים של המשק דורשים שינוי משמעותי? בינתיים נראה שלא. זה לא אומר שלא ידרש תיקון מתישהו וגם לא אומר שאין סיכון עם רמות המחירים בשוקי ההון ובמחירי הדיור, אבל תמיד ישנו הצד שני של המטבע שנקבל במצב של ריבית גבוהה.

"נוסף על כך יש לזכור שרמת הריבית הנמוכה לא תלויה במה שבנק ישראל או הפד או הבנק המרכזי האירופי עושה. יש אי הבנה בסיסית. היא נובעת מכך שיש הרבה חסכונות בעולם ולא כל כך הרבה השקעות. הסיבות הן בין היתר עלייה דמוגרפית ועלייה באי-שוויון כשבעלי הכנסה גבוהה חוסכים יותר. מה שהבנקים המרכזיים עושים כעת זו רק תוספת כדי לנסות לתמרן יותר את המשק ולהילחם במיתון שיצרה הקורונה. נדע מתי הריבית נמוכה מדי כשנראה אינפלציה והולכת וגדלה מעבר לרמה הגיונית".

יש בכלל משמעות להעלאת הריבית בדרגה אחד כשהיא עדיין בסביבה האפסית?
"יציאה מהסביבה האפסית נעשית רק כשהשלכות הלוואי שלה מתחילות להיות קשות מדי. המצבים יכולים להשתנות יחסית מהר. היסטורית, כשהיו העלאות ריבית הן היו מאד מהירות, כך היה ב-30 השנים האחרונות. לכן בכל התחזיות שומרים על זהירות ואומרים שאם המצב ישתנה יעשו התאמות. כרגע אי הוודאות מאד גדולה. אני לא פוסלת שינוי בריבית שיכול להיות הרבה יותר מהר מאשר העלאה הדרגתית שלה. יש פוטנציאל לאינפלציה יותר מהירה שתדרוש, לא רק מבנק ישראל אלא במיוחד מהפד בארצות הברית, לשנות את הכיוון מהר משחושבים בשווקים. במהר הכוונה ל-200 נקודות בסיס תוך שנה".

איך את מסבירה את הגאות בשווקים?
"תמיד אפשר למצוא הסברים. מבחינה פונדמנטלית שוב אנחנו חוזרים לחסכון הרב מול מיעוט ההשקעות. לכן הכסף זורם לנכסים. התגלגלנו לזה לא בשנה האחרונה, אלא לפני די הרבה זמן ומשבר הקורונה העצים את זה עוד יותר. האם המחירים האלה יהיו הגיוניים במצב של פחות חסכון ויותר השקעה? אני מניחה שלא. בכל גאות שראינו בעבר, יש נכסים שעדיין יהיו שווים הרבה ובחלק אחר יהיו חברות שימחקו והמחירים יפלו. ראינו את זה בדוט.קום - חלק החברות אז החזיקו מעמד והיום שוות הרבה".

ראינו את השקל שוב בשפל מול הדולר – מה דעתך על תכנית רכישות המט"ח של בנק ישראל, על ההיקף והקצב שלה?
"היכולת של בנק ישראל היא 'להחליק' תנועות לטווח ארוך. הוא לא יכול לעצור התחזקות של השקל אם היא משקפת את המצב היחסי של המשק מול יתר העולם. למעלה מעשור אנחנו בהליך התחזקות של השקל, לכן ראינו התערבות של השקל בצורה משמעותית. הייתי אומרת שאנחנו כבר לא בתנאים של משבר הקורונה כמו קודם לכן. עדיין המשק הישראלי, כיוון שהוא בעודף בחשבון השוטף, לוחץ על השקל. להחלקה הזאת של בנק ישראל יש תפקיד – אף אחד לא אוהב לראות את המחירים משתנים בצורה דרמטית, וכשאני מסתכלת על שער החליפין אני רואה החלקה יחסית טובה".

הקולגה שלך ד"ר חדוה בר, לשעבר המפקחת על הבנקים, הצטרפה לחברת אי-טורו, שכמו רובינהוד מעודדת מסחר בני"ע תוך שינויים רבים בתיק, מה שנוגד את הסבלנות הדרושה לעתים כדי לצבור תשואות. מה דעתך?
"אני לא מספיק מכירה את הנושא הזה. באופן כללי אני חושבת שאם חברה שמנגישה שירות בצורה זולה וקלה זה אמור להיות טוב. מה שכן, יש לדאוג לכך שההנגשה הזו לא מסתירה סיכונים שהלקוחות לא מודעים אליהם".

