האם כדאי להשקיע ב-S&P500? הפניקס בתחתית התשואות אז היא שולחת את הציבור להשקיע במדד האמריקאי

מתחת לפני השטח יש מלחמה של ממש. הקמפיין הפרסומי של חברת הפיננסים, הפניקס מציג את אחת הדילמות הגדולות של משקיעים - האם להשקיע במניות בארץ או במניות בחו"ל, ואם בחו"ל אז האם במדדים, ואם במדדים אז האם ב-S&P500 (שנקרא גם סנופי)? סמנכ"לים בהפניקס מדברים בקמפיין על היכולות הטובות של הפניקס לעומת אחרים, אבל נזכיר לכם שהפניקס בתחתית התשואות בשנה האחרונה.

אייל בן סימון (ענבל מרמרי)

הם גם מדברים על השקעה במדד S&P500. בבורסה לא אהבו זאת בלשון המעטה ותקפו את ההצעה של הפניקס למשקיעים להסיט כספים רבים למדד האמריקאי. לפני שננסה לענות על מי צודק, נתחיל בשני הכובעים של הפניקס.

לחברה יש פעילות גדולה של ניהול השקעות אקטיבי בפנסיה, גמל, קרנות נאמנות ועוד. שורה ארוכה של מנהלי השקעות בוחרים את המניות ואגרות החוב בארץ ובעולם כדי לייצר תשואה בתיק ההשקעות. במקביל יש להפניקס ניהול פסיבי שזה ניהול "טיפש" שעוקב אחרי מדדים. אלו שני ראשים מנוגדים, מדובר בשתי גישות שונות של השקעה. הפניקס היא מפלצת השקעות עם שני ראשים וזה נהדר לה - כשהיא מצליחה בניהול האקטיבי היא כנראה תגיד לכם "בואו לכאן זה נהדר" וזה יכול להיות נכון, אבל על ניהול אקטיבי משלמים דמי ניהול גבוהים יותר, וכשהיא לא מספקת את הסחורה בניהול האקטיבי היא תשלח אתכם למכשירים הפאסיביים, עוקבי המדדים כמו ה-S&P500. 

אבל יש מחיר לריקוד על שתי החתונות. אין לך אופי, אין לך דרך ואתה עלול לפגוע בעצמך - כשסמנכ"לים של הפניקס מדברים על השקעה במדדים מחקים ובעיקר ב-S&P הם פוגעים בעשרות רבות של אנשי מחקר והשקעות בהפניקס, הם מחזקים את הדעה-הערכה שאין לאף גוף יתרון יחסי על פני אחרים במשך תקופה ממושכת, הם זורקים לפח תשואות נהדרות של אנשי הפניקס בעבר. חגי שרייבר, סמנכ"ל ההשקעות הבכיר של הקבוצה ואיש השקעות מעולה, הצליח לייצר בעשור האחרון תשואות טובות למשקיעים. בשנה האחרונה זה לא עובד, אז "הבית" זורם עם מה שעובד ולא בהכרח מה שנכון ועל הדרך הוא מעביר מסר לציבור - עזבו אתכם מהשקעות בניהול אקטיבי שלנו, בואו ל-S&P.

זה גול עצמי של הפניקס, במיוחד שזה יצר באזז גדול והבורסה עצמה, דרך יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר בבורסה תקפה את המהלך של הפניקס.

בכל מקרה, השאלה החשובה כעת היא האם זה נכון? - האם השקעה פסיבית עדיפה על השקעה אקטיבית והאם השקעה ב-S&P עדיפה על השקעה אקטיבית במניות (דרך מנהל השקעות).

גישה אקטיבית או גישה פסיבית?

מאמיני הגישה הפסיבית שהביא לעולם ג'ון בוגל, רק הולכים ומתרבים בזכות פשטותה, העלויות הנמוכות והרציונל. ההגיון שלה פשוט ומשכנע - השקעה במדדים (השקעה פסיבית) מספקת לכם את הממוצע-בנצ'מרק ובטווח ארוך מעטים בלבד יכולים לספק תשואה עודפת מהממוצע ואם כך - עדיף מדדים.

מחקרים רבים תומכים בגישה הזו אבל לא באופן מוחלט. מעבר לכך, זה לא אומר שאין גופים שלא מצליחים להכות את המדדים על פני זמן. זה אומר שהסיכוי שלכם לתפוס אותם הוא קטן כי הם מעטים וכי הם בסופו של דבר (ברובם) מתכנסים מתישהו לממוצע.

