זהירות מקרנות אג"ח שקליות - יסבו הפסדים וגם מנהלי הקרנות יקחו מכם דמי ניהול שמנים. אין בושה

חומרי הגלם הבסיסיים של שוק ההון ושל עולם ההשקעות בכלל הם חוב והון - אגרות חוב ומניות. אגרות החוב הן המכשיר הגדול ביותר - רוב ההשקעות של הציבור נמצאות באפיק הזה. באגרות החוב יש מספר מסלולים. העיקריים - אגרות חוב שקליות ואגרות חוב צמודות מדד. שני המסלולים האלו ענקיים - מאות מיליארדי שקלים, כאשר סיווג נוסף של הקרנות הוא לפי סוג המנפיק - המדינה או החברות. כשהמדינה-ממשלה מנפיקה, אגרות החוב בטוחות יותר, הנחת הבסיס היא שהמדינה תתקיים לעד ולכן הסיכון בהגדרה נמוך.

אגרות החוב ממשלתיות שקליות בסכומים של מאות מיליארדים נסחרות בבורסה כשהגופים העיקריים שמחזיקים בהן הם קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות נאמנות. המכשיר הזה, כפי שכתבנו כאן, הפך להיות במקרים מסוימים מסוכן. הריבית בדרך למעלה וזה יעלה את התשואות האפקטיביות - המשמעות, ירידה צפויה באגרות החוב האלו. ככל שאורך החיים של אגרת החוב ארוך יותר כך הסיכון גדול יותר וההפסד הפוטנציאלי גדול יותר. אגרות חוב ממשלתית לטווח של 10 שנים מספקות תשואה של 1.2%. זה לא נתפס.

מעבר לכך, אגרות החוב הממשלתיות לזמן קצר מספקות תשואה שלילית. המק"מ לדוגמה, שהוא סוג של אגרת חוב ממשלתית לתקופה של עד שנה, מספק הפסד של כמה עשיריות האחוז. 

סיכום ביניים: תובנה ראשונה - השקעה באגרות חוב לטווח ארוך מספקת תשואה נמוכה ביותר. תובנה שנייה - אגרות חוב לטווח ארוך מסוכנות בעולם של ריבית עולה. תובנה שלישית -  אגרות חוב לזמן קצר מייצרות הפסדים.

• "העמלה השקופה שמכרסמת בפנסיה שלכם - ואין עליה משא ומתן"
• קרן נאמנות שהיא "חצי הונאה" - מגדל נאסד"ק כפליים; דמי ניהול מופרעים של 3.6% והתשואה לא כפליים

קחו את כל התובנות האלו ותגיעו למסקנה אחת - הדאונסייד באגרות חוב יכול להיות משמעותי, האפסייד קטן. ולמרות המסקנה הזו, מנהלי קרנות הנאמנות עושים מאיתנו צחוק - הם גובים דמי ניהול, לא נמוכים בכלל, על ניהול כספים בקרנות אג"ח ממשלתיות שקליות. כלומר לא רק שמלכתחילה הסיכוי לתשואה נמוך, לא די שכבר נרשמו הפסדים בעיקר בזמן האחרון, אתם מפסידים גם על דמי הניהול.

גופים כמו הראל, מגדל, קסם, פסגות, מיטב, ילין לפידות, אלטשולר, אייביאיי ומור גובים עד 1.27% בידיעה כמעט מוחלטת שהם יספקו למחזיקי הקרנות האלו הפסדים, בהמשך להפסדים בתקופה האחרונה. זה לא פייר, זה ניצול של תמימות, הישענות של הציבור על הגופים האלו. ככל שהקרנות לטווח קצר יותר כך זה אפילו יותר צורם וחצוף. אייביאיי מק"מ שבהגדרה מחזיקה מק"מ שמפסיד כסף, גובה 0.46%. זו אולי לא גניבה על פי החוק, אבל זה מאוד קרוב לזה. בולטת בהיקפים הכספיים בתחום היא פסגות עם שלוש קרנות גדולות, אך האמת שהיא ממש לא היחידה.

מנהלי הקרנות מחזיקים בתירוץ - אנחנו משלמים דמי הפצה לבנקים. זה נכון, מדובר על דמי הפצה של כ-0.25%-0.3%, אבל מה זה קשור? אם אתם כמנהלי השקעות סבורים שהמשקיעים הולכים להפסיד תסגרו את הקרנות האלו, לפחות לתקופה מסוימת. וגם - זה ממש לא מסביר את דמי הניהול שאתם רואים בטבלה:

• גוטו: הפוטנציאל קיים אבל ההפסדים ממשיכים להצטבר
• מכסי טראמפ מדאיגים את תעשיית התרופות: החברות מחפשות אלטרנטיבות, וישראל על המפה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"