פרופ' פלוג שהיית המשנה שלה הצטרפה מצדה לחברות אמן-טק וטיטוניה שמחפשות השקעות בתחומי הפינטק – זה יכול להיות גם קריפטו. את מבינה מי שמוצא טעם לפגם בכך שמי שהייתה המאסדרת הראשית בגוף שאחראי על המטבע המקומי עשויה להיות חתומה על השקעה במטבעות לא מבוזרים שכל הרעיון שלהם הוא היעדר הפיקוח המרכזי?
"קרנית משמשת כסגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטה העברית, ו-95% מזמנה מוקדם לכך, כך שאם היא עושה עוד משהו בסקטור הפרטי כנראה שהוא בהיקף קטן. ברמה העקרונית אספר שכאשר הייתי בבנק ישראל והתחיל הסיבוב הראשון של הבועה בביטקוין הקמתי ועדה בין משרדית כדי שנבין את תפקיד הקריפטו. יש בזה אלמנט טכנולוגי שיכול להיות שימושי גם לגופים כמו בנק מרכזי. למדתי יחסית הרבה על זה. זה מסוג הדברים שבהם לא כל מה שנעשה בשוק הפרטי הוא כנגד מה שקורה בסקטור הציבורי.

"יש כמה מקומות בהם יש התנגשויות, אבל לסקטור הציבורי יש מה ללמוד מהפרטי ולהיפך. הדבר שלגביו אני מרגישה הכי לא בנוח הוא כאשר אדם שהיה לו מעמד בסקטור הציבורי הולך לשוק הפרטי כדי לתת את שמו ולא את המקצוענות שלו. זה לא מריח טוב. לעומתם, מי שהתעסק הרבה בשווקים הפיננסים בסקטור הציבורי – זה המקצוע שלו או שלה".

בואי נחזור למלגת רודס – אחרי הלימודים האקדמיים שלך השתלבת במגזר הציבורי בישראל, מה עשו בוגרי התכנית הישראלים מאז שנפתחה ההרשמה שלהם אליה?
"הראשונים סיימו לא מזמן וגם הם התמודדו עם הקורונה. עדיין אין מלאי רלוונטי להסיק מסקנות. זו מלגה מאד חשובה שחושפת את הישראלים לעולם הגדול. האיכות של האנשים שאנחנו בוחרים היא פשוט יוצאת דופן והם חוזרים עוד יותר משובחים. אני צופה שהם יעשו דברים גדולים – אני מקווה גם בציבורי וגם בסקטור הפרטי, אבל לתכנית הזאת אין העדפה לא לפה ולא לפה. אנחנו אגב יכולים לבחור גם פיזיקאי, או אדם שלמד ספרות או משפטים. הרעיון הוא למצוא אדם שתהיה לו לאחר מכן השפעה טובה על העולם".

לסיום, את מרצה בבי"ס לכלכלה של המרכז הבינתחומי, שהוחלט שיהפוך באופן רשמי לאוניברסיטה על שם פרופ' אוריאל רייכמן, שיסד אותו. באוניברסיטאות אומרים, גם קולגות שלך, שעכשיו מעמדם של הבוגרים בשוק יעלה, וכך הבינתחומי יוכל עם האמצעים שלו לגנוב המרצים הטובים מהאוניברסיטאות האחרות ולהעמיד אותן בסיכון. מה את עונה להם?
"שום דבר לא מכניס אף אחד לסיכון פה. לוקח הרבה זמן לבנות אוניברסיטה. הטובות בעולם בדרך כלל ותיקות מאד: קיימברידג׳ ואוקספורד, הרווארד – הן בנות מאות שנים. גם בארץ אלה שמדורגות הכי גבוה הן האוניברסיטאות הכי ותיקות. אוניברסיטאות חדשות לאט לאט בונות את עצמן עם מנהיגות שתכוון אותן - ולבינתחומי הייתה כזאת. עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה כדי להשתבח. צריך לומר גם שהאוכלוסיה בארץ מאד גדלה אז ברור שהיה מקום לעוד אוניברסיטה".

את בעצמך הרצית בעבר באוניברסיטת תל אביב והיום את בבינתחומי, למה שאחרים לא יעשו כמוך?
"לא הייתי חברת סגל באוניברסיטת תל אביב. מעבר לזה, צריך להיות כנים - אם אוהבים תחרות צריך לאפשר אותה ולאפשר מוביליות בין מוסדות".