ולכן, אומרים תומכי השיטה - עדיף להשקיע בעוקבי מדדים שמספקים את הממוצע ועוד בעלויות נמוכות כי אין ניהול אקטיבי, זה ניהול טכני-אוטומטי שעוקב אחרי שורה של מניות (ויש כמובן מדדים מסוגים שונים - אג"ח, סחורות ועוד). זה נכון, אבל אם כמה הסתייגויות.

הבעיה הגדולה בתזה הזו היא שזה לא נכון לשנה, שנתיים, וחמש שנים. המדדים ברוב המקרים בתקופות קצרות יהיו מתחת לחלק מהמנהלים האקטיביים בתקופות קצרות-בינוניות. בעיה נוספת היא השאלה באיזה מדדים להשקיע? בניהול אקטיבי עושים לכם את העבודה, בניהול פאסיבי אתם צריכים לעשות את החלוקה ולקבוע את הרכב התיק וכן לעמוד על שינויים בהרכב על פני התקופה. זה אפשרי, זה ממש לא מסובך, אבל רוב האנשים כמובן מעדיפים שאחרים יעשו להם את העבודה ועל הדרך משלמים דמי ניהול גבוהים יותר.

מעבר לכך, יש מקומות שיש ערך גדול לניהול אקטיבי - למשל באג"ח. קרנות אג"ח מנוהלות עושות יותר מהמדדים של תל בונד וכו'. כמו כן, בהשקעה פאסיבית אתם מאבדים את התזמון. מצד אחד לא אפשרי לתזמן את השוק, מצד שני, רק לדוגמה - לפני פחות משנתיים היה ברור ששוק האג"ח הולך לרדת חזק (בשל התחלת עליית הריבית). מי שנמצא במכשירים פאסיביים ירד כל הדרך למטה. במכשירים האקטיביים ניסו לרכך את ההפסדים. האמת שהיה אז פתרון מצוין - פשוט לברוח מהאג"ח, אבל את זה לא תקבלו בניהול פאסיבי ולא באקטיבי, אלא אם תשקיעו בעצמכם (וזה לא מסובך, אבל נשאיר לפעמים אחרות).

ועוד בעיות של המכשירים הפאסיביים - המדדים הטיפשים מייצרים הזדמנויות למנהלים אקטיביים - המכשירים הפאסיביים מחויבים למכור ולקנות ניירות ערך בנקודת זמן מסוימת בכל מחיר - האקטיביים מנצלים את זה לרווחים. בעצם הציבור מעביר רווחים בגלל המכשירים הטיפשים והדרך פעולה שלהם לאקטיביים, רק שהבעיה שהאקטיביים האלו הם לרוב לא מנהלי ההשקעות שלכם, אלא קרנות גידור ומשקיעים מתוחכמים. 

ומכאן שאין תשובה מנצחת לשאלה מה עדיף? וכמו תמיד כשאין תשובה מכרעת, הציבור בוחר גם וגם. בעולם היקף ההשקעות הפאסיביות הוא קצת מתחת להיקף ההשקעות האקטיביות.
 

מדד S&P או מניות בתל אביב?

נחזור כמה צעדים אחורה, מה זה בכלל מדד ה-S&P500? מדובר במדד הדגל של הבורסה האמריקאית שכולל בתוכו את 500 החברות הגדולות ביותר במונחי שווי שוק שנסחרות בארצות הברית וזה מה שגורם לו להיות המדד עם המתאם הגדול ביותר לכלכלה האמריקאית. המדד הושק בשנת 1957 על ידי חברת הדירוג סטנדרד אנד פורס ומכאן מגיע גם שמו. המניות במדד נבחרות מתוך מדד רחב הכולל כ-1,500 חברות, כשהן נדרשות לעמוד בקריטריונים מסוימים על מנת להיכנס למדד.

הכלכלה האמריקאית נחשבת לכלכלה המובילה בעולם ולפי רוב הדעות היא זאת שתוביל את הכלכלות האחרות בעתיד. אם כך, למה בעצם למשקיע הישראלי להיחשף בכלל למניות בשוק המקומי? למה לא להשקיע את כל הרכיב המנייתי במכשירים מחקים אחרי מדד ה-S&P ולפזר את שאר הפנסיה במכשירי האג"ח השונים? הגישה הזו מתבססת על כך ששוק המניות המקומי הוא שבריר אחוז משוק המניות העולמי ולכן משקלו צריך להיות בהתאם - די אפסי.  יש בזה הגיון רב כהשקעה לטווח ארוך, הבעיה שרוב האנשים משנים מסלולים על פני זמן, הבעיה היא בעיתוי. ה-S&P עלה 20% מתחילת השנה; והבעיה היא גם במומחים. הבעיה היא שאין מומחים ולכן כשאומרים לכם להשקיע ב-S&P תזכרו שזה אותם אנשים שאמרו לכם רגע לפני נסיקה של 20% לברוח  משוק המניות (אומרים לכם לברוח משוק המניות - אתם עלולים להפסיד הרבה כסף) 

