השבוע הקשה של מניות הבנקים; הזינוק במניות הגז והסיפור המרתק של יגאל לנדאו

1. מניות הבנקים. זה היה שבוע גועש ורועש, בכל המובנים ובכל הגזרות, גם בזירה הכלכלית. זה התחיל בהפגנה אותנטית ענקית במרכז תל אביב, חסימת איילון, הפגנות ברחבי הארץ וזעקה, כעס וחרדה של המונים שישבו בבית מול המסכים. אנשים קרועים-שבורים-זועקים -חרדים נלחמים על האמת שלהם מול משטרה שמצליחה בשיניים לשמור על הסדר. אבל אם היא לא היתה מצליחה? אם היו פורצים לבית משפחת נתניהו? אם השוטרים היו נאלצים להיות אלימים יותר? אם היה נשפך דם? אם היתה מתחילה מלחמת אחים וזה יכול להתחיל "ככה סתם" כי שתי קבוצות מתחילות מכות. זה נפיץ. 

נתניהו פחד. נתניהו העביר מסר לתקשורת על הבוקר ביום ראשון שהחקיקה תיעצר. לא היה לו מה להגיד על פיטורי שר הביטחון, יואב גלנט שהם אלו שהקפיצו-הדהימו את רוב הציבור שחושב שזו טעות או לכל הפחות טעות בדרך. אבל המסר לתקשורת עבד - זה הוריד את הלהבות. כולם חיכו לדבריו שהתעכבו, ובינתיים ברקע ההבנה שתהיה עצירה בחקיקה, הבורסה לא קרסה. 

ואז הגיע הנאום בערב. יש השהייה של החקיקה. הרפורמה-מהפכה משפטית תחכה. בנקודת זמן הזו, כנראה שהיתה הקלה גדולה בחלק גדול מהציבור, החרדה נרגעה. אבל בחרדה יש גלים. הרי מה זה בעצם אומר השהיית החקיקה? זה אומר שמעכשיו במשך שבועות רבים, כמה חודשים טובים, אחרי פסח, במושב הבא של הכנסת, ידברו על הרפורמה-מהפכה. מה זה ידברו? יריבו, ינסו לשכנע. יגיעו לסיכום? הלוואי, אבל מישהו מוכן להבטיח שלא נחזור למצב מסוכן כמו במוצאי שבת או חלילה למצב מסוכן עוד יותר?

ננסה להסתכל על המצב בצורה קרה - קיבלנו בעצם "דחיינות". אחת התכונות האהובות על המין האנושי, אבל מהתכונות המזיקות. דחיינות גורמת לנו להתעלם מהבעיות, לדחות פתרון של בעיות. לחזור לבדוק ולטפל בהן שהן חוזרות, לפעמים זה מאוחר מדי.  אז, כמובן שברור ונכון לא היתה ברירה אחרת, היו חייבים לעצור את "הדרך למטה". אבל נמשיך במחשבה קרה לזווית הכלכלית - מה דחיינות עושה לבורסה ולכלכלה? היא עושה רע. בורסה יודעת להתנהל כאשר יש וודאות. בורסה יודעת להתמודד גם אם הוודאות היא קשה. יש מבצעים צבאיים קשים, יש מצבים קשים בחיי מדינה, הבורסה מתמודדת. בורסה לא יודעת להתנהל ולא יודעת להתמודד עם אי וודאות.

• רציו: עליה של 19% ברווח - 34 מיליון דולר
• בפרמיה של 110% - רציו אנרגיה תמחק את רציו פטרוליום מהמסחר

כאשר אומרים למשקיעים - נטפל בעניין הגדול הזה בעוד 4-5 חודשים, אז  יש משקיעים שחושבים לעצמם - "רגע, אז למה שהבורסה תעלה בתקופה הזו, יש אי וודאות במשך חודשים ואף אחד לא מבטיח שיהיה פתרון. למה להחזיק מניות במצב מסוכן כזה?". 

בורסה זו בורסה, ההערכה-מחשבה של משקיעים יכולה להשתנות מדי יום, מדי שעה, מדי דקות. זה הבסיס למסחר בבורסה. אבל נכון לסוף נאום נתניהו, למרות אנחת רווחה של כולנו, התגנבה בי דאגה לבורסה. 

