האם הכלכלה המקומית באמת צומחת ומה ההבדל בין תוצר לבין תוצר לנפש?

ריבוי טבעי היה, מאז ומעולם, גורם לצמיחה כלכלית, וגם תוצאה שלה. כדי לאפשר ריבוי טבעי, צריך פריצות דרך טכנולוגיות שיאפשרו הספקה של מזון, בריאות, יציבות ביטחונית, ומגורים. במשך מאות שנים, הטכנולוגיה לא אפשרה את זה, ולכן גודל האוכלוסייה נשאר די יציב. המהפכה התעשייתית (והמפכה החקלאית שהקדימה אותה) אפשרו את התנאים לגידול באוכלוסייה, וכך קרה שאוכלוסיית העולם החלה לצמוח בקצב מהיר יחסית, וגם התוצר העולמי החל לגדול בקצב חסר תקדים.

אבל המהפכה התעשייתית הביאה איתה דבר נוסף. ההסתמכות על מיכון הביאה לגידול מהיר בתשואה על ההון, והתוצאה הייתה גידול באי השוויון. למעשה, הגידול באי השוויון הביא לכך שלפחות בתחילת המהפכה התעשייתית, רמת החיים של 65% מהאוכלוסייה כנראה שירדה, וזאת למרות שההכנסה הממוצעת גדלה.

בהמשך, הגידול באוכלוסייה תמך בשיפור בטכנולוגיה, והתוצר המשיך לצמוח בקצב מהיר. אבל ככל שעבר הזמן, קרה משהו. השיפור שחל ברפואה, ביחד עם שיפורים בתנאים הסניטריים, הפחית את מקרי המוות של ילדים. ככל שפחות ילדים מתו, הורים הבינו שהם יכולים להסתפק בפחות ילדים, מכיוון שהסיכוי שהילדים יגיעו לבגרות עלה משמעותית. זה קרה בתחילה בקרב משפחות עמידות יחסית, שיכלו להרשות לעצמם רופאים ותנאים סניטריים טובים, והתפשט בהמשך גם לשאר האוכלוסייה.

בנוסף, החשיבות הגדלה של ההון גרמה להורים להבין שיש יתרונות למספר קטן של ילדים. ראשית, ככל שיש פחות ילדים, כך ההון המשפחתי מתחלק בין פחות אנשים, מה שמעלה את רמת החיים של כל אחד מהילדים. בנוסף, במשך הזמן קרה שהורים הבינו שלהשכלה יש חשיבות – לילד יש הרבה יותר סיכוי להצליח אם הוא יודע כיצד להפעיל טכנולוגיה מתקדמת. ההורים גם הבינו שקל יותר לתת לילדים את ההשכלה הנדרשת כאשר לכל הורה יש מספר קטן של ילדים, כי אז ניתן להשקיע בכל ילד יותר.

התוצאה היא שבמרבית העולם המפותח (וגם בחלקים גדולים של העולם המתפתח) מספר הילדים להורה נמצא בירידה. תרשים 1 מראה את שיעור הפריון הכולל, כלומר מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במשך חייה, במספר מדינות מפותחות. שיעור פריון כולל של מתחת ל- 2 משמעו שהאוכלוסייה צפויה להצטמצם, מכיוון שמספר הילדים קטן יותר ממספר ההורים שהולידו אותם.

ניתן לראות שבכל המדינות, שיעור הפריון הכולל ירד במשך התקופה הזאת. למעשה, במרבית המדינות המפותחות, שיעור הפריון הכולל הוא מתחת ל-2, מה שמביא לכך שהאוכלוסייה צפויה להצטמצם בעתיד (ובחלק מהמדינות, כבר החלה להצטמצם). היוצאת מהכלל היא ישראל; למרות ששיעור הילודה פחת, הוא נשאר כבר למעלה מ-30 שנים סביב ה-3 ילדים לאישה, מה שאומר שבניגוד למדינות רבות אחרות, האוכלוסייה של ישראל אינה צפויה להצטמצם, אלא דווקא לגדול.

לגידול הזה באוכלוסייה יש יתרונות. קודם כל, ברגע שהאוכלוסייה מצטמצמת, זה אומר שהאוכלוסייה העובדת צריכה לתמוך במספר גדול יותר של אנשים שעברו את גיל העבודה. זאת הסיבה שמדינות רבות באירופה מתמודדות כעת עם משבר כפול: מצד אחד מערכת הרווחה קורסת, כי אין מספיק אנשים עובדים כדי לספק את הצרכים של אלו שבפנסיה. מהצד השני, כדי בכל זאת לשמור על כוח העבודה, המדינות נאלצות לייבא כוח עבודה ממדינות מתפתחות, וזה מביא למשברים חברתיים ופוליטיים מהסוג שעובר על צרפת, גרמניה, ומדינות אירופאיות נוספות. ישראל, לפחות כרגע, לא צריכה להתמודד עם הבעיות האלו, כי כוח העבודה גדל בקצב משביע רצון.

אבל לגידול באוכלוסייה יש גם חסרונות. ככל שמספר הילדים גדול יותר, נדרשת השקעה רבה יותר כדי להכשיר אותם לשוק העבודה המודרני. בישראל, ההשקעה הזאת רחוקה מלהיות מספקת. התוצאה היא שרק אחוז די קטן מהאוכלוסייה יוצא עם כישורים שמאפשרים לו לעבוד בתעשיות עתירות ידע.

לכן, זה לא צריך להפתיע אף אחד שאי השוויון בישראל הוא אחד מהגבוהים בעולם המפותח. הבעיה הזאת צפויה להחמיר, מכיוון שיש חלקים באוכלוסייה שנמנעים מהשכלה. לרוע המזל, אלו דווקא חלקים באוכלוסייה שקצב הריבוי הטבעי שלהם הוא גבוה יחסית. אז ישראל נמנעת כרגע מהבעיות של אירופה, יפן וארה"ב שסובלות מההתכווצות בכוח העבודה שלהן. אבל ישראל סובלת מבעיה אחרת: באירופה, יפן, וארה"ב, קצב צמיחה נמוך של התוצר הוא עדיין קצב צמיחה משמעותי של התוצר לנפש, כי הגידול באוכלוסייה הוא קטן. בישראל, אנחנו חייבים קצב צמיחה של למעלה מ-3% כדי שהגידול בתוצר יהיה מהיר מהגידול באוכלוסייה. מהסיבה הזאת, רמת החיים הממוצעת באירופה, יפן וארה"ב יותר גבוהה מבארץ, והפערים ממשיכים לגדול, למרות ששרי האוצר שלנו מתגאים בזה שהתוצר שלנו צומח מהר יותר.

בנוסף, העובדה שקצב הגידול הוא מהיר במיוחד באוכלוסיות עם רמת השכלה נמוכה יחסית אומרת שפוטנציאל הצמיחה של ישראל קטן. אז אירופה וארה"ב בדרך לבעיה כלכלית ופוליטית שנובעת ממחסור בכוח עבודה. ישראל בדרך למשבר בגלל שכוח העבודה אולי גדל, אבל אין לו את הכישורים בשביל לייצר את הצמיחה הכלכלית הנדרשת.

ד"ר אביחי שניר
המכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן