רוב רוב גדול ממחזיקי פטרוכימיים סבלניים; למה חויבו לבקש פתיחת הליכים?

חברת פטרוכימיים חייבת למחזיקי האג"ח מסדרה ח' 381 מיליון שקל. את התשלום האחרון, שנקבע לספטמבר אשתקד, פספסה. הבטוחות שניתנו לכלל האגרות בסדרה הן כ-8.5% ממניות בזן. נאמן המחזיקים, משרד רזניק פז נבו, קיים הצבעה, ובה 65% מהמשתתפים התנגדו להגשת בקשה לפתיחת הליכים נגד החברה לבית המשפט. לפטרוכימיים אין כסף לשלם, אחרת הייתה כבר משלמת, כך שאת החוב לא ניתן להעמיד לפירעון מיידי. ומה לגבי הבטוחות? בהצבעה נוספת שנערכה, 64% גם אמרו כי אינם מעוניין במימושן, כלומר בקבלת מניות בזן בעת הזו. ובכל זאת, הנאמן מחויב היה להגיש בקשה להליכים משפטיים לבית המשפט.

למעשה, ברזניק פז נבו פנו לבית המשפט ושאלו כיצד עליהם לפעול? הרוב לא רוצים פתיחת הליכים נגד החברה החייבת להם, ובפרט הצביעו גם נגד התרחיש הבולט של פתיחת הליכים - והוא מימוש הבטוחות. החוק מחייב התנגדות של 75% בהצבעה על פתיחת הליכים, ואילו בזו של מחזיקי פטרוכימיים הרוב היה 65%. בו בזמן, בהצבעה הנפרדת על מימוש הבטוחות, אין דרישה לרוב מיוחד, רוב רגיל של מעל 50% מספיק לצורך העניין, ואם כך - איזו מן ההצבעות גוברת על השניה?

שופט בית המשפט הכלכלי בתל אביב, חאלד כאבוב, שמונה באחרונה לבית המשפט העליון, הסביר בהחלטתו כי למעשה לא היה מקום לשיקול דעת של הנאמן או לפנייה למערכת המשפט בעבור עצה - אם שחור על גבי לבן נכתב בחוק כי דרוש רוב של 75%, אלמלא הושג, וגם אם ישנו רוב, רק קטן יותר - יש לבקש את פתיחת ההליכים, וזאת בלא קשר להצבעה השניה.

"דומה שהדילמה סבוכה הרבה פחות משהוצגה", כותב כאבוב, שבמלים פשוטות יותר אומר לרזניק פז נבו: סיבכתם סתם. גם בעמדה שהתקבלה מצד רשות ניירות ערך צידדו בגישה זו. ומה לגבי מצב בו מוגשת בקשה כזו, היא מתקבלת ואחרית דבר ממומשות הבטוחות - מצב שרוב המחזיקים, 64%, רצו להמנע ממנו? על כך כותב כאבוב כי הגשת הבקשה אינה בהכרח אומרת כי זו תתקבל (ולראייה, בעל חוב אחר שאינו מיוצג עם יתר המחזיקים הגיש בקשה כזו נגד פטרוכימיים וזו נדחתה).

כמו כן עולה מתשובת בית המשפט שגם פתיחת ההליכים המשפטיים לא בהכרח תוביל למימוש הבטוחה. מצטייר אם כן, כי זהו חלוק מההליך, ושבשונה ממצב בו הצדדים מדברים כיום, כשהמגעים נעשים בעת שברקע הליכים משפטיים - הדבר יכול לקרב את פתרון הבעיה.

גורמים משפטיים עמם שוחחנו בביזפורטל מסבירים כי החוק האמור, הדורש רוב של 75%, לא עמד בפני סיטואציה שכזו מזה שנים. אפשר לתהות האם באמת יש צורך בהקצאת הזמן והמשאבים הדרושים מכל הצדדים, ובדגש על המערכת המשפטית, שהיא גוף ציבורי, בהכנת והגשת בקשה כזו, בחינתה על ידי שופט, קבלת הכרעה בדבר וכתיבתה?

השאלה בעינה עומדת, אלא שכאן, לפי אותם גורמים, גם באה לידי ביטוי תכלית החוק, שיכול להיראות מדי נוקשה: הגנה על המיעוט מבין בעלי החוב. במקרה דנן, אותם 35% שכן מעוניינים להביא את המקרה לפתחו של בית המשפט ולבקש ממנו סעד. כל עוד מדובר ביותר מרבע מבעלי החוב שנכחו בהצבעה, החוק מעוניין שרצונם לא ידחק על ידי רצון הרוב.

לפטרוכימיים עוד שלוש סדרות של אגרות חוב הנסחרות בבורסה: 1 (ריבית 6.3% לא צמודה, מס 15%, פדיון סופי - 31.12.2023) ב' (ריבית 5.1% צמודה, 25% מס, פדיון סופי - 31.12.2023) וג' (ריבית 6.6% לא צמודה, 15% מס, פדיון סופי - 31.9.2021). לשלוש הסדרות יחד משועבדות עוד כ-7% מהמניות של בז"ן.

ייתכן כי אותם 34-35% ממחזיקי אג"ח ח' המדובר מעוניינים לקבל לידם כ-3% ממניות בז"ן – אולי בשביל לממש. רק מתחילת השנה עלתה מניית בז"ן ב-52%, כשהיא משקפת לחברה שווי של 4.39 מיליארד שקל. עלייה של 23% נרשמה רק מאז 20 במרץ, אז נודע כי חברה לישראל של עידן עופר תמכור ל חג'ג' נדלן 17% ב-600 מיליון שקל.

בעסקה בין הצדדים פורט כי פטרוכימיים תוכל להצטרף לעסקה, מה שמותיר את ההחלטה בידי מחזיקי האג"ח שלה. אם כולם יתרצו, כלל 15.5% מבז"ן שבידי פטרוכימיים תמכר לחג'ג'ים – אבל כאמור לכל הפחות ישנם אותם 25% ממחזיקי אג"ח ח' שלא מעוניינים בכך, והרי האחים חג'ג' לא ירכשו מהם את המניות באופן פרטי.

עוד אפשרות שניתנה למחזיקים, שלה כנראה מתנגדת גם כן הקבוצה האמורה, היא לקדם הסדר חוב במסגרתו פטרוכימיים תשאיר אצלה את מניות בז"ן, בתקווה שאלה תמשכנה לעלות בבורסה והעסקים ישתפרו (מרווחי הזיקוק עולים בינתיים).