זאת הסיבה שמניות הבנקים נפלו השבוע. הסיבה שהם החזיקו עד עכשיו היתה כנראה התחושה-אמונה שחייבים להגיע לפתרון מהיר במושב הנוכחי. הרוב האמינו בפתרון גמיש, מרוכך, הרוב האמין שהקיצוניים משני הצדדים לא ינצחו. נתניהו בפיטורי גלנט, הצליח לגרום למתונים להיות קיצוניים והדחייה של הפתרון, רק יוצרת אי וודאות ענקית, עננה כבדה על הבורסה שלנו. בנקים שהם תמונת הראי למשק נפגעו יותר מהמדדים בכלל.

• כמה מקבלים במק"מ לשנה - ואיך זה לעומת פיקדונות?
• איי.סי.אל רוכשת את הפעילות של לביא ביו מבית אבוג’ן
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

מניית בנק לאומי נפלה 10% בשבוע, מדד הבנקים נפל ב-8%. הסיכון בהם בשבוע שעבר לא היה מבוטא בכלל בתמחור. אלו החדשות הקשות למשקיעים, אבל היו גם חדשות טובות.

2. מניות הגז מזנקות - יוסי אבו מוכר היום את הרווח העתידי.  יום לפני ועידת ההשקעות באנרגיה של ביזפורטל, דווחה עסקה פנטסטית - בריטיש פטרוליום וחברת הנפט והגז של אבו דבי רוצות לרכוש 50% מניו מד. המחיר - שווי של 14 מיליארד שקל, פרמיה של 72% על מחיר השוק.  הצלחה כבירה לקבוצת דלק, הצלחה אדירה לניו מד שמחזיקה בלוויתן. אבל זה לא רק זה והפנמתי את זה רק מהנאום של יוסי אבו בוועידה.

אבו אמר שהמחיר של ניו מד מבטא בעצם את כל התזרימים העתידיים כאילו הם התקבלו היום. הפרמיה שהוא ועידן וולס מנכ"ל קבוצת דלק ויצחק תשובה בעל השליטה בדלק הביאו למשקיעים מבטאים את הערכים שקיימים בניו מד. מה שנקרא - מחיר מלא. 

אוקיי, אז מה? וכאן מגיעה בשורה.  המשקיעים מקבלים ערך מלא, אבל הרוכשות שאחראיות כל אחת על כמה אחוזים טובים מתפוקת הנפט והגז העולמית, לא נכנסות אם אין אפסייד. הן נכנסות במחיר מלא והן עדיין חושבות שהן ישיגו תשואה. החברות האלו מייצרות תשואה של 10% ומעלה בשנה. הן לא היו נכנסות לעסקה הזו אם הן לא היו חושבות שאחרי שהם משלמות "מחיר מלא" הן לא יקבלו תשואה כזו.  

מאיפה תגיע התשואה שלהן - קידוחים נוספים. גם במשרד האנרגיה, גם מומחים בתחום וגם בחברות הסבירו בכנס שיש  פוטנציאל גז כפול באזור ממה שנמצא עד כה. הסבירו גם שהטכנולוגיות החדשות יעילות יותר ומקצרות תהליכים. דיברו על רישיונות שיוצאו לשוק עוד חודשים ספורים - ענקיות הנפט יתמודדו.

העסקה הזו היא אכן כמו שאמרו אבו וולס - הבעת אמון, מכפיל כוח, וגם כפי שאמר ארז מגדלי, מנהל ההשקעות של מגדל שלה החזקה גדולה יחסית במניות הגז - הבנה של איך  הגופים הגדולים מתייחסים אל מצבים פוליטיים, גיאו פוליטיים. כלומר, אנחנו כל הזמן חוששים  ובצדק מתגובת הזרים - "איך הזרים יגיבו בבורסה למהלכים של הממשלה וכו'". אז חשוב לדעת שיש גופים שאומנם לא מתעלמים מזה, אך למרות הבעיות - משקיעות כאן". עם זאת, בוועידה עלה שהיה גם גוף גלובלי גדול שבגלל המצב לא נכנס לשוק הישראלי.   