מנגד, למנהלי השקעות מקומיים יש וצריכה להיות הטיה לשוק המקומי ולא רק בשל ציונות ובשל הצורך להשקיע בחברות כאן כדי שיהיה להם הון להשקעות, מו"פ ועוד, אלא בשל הקרבה והידע שלהם על השוק המקומי. כשמנהל השקעות מנתח דוח של חברת נדל"ן מקומית הוא יודע בדיוק מה קורה מסביב בתחום הנדל"ן, הוא יודע ממנכ"לים של חברות, מהחברה עצמה ומאוד עשרות מקורות וזה כמובן גם בתחומים אחרים. איזה יתרון יש לו בניתוח של חברת נדל"ן בקרואטיה או בארה"ב. ובכלל - איזה יתרון יש למנהל השקעות תל אביבי בהשקעה באפל, גוגל ואנבידיה על פני רבבות מנהלי השקעות אחרים שמשקיעים בחברות האלו? אין לו. היתרון היחיד שלו הוא בהכרות, זמינות, נגישות וביכולת לנתח מהר מניות ואג"ח בשוק המקומי. את כל זה הפניקס בקמפיין שלה זרקה לפח.

ועדיין, אי אפשר להתווכח עם העובדה שה-S&P500 הוא מדד שמשקף טוב מאוד את הכלכלה האמריקאית ועם מתאם למצב הכלכלה העולמי. אי אפשר להתעלם מכך שברור שצריך שיהיה לכם מרכיב מנייתי בחו"ל ואין למנהלי ההשקעות שלנו כנראה יתרון יחסי בהשקעות בחו"ל. תחברו את זה ותקבלו את המסקנה הפשוטה - אל תזנחו את ההשקעות בארץ, כאן המנהלים האקטיביים יודעים או אמורים לדעת לייצר תשואה טובה בשל ההיכרות עם החברות והשוק, אבל הרכיב החו"לי בהחלט יכול להיות מוטה S&P500, רק שיש עם זה בעיה אחת שעלולה להתפוצץ לכם בפנים.

השקעה פסיבית היא השקעה "טיפשה" במובן שהיא מעקב טכני-אוטומטי אחרי מדדים. כשחושבים על זה לעומק מבינים שמדובר בעצם בפעילות עדרית. גל של אנשים קונה מכשירים עוקבי מדדים שבאופן אוטומטי מזרימים כסף למניות על פי השיעור של כל מניה בסל ואז המניות עולות ונוצר גל נוסף כי העדר משקיע כשיש עליות וכך הלאה. 

השקעה במדדים היא להיות חלק מהעדר, היא לא השקעה דרך בחירה נכונה של מניות אלא רק על סמך מבחנים טכניים. אתם לא בוחרים את המיטב, אתם בוחרים את הממוצע, וזה יכול להספיק, אבל כשהעדר משנה כיוון הוא דורסני במיוחד. כשמגיעים מימושים, והעדר מוכר, אותם מכשירים עוקבי מדדים מוכרים ויוצרים ירידות שמלבות את המכירות ואת הירידות וחוזר חלילה - מדדים נפגעים בירידות יותר מאשר המניות האיכותיות (הן נפגעות גם כי כשיורד גשם כולם נרטבים, אבל פחות).

ככל שהתחום הפאסיבי ילך ויגדל, כך בזמן של עליות וירידות לא יהיה משמעות לנתונים פונדמנטליים אלא לביקושים-היצעים שיקבעו את המחיר. מי שמאמין-מעריך שבסוף הכלכלה מנצחת, לא יכול לחיות עם השיטה הזו שאומרת שכולם שווים-זהים, שכל מניה בתיק תקבל את אותו היצע-ביקוש (באופן פרופורציונלי) בהינתן פדיונות ויצירות, ויעדיף לדעת שיש לו בסל את המניות של החברות הטובות כאלו שהערך שלהן ישמור אותן מפני ירידה בשווקים.

אם הכלכלה מנצחת והיא כן - אז המכשירים הפאסיביים חשובים ככל שיהיו לחלק גדול מהציבור, לא יחליפו את ניהול ההשקעות האקטיבי. הבעיה שכנראה רוב הציבור ילמד את זה בדרך הקשה - כשתהיה נפילה גדולה.