אז מניות הגז כיכבו השבוע, רק שצריך להזכיר - מניות הגז סיפקו בשנה שעברה תשואות מצוינות בשעה שהבורסה נפלה, וגם מתחילת השנה הן בתשואה עודפת. היו שהספידו אותן מוקדם מדי, הגז צפוי להישאר רלבנטי עוד עשרות שנים.

3. יגאל לנדאו הבעלים של רציו הוא איש גבוה, מרשים ומכובד. יגאל לנדאו ויצחק תשובה שותפים בלוויתן, שותפים לדרך. אך בשעה שתשובה היה זה ש"זכה" לגידופים, בוץ ואש של עוינות מהתקשורת ומהעם, לנדאו היה בצל. תשובה כנראה היה גדול יותר, מוכר יותר, נוח יותר למתקפה. זאת היתה מתקפה לא הוגנת ולא הגונה בעיקר כי כל מי שרצה להשקיע בגז יכל. תשובה ולנדאו נתנו לציבור להשקיע - הכל היה סחיר בבורסה. זה היה לא הוגן והגון כי שינו את כללי המשחק באמצע. הטילו חוקים ומסים חדשים על גופים עסקיים. עכשיו יש כאלו שאומרים לעצמם "איך יהיו עסקים תחת דיקטטורה, איך ישקיעו גופים זרים, אפשר לשנות חוקים, הסכמים זה לא הסכמים בדיקטטורה". אותם נאורים שכותבים עמודים על גבי עמודים בעיתון על הסוגיה הזו, שוכחים שהם דרשו לשנות את החוקים לתשובה שמצא גז ועל הדרך הם פגעו ברבבות משקיעים מהעם וגם גרמו לדחייה של עשור בהוצאת הגז מהאדמה, שלא לדבר על הרעיון האווילי ואפילו רע של להשאיר את הגז באדמה. 

לנדאו מבכה את הזמן שעבר בלי קידוחים נוספים. אבל אומר שרציו תתמודד על קידוחים חדשים. אבל מה שלקחתי מהשיחה איתו זה לא העתיד, אלא העבר. חזרתי לעבר, קראתי, נזכרתי. ההיסטוריה חשובה גם כדי להבין את העתיד. ב-2008 רציו היתה שווה בבורסה  פחות ממיליון דולר. היה לה 100% מהזכויות בקידוח לוויתן. 

לנדאו מגיע ממשפחה עשירה - נדל"ן, בנקאות (בנק אגוד). רציו היתה סוג של הרפתקה, ובכלל היא ישבה כמה שנים טובות כאבן  שאין לה הופכין. לנדאו ודירקטוריון רציו היו צריכים לקבל החלטה? מה עושים עם זכויות הקידוח הזה - כדי לקדוח צריך הרבה כסף, אבל שווה לקחת את הסיכון הזה?

ישבו, חשבו ואמרו את הדבר הבא - "מוכנים לסכן 20 מיליון דולר". כל הקידוח הוא באזור 120 מיליון דולר (אני לא מדייק, אבל זה בערך)  ומכאן דירקטוריון רציו החליט למסור לשותפים ודלק של תשובה בראשם 85%. כל השאר היסטוריה. ויתרו על הרבה וקיבלו הרבה. ממיליון דולר זה הפך תוך שנה למיליארד דולר. מאז אגב זה עבר טלטלות רבות (ששינסקי, אדיר, דחיית קידוחים), בשנתיים האחרונות הערך חוזר לעלות משמעותית ועדיין השווי נמוך ממיליארד דולר (כ-840 מיליון דולר).

זה כוחו של וויתור. זו כוחה של מחשבה לטווח ארוך. זו נדיבות של מנצחים. לנדאו המנצח, הבין שכדי להשיג את המטרה שלו, כדי להצליח בעוד עשר ועשרים שנה, הוא צריך להתפשר מאוד. ההצלחה הזו שמה בצל את "הפספוס" לכאורה שלא עשה הכל לבד. ההצלחה הזו שמה בצל את העסקים הטובים והמוצלחים האחרים של המשפחה.  זה גם מלמד עד כמה החלטות עסקיות, אפילו שזמן אמת נראות שוליות יכולות להיות הרות גורל.